פסיכולוגיה של השואה: מהלך השואה- הרקע ההיסטורי

 

התקופה המדוברת: 1 לספטמבר 1939עד ל8 במאי 1945 (פרוץ המלחמה עד הכניעה של הגרמנים).

  • היציאה למלחמה של הגרמנים לא עוררה התנגדות, הצבא הגרמני (וורמאכט) לא התנגד. מאוד מהר כבשו היטלר וצבאו את דנמרק, נורווגיה, הולנד, בלגיה, חלקים מצרפת, לוקסמבורג ופולין. היהודים הועברו לגטאות מתוך נימוק פורמאלי שזה יעזור לביטחונם.
  • בשנת 1941 מתרחש מבצע ברברוסה, מבצע זה הוא פלישתו של היטלר לברית המועצות. מבצע זה חשוב בתולדות השואה כי עד לאותו מבצע היה להיטלר הסכם עם שליט רוסיה שלא פוגעים ביהודים לרעה (היהודים היו יד ימינו של סטאלין שליט רוסיה). היטלר הצליח לכבוש חלקים מרוסיה, ולא בקלות – ועם הכיבוש התמוטט ההסכם והיטלר עבר להרג גלוי של יהודים. התחילו ניסיונות של הנאצים לברר בינם לבין עצמם מה הדרך הטובה ביותר להרוג יהודים. בתחילה זה נעשה ע"י רובים וכדורים, די מהר היטלר גילה שקיימות 2 בעיות בשיטה זו: 1. בזבוז של כדורים 2. היה לעניין פן פסיכולוגי קשה (לרוצחים היה קשה לראות בעיניים את ההרג). עלו רעיונות שונים והגיעו למסקנה שהכי פשוט להשתמש בגז (זה הורג הרבה אנשים בבת אחת, צריך רק ללחוץ על כפתור, לא רואים שום דבר).
  • ב- 20/1/1943 התקיימה ועידת וואנזה, בוועידה זו התכנסו 15 בעלי תפקידים בכירים שעוסקים בהשמדת היהודים (ביניהם אייכמן). מטרת הועידה הייתה להגיע להחלטה סופית איך נוהגים ביהודים, מהו יהיה הפתרון הסופי לבעיה. היידריך היה אחד מסגניו של היטלר, והיה אחראי על ביטחון הרייך ועל השמדת היהודים. הועידה לא הגיעה להחלטות סופיות לגבי הכל, אך הגיעה ל- 2 הסכמות:
  1. הוחלט שהיידריך יהיה אחראי על השמדת היהודים.
  2. אף אחד לא מביע התנגדות להשמדת יהודי אירופה (לא כולם תמכו מפורשות, אבל גם לא הביעו התנגדות).

– זה הספיק להיידריך, שהתחיל לארגן את מנגנון ההשמדה הנאצי לקראת הרג שיטתי.

– בפועל כנראה שכבר במהלך הועידה היה ההרג ההמוני בעיצומו, וכבר בועידה היו לחשושים בנושא וכולם ידעו שזה המצב.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות