סיכום: החינוך בישראל: מחוז המסלולים הנפרדים \ שלמה סבירסקי

סיכום מאמר: החינוך בישראל: מחוז המסלולים הנפרדים\ שלמה סבירסקי

סיכום מאמר זה לקוח מאסופת סיכומי מאמרים בחינוך וכן אסופת סיכומי מאמרים בחברה הישראלית

מבוא

בית הספר הוא כלי שמשעתק את המעמד החברתי בישראל. בתי הספר של המעמד הבינוי גבוה אשכנזי הם בתי הספר הטובים ומתוכם יוצאים האקדמאים. בתי הספר האלה מייצגים את כל בתי הספר של ישראל ובוגריה מייצגים את ישראל בחו"ל ומאיישים את המשרות הטובות ביותר ועמדות מפתח במשק הישראלי. בתי הספר הטובים מושכים את המורים הטובים ביותר ועבורם מותאמת מערכת החינוך.

בבתי הספר של המעמדות האחרים אין את הכלים להקנות לתלמידים את הכלים הנדרשים להיות חלק מהאליטה. ההפרדה נובעת דבר ראשון מההפרדה במגורים, החלוקה לתיכונים נקבעת על פי מקום מגורים. בנוסף על זה "טעוני טיפוח" מוגדרים ככאלה שהם ילדים להורים מזרחים עם אחים רבים, זה קרה בעקבות ההישגים הנמוכים יחסית לאשכנזים שהיו להם בשנות החמישים ושישים.

מדיניות "הטיפוח" יצרה מסגרות שונות כמו הקבצות וכיתות לטעוני טיפוח. קמו בתי ספר "מקצועיים" שמהווים המשך "טבעי" לילדים בהקבצות הנמוכות. קמה מערכת של פסיכולוגים ויועצים שמטרתם להשאיר את הילדים במקום. התלמידים האלה לא מצליחיחם בתיכון והציונים שלהם לא מספיק גבוהים להכנס לאוניברסיטה. הם מהווים חלק קטן בהשכלה הגבוהה וחלקם קטן ככל שמסתכלים על תואר יותר מתקדם.

הערבים לומדים במסגרת שונה לחלוטין ואין שום ניסיון לשלב אותם בתוך המערכת. מרבית בתי הספר הערביים מצויידם פחות טוב מהבתי ספר היהודים, וכניות לימוד ישנות, מסגרות לימוד פחות מגוונות וכו'. שיעור הנשירה שלהם עד כיתה ח' הוא כ- 20%, ויותר מאוחר האחוז רק הולך וגדל. הם זוכים לעדיפות נמוכה בסדר יום הציבורי. דווקא הערבים הנוצרים מתקרבים בהישגיהם להישגי האשכנזים, מכיוון שהתיכונים והמסגרות לימוד הכי טובות של הערבים הם אצל מסדרים נוצריים.

הצלחת הנשים בכל מגזר הוא דומה להצלחת הגברים פחות או יותר. מבחינת שנות הלימוד הכל תלוי במוצא שלך אבל מבחינת תוכן הלימוד כל הנשים מופנות למסלולים "נשיים". זה מכוון אותן למקצועות מסוימים (מזכירות, מדעי החברה והרוח, סיעוד וכו'). מה גם שבהשוואה למדינות אחרות שיעור הלומדים באוניברסיטה הוא קטן.

 

חינוך ופיתוח כלכלי

במבט ראשון על מערכת החינוך עושה רושם שיש שלוש מערכות נפרדות, אחת אשכנזית, אחת מזרחית והאחרונה ערבית שממשיכות את את דרכן מלפני קום המדינה. זה שקר, לפני קום המדינה החינוך בכל מערכת היתה מיוצגת על ידי אנשים מתוך אותה קהילה שדאגו לה ויעדי החינוך היו חלק אורגאני מיעדי הקהילה. במערכת הישראלית היעדים של הקבוצה השלטת הפכו ליעדים של כולם, מעטים המורים המזדהים הזדהות רבה עם המערכת. בולט מתוך זה החוסר באוניברסליזם של מערכת החינוך, יש שלוש מערכות חינוך.

מחוץ לישראל המבנה המעמדי בין העדות לא נשמר, יש הצלחה של כל עדה במקומות אחרים בעולם. חוסר ההצלחה שלהם נובעת מהכוונה של המערכת שפעלה למען אינטרסים של קבוצה אחת (האשכנזים). החלטות לשמר את אותה תוכנית לימודים מלפני קום המדינה, לוותר למורים ותיקים שלא רצו ללמד במעברות, חוסר ההתארגנות המזרחית וכו'. הערבים פחדו לבקש את הזכויות הקולקטיביות שלהם במשך שנים רבות.

בנסיבות היסטוריות אחרות ההתפתחויות היו אחרות, פלסטינים שגורשו מישראל שלא היה להם קרקע או רכוש הבינו שהשכלה זה הדבר היחידי שיש להם וניצלו את זה. מזרחים השתלבו בצרפת ואשכנזים שהיו עליהם מגבלות בהשכלה פיתחו את עצמם בתחום זה בחו"ל. לא ככה בישראל.

בישראל הקבוצה השלטת רצתה להקים חברה בדמותה. בניגוד לחברות זרות שקיבלו יהודים בתקופה של פיתוח ומשאבים רבים ישראל קיבלה משאבים מבחוץ והממסד המדיני חילק אותם לפי האינטרסים שלו. כלומר הם לא חשבו לפתח את ההשכלה בכלל האוכלוסייה. מאחר שהיתרון הטכנולוגי היה חשוב בגלל מצב המלחמה היה שהטובים לטיס והפחות טובים למכונאות מטוסים ובגלל החינוך הירוד של ההפחות טובים הם לא מבצעים את עבודתם כמו שצריך.

ישראל הצליחה להקים חברה בו יהודים מצליחים פחות מיהודים בחו"ל, שיש צמרת קטנה ועובדים רבים יהודים וערבים. מונעים השכלה גבוהה ממרבית האוכלוסייה תוך כדי הזנחת החינוך של רבים. האליטה הישראלית בניגוד לאליטה האמריקאית בחרה להסתגר כקבוצת איכות בתוך ים של תת איכות, בניגוד לאמריקאים שניצלו את המהגרים להתעצמות. חיזוק השכלתי של הערבים נתפס כהחלשה של היהודים,השתרשה המחשבה שלקבוצות הלא שולטות אין מה לתרום להשכלה.

החברה הישראלית מחלישה את עצמה באמצעות מנגנונים ממיינים ומועידה את רובה לתפקידים שוליים תוך שימוש בתוויות שליליות (חוסר כושר הפשטה, טעוני טיפוח וכו'). כיום אין שום התארגנות לא בממסד ולא מחוצה לו לשינוי הדברים למרות דברי המדען הראשי של משרד החינוך שאומר שאין שום ממצאים שאומרים מסגרות של טיפוח באמת עוזרים, מה שחשוב הוא המצב הכלכלי של ההורים.

הערבים בניגוד למזרחים כן התארגנו פוליטית ויש ועדות מעקב והם מפרסמים דרישות ונתונים מבתי ספר. בינתיים הדרישות שלהם מובילים אותם לאותו מסלול של המזרחים והילדים טעוני הטיפוח. בלי התארגנות קהילתית לא יתכן שינוי במערכת החינוך הישראלית, חינוך הוא דבר קהילתי לא רק בין הילד למורה אלה בין המנהלת לנציגי הקהילה שמעבירים את הציפיות שלהם. מפקחות ומנהלות שעומדות מול קהילה עם ציפיות גבוהות תפעלנה לעמוד בהם, לעומת זאת בית ספר שאין לו התארגנות המורות יכולות להסתפק בלי מאמץ מיוחד.

המשימה שהמדינה לקחה על עצמה בשנות החמישים לחנך את ילדי העולים נועדה לכישלון מהרגע שהחליטו להתעלם מרצון העולים. כל הצלחה של תוכנית תלויה במשא ומתן עם הקהילות השונות. מערכת החינוך קשור למערכת הקהילתית ובלי הקהילה אין יכולת ליצור קשר בין התלמיד למורה. אצל המזרחים העדר התארגנות קהילתית מונעת יציאה של נציגים מתוכו שייצגו אותו, בניגוד לערבים. אצל המזרחים המייצגים הם עסקנים פוליטיים שמייצגים אינטרסים זרים.

נדרש פתיחות של הממסד להתארגנויות כאלה אבל צריך גם להציב מטרות חדשות לחינוך. המטרה הראשונה צריכה להיות פיתוח כלכלי וחברתי רחב מימדים. בלי זה אי אפשר לשנות את החינוך ולזה נדרש שינוי היחסים עם הערבים מבחוץ ומבית ומאמץ פיתוח אזורי. כדי שיהיה לפיתוח כלכלי כזה סיכוי לטווח ארוך צריך מאמץ אזורי על מדינתי, אחרת אין סיכוי. עד עכשיו התוכנית הכלכלית היה עם נטייה כלפי אירופה וארה"ב שנתנה הרגשה של הצטרפות לעולם הראשון. אבל זה לא עזר לפיתוח מערכת החינוך כי כל מה שנדרש היה כמה מהנדסים והרבה עובדים פשוטים.

הפיתוח של החינוך צריך לשאוף לפיתוח כל מרכיביה של החברה בישראל. אם באמת יש לשיראל איכות היא צריכה לשתף אותו בכל החברה. צריך להפסיר ללקט פירורים מהמעצמות ולעבור לאוריינטציה מזרח תיכונית ומתוך זה תתעודד יצירת מסגרות קהילתיות כי הם תורמות למאמץ ההשתלבות באזור. זה כרוך בהרפייה של האליטה הציונית אירופית מהמונופול שלה.

פיתוח כלכלי הוא הדרך לשינוי מעמדם החינוי של המזרחים והערבים, כל הפטנטים שנוסו עד עכשיו יום לימודים ארוך, שעת הוראה יחידנית וכו' לא עזרו. המעבר של המזרחים מטעוני טיפוח למרכז הכלכלה הוא על ידי ההתארגנות הקהילתית. הפתרון הערבי הוא אינו להצטרף גם לטעוני הטיפוח אלה בהרחבת אפשרויות התעסוקה של בוגרי אוניברסיטאות ערבים. פתיחת הפקידות בפני הערבים, תפקידי הנדסה, מסחר וכו'.

מערכת החינוך של ישראל לוקה בחסר כשכל כך מעט הולכים לאוניברסיטאות ישראל לא תוכל להתמודד בשום מסגרת עולמית כלכלית. אם העימות ימשך ישראל לא תהיה חזקה מספיק להשאר עצמאית ואם יהיה שלום והגבולו תיפתחו ישראל לא תהיה חזקה מספיק לקחת חלק משמעותי מהתהליך.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות