סיכום מאמר: הבית הקבילי / פייר בורדיה

סיכום מאמר: הבית הקבילי / פייר בורדיה

סיכום זה הוא חלק מאסופת סיכומי מאמרים בסוציולוגיה, סיכומי מאמרים במגדר ופמיניזם וסיכומי המאמרים בשיטות מחקר איכותניות

הקדמה פייר בורדיה (1930-2002) היה פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג. עבודתו בחנה כיצד מערכות חברתיות מייצרות ומשעתקות מבני כוח, במטרה לעמוד על הדרך שבה מתקבע מעמד חברתי על ידי דיספוזיציות הנרכשות באופן מתמשך במשחקים חברתיים.

הבית הקבילי או העולם במהופך- "הגבר הוא המנורה שבחוץ, האישה המנורה שבפנים"

שטח הפנים של הבית הקבילי מלבני בצורתו וקיר סבכה נמוך מחלק אותו לשניים בשליש מאורכו: השטח הגדול יותר מוגבה בכ-50 ס"מ והוא מיועד לאנשים. השטח הקטן יותר מרוצף ומאוכלס בבעלי החיים. החלק הנמוך, החשוך והלילי של הבית הוא מקום התרחשותן של הפעילויות הטבעיות וגם של מוות. חלק זה מנוגד, כשם שהטבע מנוגד לתרבות, לחלק הגבוה המאור המקום, הימצאותם של בני אדם, האש  והרובה סמל לגאווה הגברית המגנה על הגאווה הנשית. יחסי ניגוד אלה מבטאים מבעד למכלול שלם של סימנים המאשרים זה את זה ומכוננים אותם, ובה בעת מקבלים מהם את משמעותם. החלק הנמוך והחשוך מנוגד גם לחלק הגבוה כשם שהגברי מנוגד לנשי. הניגוד בין החלק הגבוה לנמוך משעתק בתוך מרחב הבית את הניגוד המתקיים בין פנים לחוץ, בין המרחב הנשי- הבית וגינתו, מקומו המפורש של החרם, כלומר מקום הימצאם של הקודש והאסור לבין המרחב הגברי. החלק החשוך יכול להיות בה בעת ובלא סתירה מקום המוות והרבייה ומקום הלידה כתחייה.  הקורה הראשית, התומכת בגג מזוהה עם המגן על כבוד המשפחה. אמרות רבות מזהות במפורש את האישה עם העמוד העיקרי. הבית מאורגן על פי מכלול של ניגודים הומולוגיים- אש- מים, מבושל-נא, גבוה- נמוך, אור-צל, יום-לילה, זכר-נקבה, מעבר-מתעבר, תרבות-טבע. אולם למעשה אותם ניגודים קיימים בין הבית בכללותו לשאר היקום. אם בוחנים אותו על רקע יחסיו עם העולם החיצון- שהוא העולם הגברי במהותו של חיי הציבור והעבודה החקלאית- הבית- שהוא עולם הנשים, עולם האינטמיות והסוד, הוא חרם- כלומר בעת ובעונה אחת מקודש ובלתי חוקי עבור כל אדם שאינו שייך אליו. כל הפרה של המרחב המקודש נושאת את משמעותו החברתית של חילול הקודש.

בניגוד לעבודת הגבר, המבוצעת מחוץ לבית, עבודת האישה נועדה להישאר חשוכה ומוסתרת. בהיותו מיקרוקוסמוס המאורגן על פי אותם ניגודים ואותן הומולוגיות, המסדירים יחד את כלל היקום, הבית מקיים יחס של הומולוגיה עם שאר היקום. הניגוד בין עולם החיים הנשיים לעולמה של קריית הגברים מושתת על אותם עקרונות שעליהם מושתתות שתי מערכות הניגודים שהוא מנגיד ביניהם. נובע מכך שהחלתו של עקרון החלוקה על תחומים מנוגדים, העיקרון המכונן את עצם ניגודם, מבטיחה חיסכון ומגבירה את הלכידות, בלא לגרור בלבול בין התחומים. האח היא זירתה של האישה שסמכות מלאה הופקדה בידיה בכל הנוגע לבישול ולניהול המלאי. מרבית הפעולות הטכניות והפולחניות המוטלות על האישה היא להפוך לבית- מכל השפע המגיע מבחוץ (הזרע שהגבר מחדיר בה). מנגד, הכוונה באותן פעולות היא לסתור את פעולתם של כל הכוחות הצנטריפוגליים העלולים לנשל את הבית מן האוצר שהופק בו.

אנו מבינים עד כמה חשובה קביעת כיווניו של הבית, והוא פונה כמעט תמיד למזרח. אם נשוב כעת לארגונו הפנימי של הבית, נבחין בכך שהכוונתו הפוכה ממש לזו של המרחב החיצוני. חלוקת הבית לאזור חשוך (מערב וצפון) ולאזור מואר (מזרח ודרום) מתאימה לחלוקת השנה לעונה גשומה ולעונה יבשה. סף הדלת הוא מקום של מעבר ושל מפגש הכרחי בין שני המרחבים- המוגדרים ביחס לתנועות הגוף ולמסלולים בעלי משמעויות חברתיות- הסף הוא באופן הגיוני המקום שבו מתהפך העולם. שני מרחבים סמטריים והפוכים אלה אינם ניתנים להחלפה ביניהם אלה נמצאים במצב היררכי: המרחב הפנימי אינו אלא תמונתו המהופכת, או ההשתקפות במראה של המרחב הגברי. לא מקרי שקביעת כיוונה של הדלת היא היחידה שקיימת עבורה הוראה מפורשת, באשר רגונו הפנימי של המרחב אינו נתפס לעולם באופן מודע, ועוד פחות מכך, לעולם אינו רצוי בתור שכזה מבחינת הסובייקטים. הבית ניחן בכל התכונות ובכל היחסים המגדירים את העולם הארכיטיפי, הוא נותר עולם מהופך, השתקפות הפוכה.

סיכום תרגול בורדייה כותב בצורה תיאורית ואמפירית את מחקרו על הבית הקבילי. הוא מתכתב עם התיאוריה של לוי-שטראוס בנוגע לסטוקטוראליזם ומבצע ניתוח מרחב. התצפית הנערכת היא חד צדדית, סטטי הכתיבה חסרת אמוציות מעלה חשיבות לראיית דברים נסתרים. הכותרת- הבית הקבילי מדגים הכללה אותה מבצע בורדייה ה"אחר המוחלט".

בורדייה מתאר את הבית ב3 רמות:

  1. רמה הפיזית- סקירה פנימית של המרחב והחפצים
  2. רמה הפונקציונלית- מהו השימוש המכוון בשימוש ובחפצים. התעסקות עם משמעות של הדבר, הענקת משמעות לפונקציה.
  3. רמה הסימבולית- עלייה במימד המשמעות, המשמעות הנסתר.

מעבר מן ה emic  (מה שהמרואיינים אומרים- פונקציונלי) לרמה של ה etic  (פרשהות החוקר- סימבולי) המסקנה התיאורית של החוקר.

בורדייה מבצע חיפוש מעמיק למשמעויות של ההיבטים השונים במרחב שמבליטים את המובן מאליו בכל תרבות. (אור בית חלש- אישה, אור שמש אמיתי- גבר). דרך המרחב והמשמעות צכוננת מודל תרבותי שמובן מאליו שמזהה את האישה עם הספירה הביתית דבר המגביל למרחב הפנימי (חוץ לא שווה לטבע). ישנו שעתוק של מקומה הנחות של האישה, מרחב מעצב תפיסות/הלך רוח. השלב השלישי הוא הכי פרשני ומעניק חשיבות למרחב.

הגבר מזוהה עם התרבות (חוץ, מלאכותי, שכל) האישה מוזהה עם הטבע (בית, רגש, גופנית) רדזפוזיציה אנושית.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות