פסיכולוגיה בין תרבותית, מאמר 1: תרבות וארגונים, התכנה של ה- mind

עמוד זה הינו חלק מהקורס "פסיכולוגיה בין תרבותית"

Culture and organizations: software of the mind/  חרט הופסטדה (Geert Hofstede)

תוכנה מנטלית / : software of the mind: דפוסים של רגש, מחשבה והתנהגות שנלמדים לאורך כל החיים אבל בעיקר בגילאי הילדות (הופסטדה עושה אנאלוגיה בין תרבות – לתוכנה).

א.

הופסטדה טוען כי יש מגוון תכנות, והן מתלבשות על האלמנט הפיסי, באופן שבו התרבות מתלבשת על הפיזיות שלנו. כמו תכנות, גם תרבויות מתפתחות ומשתנות – תרבות היא דבר דינמי (עד שנות ה- 80 הומוסקסואליות נחשבה מחלת נפש ב- DSM וזה היה ברוח התרבות, בסוף שנות ה- 80 התרבות השתנתה ובהתאם הספר..). אנחנו עוברים בין תכנות כמו שאנחנו עוברים בין תרבויות. גם בתרבויות יש באגים.

את התכנה אנחנו רוכשים מהסביבה: מהמורים שלנו, מהצבא, שירות לאומי, תנועות נוער, מקום עבודה, משפחה וכו'. ככל שנשתייך ליותר קבוצות נרכוש יותר תרבויות.

את היסודות של התכנה המנטלית רוכשים בעיקר בילדות ובמשפחה – אח"כ השינויים קטנים יותר.
הופסטדה מדבר על רבדים (layers) של תרבות  – יש את הבסיס אותה רכש האדם בילדותו ולאחר מכן נוספים רבדים חדשים, הבסיס משתכלל ומשתנה. נוצר מצב בו אדם משתייך לכמה קבוצות וקטגוריות לחברתיות, המשמעות היא שכל אחד מחזיק כמה רבדים של אותה תוכנה מנטלית. למשל: המדינה/מדינות בהן גרתי, קבוצה דתית/אתנית, היותו של אדם סבא/אבא/ילד, מעמד חברתי, מובטל/שייכות לארגון מסוים.

לא בהכרח הרבדים השונים של התכנה המנטלית של אדם יחיו בהרמוניה זו עם זו (לעתים זה סותר ויוצר קונפליקטים).

ב.

הופסטדה מפריד בין 2 סוגים של תרבות:

  1. תרבות אחת- culture one: הגדרה צרה לתרבות – ציוויליזציה, "העידון של ה- mind", להיות בן אדם מעודן – תרבות בהקשר של היותנו אנשים תרבותיים (הצגות, תיאטרון..).
  2. תרבות שתיים (culture two) – אותם דפוסים של רגש מחשבה והתנהגות שנלמדים לאורך כל החיים ומבחינים בני קבוצה מסוימת מקבוצות אחרות (התוכנה המנטלית).
ג. שלושת רמות התכנות המנטליות של האדם:

הופסטדה אומר שכבני אדם יש לנו דברים משותפים, ויש דברים בהם אנחנו שונים זה מזה:

  1. טבע האדם – המכנה המשותף לכל בני האדם, מה שהוא מולד ואוניברסאלי.
    הרמה התורשתית (היכולת לאהוב, לפחד, לכעוס, למצוא חברים) – מולד ומועבר גנטית.
    למשל, הצורך להיות בקרב אחרים בני קבוצתנו (רואים את זה גם על כלבים, קופים וכו').
  2. תרבות – נלמדת. ספציפית לקבוצה (לא ייחודית ולא אוניברסלית אלא באמצע). רובד שמחבר בין האוניברסלי שיש אצל כולנו לבין הייחודיות של כל אחד בנפרד.
  3. אישיות – שונה מאדם לאדם, ייחודית. מולד ונלמד.
    מזג שנולדים אתו, בסיס לאישיות שתתפתח לנו (בעיצוב הסביבה והניסיון האישי).

הופסטדה טוען כי ישנה הערכת יתר של תפקיד התורשה בהסבר ההבדלים בין התרבויות, הגורמת להתעלמות מתפקידם המכריע של תהליכי למידה וחינוך בעיצוב ההתנהגות והתרבות.

ג.יחסיות תרבותית

הופסטדה טוען כי יש להיזהר ולהימנע משיפוט ערכי של תרבות אחרת: אפשר לראות מה דומה ושונה בין תרבויות, אבל לא לשפוט אלא לנסות לשמור על אובייקטיביות בהסתכלות על תרבויות אחרות.
בפרט יש להיזהר מהכלת הנורמות והכללים של תרבות אחת על אחרת ויש להתמקד בלימוד אינפורמטיבי לא מוטה של ההבדלים בין התרבויות (לא לשפוט את התרבות האחרת מתוך כלים של התרבות שלנו – להבין שהערכים אחרים). צריך להסתכל על תרבות במושגים שלה.

בא לידי ביטוי באוכל (בתאילנד אוכלים מקקים וכלבים), לבוש, תרבויות, ניסוחים וכו'.

ד- ביטויי תרבות:

דיאגרמת הבצל: שלוש רמות עומק שונות של תרבות:

  • סמלים (symbols) – הרמה החיצונית ביותר. ייצוגים של דברים אחרים – הדבר הראשון שרואים כשמגיעים לתרבות. מילים, מחוות, תמונות, אובייקטים, דברים לחיצוניים בעלי משמעות מיוחדת עבור החברים בתרבות מסוימת ורק עבורם (פסל שנושא עמו מסר שבני התרבות מכירים והוא אומר להם משהו, בעל פרשנות ייחודית להם). סגנון דיבור (סלנג צבאי, ראשי תיבות וקיצורים), סגנון לבוש, דגלים, סמלי סטטוס..
  • גיבורים (heroes) – אנשים המייחסים להם תכונות מעורכות על ידי התרבות ומשמשים דוגמה להתנהגות טובה (דמויות אמיתיות או לא, מסרטים, מהמציאות – פוליטיקאים, מפורסמים..).
  • טקסים (rituals) פעולות קולקטיביות (נעשות בקבוצה) להשגת מטרות רצויות מבחינה חברתית בתרבות (חתונה, טקסי צבא, טקסיים דתיים, ימי הולדת). טקס עובד מצטיין שעושים בארגונים – מעביר מסר רצוי, הטקסים הם חיצוניים אבל נועדו לשדר משהו יותר עמוק, להטמיע ערכים ולעצב את פני החברה. (גם בארץ יש האומרים שהרצף של יום השואה ואחריו יום הזיכרון ויום העצמאות נועד לייצר רצף שמספר סיפור על שואה וגבורה, ואחריה מלחמה שהביאה לעצמאות, סיפור לאומי שמסופר כל שנה מחדש).
    הטקסים גלויים לעין למי שמתבונן מבחוץ אך פירושם התרבותי לא גלוי ותלוי בתרגום שעושים החברים בתרבות עצמה (מתבונן מבחוץ לא מבין את הדבר העמוק שהקראת ההגדה בליל הסדר באה לשדר).

סמלים, גיבורים וטקסים הם למעשה פרקטיקות שמטרתן להביא לידי ביטוי את הערכים (המהות ממנה יוצאות הפרקטיקות).

  • ערכים (values) – הכי חשובים בתרבות, המהות – מהם נגזר הכל.
    הם היוצרים את הנטייה והעדפה של התנהגות או רצון ויש להם תמיד צד חיובי ושלילי.
    הערכים הם אחד הדברים הראשונים הנלמדים אצל ילדים בצורה מרומזת ולא נודעת.

ככל שנכנסים לתוך הבצל ומקלפים את השכבות רואים יותר טוב את הסמוי (הסמלים הכי גלויים כלפי חוץ, כדי להגיע לטקסים צריך להתאמץ יותר ולהיכנס פנימה וכדי להבין את הערכים – בכלל נדרשת התעמקות פנימה).

הבחנה בין רצוי לבין רצון/תשוקה

  • Desirable (רצוי) – מה נכון לעשות, מה רצוי / אידיאלי (האופן בו אנשים חושבים שהם צריכים להתנהג או להיות, הנורמות). לא יפה לשקר, כולנו רוצים למחזר זה מה שצריך. מאוד מעריכים חיילים קרביים, זה חשוב
  • Desired (רצון/תשוקה) – מה אנשים רוצים עבור עצמם (מה הרוב עושה בפועל).
    כולנו משקרים לפעמים, רק לפעמים אנחנו ממחזרים. היינו ממש שמחים לא לשלוח את הילד שלנו לקרבי.

כשרוצים לחקור ערכים עולה בעיה: אנשים לא תמיד עונים על שאלה ישירה לגבי הערכים שלהם באופן שאינו מוטה (אנשים עונים מה שהם חושבים שתרצה לשמוע) – אנשים יענו את ה- desirable. לכן – עדיף לשאול על פרקטיקות או להתבונן, וכך נוכל לגלות את ה- desired האמיתי.

כאשר עורכים מחקרים ומתעלמים מההבחנה בין הרצוי לרצון, מקבלים תוצאות פרדוקסאליות עקב הפרים ברמות אלו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות