סיכום מאמר: כמה ילידי זה אנתרופולוג ילידי?/ קירין נריאן.

סיכום מאמר: כמה ילידי זה אנתרופולוג ילידי?/ קירין נריאן.

סיכום זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בשיטות מחקר איכותניות

יש פרדיגמה המבחינה בין אנתרופולוגים רגילים (הנתפסים כחוקרים תרבות שזרה להם) וילידיים (הנתפסים כחוקרים את תרבותם מעמדה של הכרות). יש הטוענים כי יש דיפרנציאציה בכל חברה ולכן תמיד נוצר מרחק.Aguilar and Messerschmidt טענו שלא ברור עד כמה החוקר הפנימי אותנטי.

במאמר זה יטען נגד ההבחנה בין אנתרופולוגים רגילים וילידיים. פקטורים כמו חינוך, מגדר, נטייה מינית, מעמד, גזע ועוד יכולות בזמנים שונים לגבור על זהות תרבותית, יש להתמקד ביחסים שוויוניים עם האנשים שאנו רוצים לייצג בכתב. הכותבת היא אנתרו' ילידה, היא מדגישה את הדילמות שעלו בגלל ההנחה שיליד יכול לייצג השקפה פנימית אותנטית ונטולת בעיות. היא טוענת על החקיקה של בן הכלאיים כלומר, כתיבה שמתארת את המחבר כדו תרבותי מינימאלי במונחים של השתייכות בו זמנית לעולם של חקירה ועולם של חיי היומיום.

הבעיה בפרספקטיבה היסטורית–  ההבחנה החלה בתקופה הקולוניאלית, כשהיליד היה אמיתי, חקירתו באופן מדעי לא הייתה בעיה- החוקרים עשו תצפית משתתפת ולקחו את הציף כאינפורמטור. פרנץ בועז טען שדיווח של יליד מיומן הוא בעל יתרון של אמינות לגבי המחשבות וההנחות של הילידים. היליד מאז ומתמיד תרם לאנתרו' אך רק כשהוא מתמקצע הוא מקבל את התואר אנתרו' ילידי. רדקליף בראון השתמש בהודו באנתרופולוג ילידי מתמחה וטען שזה עזר לו להבין את הודו בדרך שאירופאי לא יכול. גונס אמר שליליד יש גישה לסקופ הפנימי ולכן סביר שיתקבלו בקלות ללימודים כי הם כלי עבור האנתרו' הלבנים. שינוי זה הוציא מאיזון את עניין מי מורשה לייצג את מי. לא ברור האם המונח אנתרו' ילידי משרת אותנו היטב, בעידן זה שאלת האותנטיות אינה פתורה. למרות שרוב המונחים בתחום הומצאו ע"י מערביים, כיום התחום מכיל הרבה חברים מחברות קולוניאליות או עולם שלישי שחלקם חיים במולדתם וחלקם במערב. חוקרות פמיניסטיות מתעסקות בשאלת האישה כאחר הדגישו את ההבדל בלהיות אישה ואיך בונים זהות. היום גם נהוג לחקור את העולם המערבי. השדה הוא קונספט גמיש ובסביבה משתנה זו לחשוב במונחים של חיצוני ופנימי זה לא ממש רלוונטי.

זהויות מרובות–  החוקרת היא גרמנית, אמריקאית, הודית אבל כשנכנסים לעומק יש לה גם בתוך זהויות אלו עוד זהויות רבות. היא אנתרו' חיצונית ופנימית בו זמנית, היא חציאית. היא חיה בבומבי ולכן הזהות הזו השתלטה, אם כך בחוקרה את הודו היא אנתרו' ילידית.יש לה את יתרון השפה והתרבות הרחבה והיא יכולה לנהוג בצורה יותר ראויה. במחקרים שונים שלה זהויות שונות באו לידי ביטוי מודגש בזמנים שונים. גם המגדר שלה היה חשוב לעיתים. כשחקרה בקנגרה שבהימלאיה לא היו לה שורשים מקומיים עמוקים כמו בהודו. המקומיים כל פעם בחרו להציג אותה באמצעות זהות אחרת. לעיתים אף כאמריקאית ואז היו מתקיפים אותה בשאלות על דברים שהיא בקושי התנסתה בהם. זה  לא קורה רק אצלה בגלל המסובכות , לזהויות המרובות יש אזכורים מוקדמים יותר. סיריניבס ההודי חקר את הודו והוא כונה סוציו' ולא אנתרו'. מערכות היחסים שלו היו מורכבות ומשתנות בסביבות שונות.

אפילו כפנימיים או פנימיים חלקית בקונטקסטים מסוימים אנו קרובים יותר ובאחרים רחוקים. כולנו שייכים לכמה קהילות בו זמנית וכל אנתר' חווה זהויות מרובות. אנו בוחרים או נאלצים לקבל את זה שהזהות משתנה בהתאם לקונטקסט ולווקטורים של כוח. סטוארט הל תיאר זאת כך: זהות זה השם שאנו נותנים לדרכים השונות שמעצבות אותנו.

חשיבה נוספת על קשרים דרך עבודת השדהמלינובסקי אמר שאנו צריכים לתפוס את נקודת המבט של היליד. אבל מיהו אותו יליד? זה נשמע כאילו כל הילידים הם אותו הדבר ויש להם אותה נק' מבט. אך ברור שמין וגיל יוצרים דיפרנציאציה. יש לבחון את הכלי הזה. אפדורי השתמש במונח יליד לתאר קבוצות הרחוקות מהמערב ע"ב אותנטיות (אנשים שמייצגים את תרבותם). אלו שמגדירים את היליד חושבים שאין בהם אותנטיות אלא מורכבות, מחלוקת ואמביוולנטיות. המונח מקושר למקום, מרחב גיאוגרפי. אפדורי מראה שבשיח האנתרו' היליד כבול למקום מסוים ומקושר לרעיונות מסוימים. כשחוקרים בהודו או סין שוכחים שהתפיסה האנתרו' מייצגת מיקום זמני של רעיונות ממקומות רבים. מניחים שאנתרו' ילידי עובד מבפנים ולכן יכול להעביר נק' מבט אותנטית לקהילה האנתרו'. לאנתרו' מעורבים קשה במיוחד, מתעלמים מזה שהם לעיתים מאד רחוקים מאותו הדבר שהם אמורים לייצג. זו רק שאלה של זמן עד שכולם יחקרו את האקזוטיקה בחברה שלהם. לבסוף למרות התקווה שיתרמו למאגר האנתרו' עדיין מרחפות הגדרות ישנות כמו של דלמוס גונס שטען שאנתרו' ילידי הוא סט תיאוריות המבוססות על הנחות של לא מערביים. האנתרו' הילידי נתפס כפנימי גם כשהוא מעורב, מתעלמים מהשונות בין האנתרו' הילידיים. האם גם חוקרת לבנה שחוקרת בסביבתה היא אנתרו' ילידה? ומה אם התרומה שמקבלים אנתרו שחוזרים שנה אחר שנה למקום ומבלים בו המון זמן? כפי שנטען ע"י פוסטר בספרו, מעורבות אישית עם הנחקרים בקהילות מייצר עניין בעבודת הגנה. חזרה לשדה מאפשרת לראות איך הפרט מעצב את עצמו ואת חברתו במשך הזמן. אסור לשכוח לייצג גם את הנחקר ולא רק את האקדמיה כפי שכתב פול סטולר (היום אתה לומד עלינו אך בכדי להבין אותנו תצטרך להזדקן איתנו). שוב נשאל האם אנתרו' שמבלים כ"כ הרבה זמן בשדה (מזדקנים) לא הופכים ביתרבותיים וזכאים לכינוי פנימי? במקום ילידי ניתן היה להשתמש במונחים כמו מקומי או פנימי אך עדיין זה מרמז על קיום פרספקטיבה אותנטית. עכשיו נראה שגם הפנימי יכול להיות חיצוני כמעט כמו שהחיצוני יכול להיהפך חיצוני.כך אליזבת קולסון טענה שכל אחד הוא אנתרו' מקומי. יש לבחון את הדרכים בהם כל אחד ממוקם בקשר עם מושאי מחקרו.

ידיעות ממוקמות–  הרפלקסיביות של הכותבת בהודו עם אוצר המילים של התחום, האירה באור שונה את חוויות העבר שלה שעיצבו אותה.כשחוקרים חברה שיש לנו ניסיון בה זה יוצר קט' שמשנות את מה שכבר ידוע. גם האנתרו' הילידי לא ממש יודע הכול על החברה בה הוא חי ותמיד ניתן לגלות דברים חדשים. באנתרו' צריך להקשיב היטב לאנשים אפילו אם הוא כבר מכיר אותם. קשה לדעת האם האנתרו' ילידי או לא. ניטה קומר אמרה: עבודת השדה מכילה התנסויות שמשותפות לכל האנתרו', הפאן האישי והייחודי יוצר את השונות. במיקומים שונים, יחסי כוח שונים, החשיבה היא סובייקטיבית.

התנסות בן הכלאיים– הנחקר שלה סוואמיגי סיפר לה סיפור בו שניהם הולכים ברחוב רואים חרא הוא ישר יגיד שזה חרא היא תחקור ובסוף תסיק שזה חרא. המסקנה היא שאפשר לחתור לידע אך צריך להבין שהוא לא אומר שום דבר. סוואמיגי חיבר אותם מבחינת זמן ומקום אך עדיין הייתה להם מודעות שונה. מערכת הכוחות התהפכה לגמרי. אם כך הנושא של מיהו פנימי ומי חיצוני הוא רק משני לצורך לפרק את המרחק האובייקטיבי בתוך אותו עולם תרבותי. צריך מרחק, אבל כפי שדורין קונדו אמרה שגם המרחק וגם הנטייה הקוג' רגשית יוצרים קור וכוללניות בייצוג. צריך לבסס את הידע תוך התנסות וביצוע. צריך להדגיש את הניסיון של הנחקר ואת מעורבותו עם אחרים במבנה הידע. בחקר הקשרים המשתנים אפשר להבחין בקשרים בעייתיים  בתרבות כמו הומוגניות, עקביות ונצחיות. אנתרו כיום משתמשים ב 2 דרכים: אתנוגרפיות שמונחות מסיפורים או ניתוח טקסטים. החוקרת מציעה שיטה חדשה: התנסות בן הכלאיים– התנסות מדגיש את החוויה ובן כלאיים כי יש שילוב בין האדם עצמו לאנתרו' שבו. כולנו ביתרבותיים (עולם שלנו + עולם האקדמיה). פיתוח קול נרטיבי כולל אתיות. חשוב שידעו שאנשים ולא תיאוריות ממלאים את הטקסטים. הסיפור לא מסופר כפי שהיה אלא מפרספקטיבה של מישהו. נרטיב וניתוח נתפסים דבר והיפוכו אך למעשה הם המשכיים, והשער בניהם פתוח. סגנון הכתיבה לא ישנה את העולם אבל יש פוטנציאל לשינוי היחס של הקוראים. נרטיב וניתוח מתחברים בכדי לפתוח את הדלת להבנה אנתרו' שמקבלת את החיצוני.

מסקנות– נטען בעד שינוי תפיסתנו את האנתרו' כפנימי או חיצוני לחברה. בעבר הבחינו בין אנתרו' אמיתיים לילידיים מתוך הנחה שליליד תפיסה אותנטית. זו תפיסה שנובעת מהקולוניאליזם כשחשבו שהחיצוני המתורבת לא יוכל לייצג פרימיטיביים. אבל הזמנים השתנו והחלו לחקור גם חברות מתועשות אפילו ע"י חוקרים מעולם שלישי. הזהות מורכבת מתמיד. בסביבה משתנה זו צריך להתמקד בזהויות המשתנות ביחסים עם אנשים ונושאים שרוצים לייצג. יש להחליף את האובייקטיביות במעורבות סובייקטיבית. הידע הוא ממוקם, מתווך וחלק מהליך מתמשך במישור האישי, המקצועי והתרבותי. יש מספר הבחנות: בין סיפורים לתיאוריות, בין נרטיב (סובייקטיבי) לניתוח (אובייקטיבי). בכך שנתמקם ונחווה נוכל לדעת לגבי הטבע בן הכלאיים של זהותנו.

תרגול: לטענת החוקרת בתק' הקולוניאלית יש ראייה רומנטית הגורסת שאנתרופולוג ששייך לתרבות אותה הנחקרת, הוא בעל יותר ידע והמידע שלו אותנטי. החוקרת מתנגדת לראייה זו כי זהות היא דבר רבגוני וגמיש, יש הרבה סוגים של ילידים. החוקרת היא הודית עם שורשים גרמניים ואמריקאיים בנוסף היא אקדמאית- יש לה זהויות מרובות. לכן יכול להיות מצב בו תהיה זר בבית- הצרה והכלה. אין יליד אנתרופולוגי כי היליד זה הרבה דברים.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות