כאשר הוחזרו זאבים לפארק ילוסטון במערב ארצות הברית לאחר העדרות של כ-70 שנה, התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה בכך שהדגימה איך הטבע עובד בהרמוניה ואיזון מופלאים בין צמחים, אוכלי עשב, טורפים, ציפורים ואפילו הרים ונהרות.
כאשר הוחזרו הזאבים לילוסטון בשנת 1995 הם החלו לטרוף צבאים שעלו במספרם בהעדר טורפים טבעיים. הצבאים היוו בעיה משום שהם חיסלו את הצמחייה באזורים רבים ולא אפשרו לעצים, שיחים ועשב לגדול. עם הגעת הזאבים לא רק שהצבאים החלו להצטמצם יחסית במספרים, אלא שהם גם החלו להתנהג באופן אחר ולהמנע מאזורים מסוימים (כמו עמקים או שטחים פתוחים) בהם הם עשויים להיות טרף קל. התוצאה הייתה שמקומות אלו חזרו לעצמם וצמחייה מסוגים שונים החלו לגדול ויערות להתפתח. העצים והשיחים משכו ציפורים רבות ובונים שמשתמשים בעצים ויוצרים סכרים ובריכות בעבור עוד זנים של בעלי חיים כמו ברווזים, לוטרות, צפרדעים ועוד. הזאבים הגדולים הרגו זאבי ערבות קטנים וכתוצאה מכך מספר העכברים והארנבות בפארק עלה מה שהוביל לעלייה במספר העופות הדורסים, החמוסים, הגיריות והשועלים. טורפי נבלות נהנו מהשאריות של הזאבים, וכך גם הדובים שנהנו במקביל בעלייה בזמינות של פירות היער.
ואולי הדבר המדהים ביותר הוא שהזאבים שינו את הנהרות בפארק. גדות הנהרות נשחקו ונסחפו פחות, הנהרות התפתלו פחות ונעו בזרמים רציפים תוך כדי שהם יוצרים יותר ברכות. הסיבה הייתה שעם פחות צבאים ויותר צמחייה גדות הנהרות היו פחות מועדים לשחיקה. וכך שינו הזאבים את המערכת האקולוגית ואפילו את המבנה הפיזי של האזור. הטבע הוא מדהים.
