במאמרה "פמיניזם וצריכת תקשורת" סוקרת ג'ארטי את המחקר הפמיניסטי על ייצוג וצריכה של דימויי נשים בתקשורת, תוך התמקדות בדמות האם. נקודת המוצא שלה הוא הסרט של סטלה דאלאס. לטענתה באופרות סבון יש שתי אופציות לייצוג דמות האם: האם כעמוד התווך של המשפחה. הפרשנות של מודלסקי שטוענת כי ההזדהות של הצופה עם דמות האם הופכת אותה לאם אידיאלית שחולקת תכונות עם האם הטלוויזיונית. היא עורכת חקר של הייצוג הנשי לאורך זמן ומדברת על מעבר מדימויים נשיים לדימויים על נשים. בהפקה הטלוויזיונית מעורבות יותר נשים מאשר בהפקה הקולנועית וכן בטלוויזיה יש יותר ביטוי לתכנים נשיים. המעבר מאפשר לנשים להיות צופות אקטיביות ולייצר מבט שונה מזה של הגבר. הנשים מכוננות מרחב פרטי משלהן שמאתגר את מה שנחשב נורמאלי וראוי בתרבות הדומיננטית.
ג'ארטי טוענת שיש פתיחות מסוימת הטקסטים. לטענתה הטקסט הקולנועי הוא עדיין סגור אידיאולוגית. לעומתו הטקסט הטלוויזיוני הוא פתוח ומאפשר עמדה אופוזיציונית ומאתגרת לתרבות הדומיננטית. היא טוענת כי המעורבות של הנשים בהפקת התכנים יוצרת את האפשרות ליצור דימויים עבור נשים ולא רק דימויים על נשים כפי שהיה נהוג בעבר. בעצם ג'ארטי עומדת כאן על התהליך שבו הטקסטים הופכים פתוחים יותר ויותר ככל שההפקה נמצאת בידי אנשים המייצגים קהילות תרבותיות שונות.
לטענת ג'ארטי השינויים שחלו בהתייחסות התקשורת לדימוי הנשי מספקים לנשים אפשרות לדמיין עצמן בעמדות סובייקט שונות. הנשים יכולות לבנות לעצמן מרחב משמעות חדש ששונה מזה של הגברים התרבות הדומיננטית. התקשורת משמשת לנשים מרחב לביטוי עצמי והזדהות עם דמויות נשיות שונות. התקשורת מאפשרת לנשים להגדיר ולגבש זהות עצמית והשתייכות חברתית.
