פסיכולוגיה של השואה: הסברים להתנהגות העומדים מן הצד (והמצילים)

מיהו העומד מן הצד; כיצד ניתן להסביר מבחינה פסיכולוגית את העמידה מן הצד של הציבור בגרמניה בעת רדיפת היהודים; מה היו תגובות הציבור שמחוץ לגרמניה לרדיפת היהודים וכיצד ניתן להסבירן מבחינה פסיכולוגית.

הממשל הנאצי עשה כל מאמץ להבטיח שהגרמנים יימנעו ממתן סיוע ליהודים. הם עודדו הלשנה על מי שמסייע ליהודים, קינאו בכינויי גנאי מי שנחשד כמסייע ליהודים (נקרא "ידיד היהודים", או "עבד היהודים"). מי שנחשד כ"ידיד היהודים" היה נחקר, מסתכן בפיטוריו ועלול היה להיות מגורש למחנה ריכוז. עובדה זו גרמה לרוב הגרמנים להיות עומדים מן הצד ולא לפעול בנושא.

ההיסטוריון שדיבר על המושגים האלו (ידיד היהודים, עבד היהודים סוכנים סמויים וכו') נקרא Galletry. מושגים אלו גרמו לגרמנים לחשוב עשרות פעמים לפני שיעזרו ליהודים. גם במקומות שהיינו מצפים שיעזרו ליהודים (כמו הכנסייה שמדברת על עזרה הדדית וכו') – זה לא קרה (היה כומר שנאם נאום מאוד ידוע לטובת עזרה ליהודים וכתוצאה מכך הוא הותקף, נדרש ממנו להתפטר ולא קיבל כל הגנה ואז התאבד). כמרים אחרים ראו את המצב, ולמעט בודדים, רובם שתקו. כך גם היה באקדמיה – כאשר נקבע חוק שדרש לפטר כ- 1200 אקדמאים ממוצא יהודי, מעטים המדענים השותפים שהגיבו, ובמקביל ארגוני סטודנטים ערכו שריפת ספרים (בין היתר של כותבים יהודים) שהביעו התנגדות לרוח הגרמנית המתהווה. שריפת הספרים לא עוררה התרגשות גדולה, יותר מזה – הגרמנים האמינו שחוקי נירנברג דווקא יעשו חסד עם היהודים, כיצד? ראשית, עצם קיומם של החוקים ישים גבול לאנטישמיות כלפי היהודים (יגדיר מה מותר ומה אסור), שנית – זה מאגד את האנטישמיות בחוק, ולכן משתיק את המצפון (זו החלטה של המדינה ואין לגרמנים מה לעשות בנידון).

שני מקרים סמליים שיכולים ללמד אותנו משהו על עמידה מן הצד מחוץ לגבולות גרמניה:
  1. ועידת אוויאן – התקיימה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. רוזוולט, נשיא ארה"ב, כינס 32 מדינות ע"מ לנסות למצוא פתרון לבעיה היהודית. הוא ביקש מכל ראש מדינה שהשתתף להצביע ולהגיד כמה פליטים יהודים המדינה שלו מוכנה לקלוט. מתוך 32 מדינות (כולל ארה"ב) רק נציג של מדינה אחת (הרפובליקה הדומיניקאנית) הרים את היד והיה מוכן לקלוט 100,000 יהודים. יתר מהמדינות אמרו שיש להן מספיק צרות משל עצמן.
  2. האוניה סנט לואיס – הפליגה מגרמניה לקובה כשעל סיפונה 1000 יהודים (זה היה הרבה יותר ממה שהיה מותר לאוניה לשאת). היהודים השיגו (בעמל רב, בקשרים, משא ומתן מייגע וכדומה) אשרת תיירים כדי להצליח להיכנס לקובה. לאחר דרך לא דרך הגיעה האונייה לחופי קובה. הקובנים שהגיעו לחופים אמרו שבמהלך שהותם בים שונו חוקי אשרת השהייה, והאשרה שיש בידי היהודים כרגע כבר אינה מתאימה. היהודים סירבו בתוקף לחזור לגרמניה. לקובה לא הכניסו אותם, אבל בריטניה, בלגיה, צרפת והולנד הסכימו לקבל כל אחת חלק מהם על מנת שלא יישארו על האוניה.
יישום מושגים פסיכולוגיים להבנת ההתנהגות של העומדים מהצד:
  1. קונפורמיות לדעות קדומות, סטריאוטיפים – הדבר הכי חזק שאפיין את העומדים מהצד הוא הצורך להיות קונפורמיים – לדעות קדומות, לסטריאוטיפים.
  2. היפותזת העולם הצודק – השערה זו אומרת שהעולם עובד כך שאדם מקבל את מה שמגיע לו (כלומר, אם היהודים נמצאים במצוקה כנראה הם הרוויחו את זה ביושר).
    ההחלטה אם "הגיע לאדם" או לא מושתתת לרוב על 3 גורמים: אמות מידה חברתיות מקובלות, התנהגות/ דעות שהאדם הפגין וגם חברותו של האדם בקבוצות חברתיות כלשהן. (האמונה שאדם עשוי להיפגע מבלי שעשה כלום שגרם לכך היא מפחידה – שכן אז גם אני עשוי להיפגע, לכן אנו נוטים לחזק את השערה זו).
    ברגע שאדם נתפס כשולט במצוקה בה הוא מצוי – יש פחות נכונות לעזור לו.
    אגב, אם האדם הסובל קרוב אלייך – השערת העולם הצודק לא עובדת יותר.
  3. עמידה מהצד כהסכמה להתנהגות הרסנית / סנפורד– ע"פ סנפורד, קיומה של התנהגות הרסנית מחייבת שאף אחד לא יתעורר, כי אנשים שמגלים יוזמה ומתערבים פוגעים בסיכוי של ההתנהגות ההרסנית להתממש. מבחינה סטטיסטית, על כל רצח של יהודי היו 10 עומדים מהצד שותקים. אם 1 מהם היה מתערב, אולי הרצח היה נמנע (גישתו של היטלר היה לוותר במצבים של מחאה). כלומר, עמידה מן הצד / הסכמה בשתיקה תורמות להתעצמותה של התנהגות הרסנית גם אם הדבר לא מודע / מכוון. לשתוק כשאתה רואה רצח משמעו לתת יד לדבר, גם אם אין בכוונתך לעשות זאת.
  4. אפקט הצופה מהצד / Latane & Darley כמסביר תגובה למצבי חירום
    לטנה ודרלי התחילו את המחקר בעקבות רצח של עלמה שהתקיים באמצע רחוב לאור יום בניו יורק, 30 איש הודו שהם שמעו ולא קראו לעזרה כי הם היו בטוחים שמישהו אחר יעשה זאת. המודל שלהם עסק ב"אפקט הצופה מן הצד" – האפקט מציין שככל שמספר הצופים מן הצד גדל, כך פוחתת מידת האחריות של כל צופה למתרחש (כלומר, נוכחות הזולת מעכבת או מונעת הושטת עזרה). המודל הגדיר 5 שלבים המביאים להחלטה של אדם או לסייע לאחר במצוקה או להימנע מכך, רק אם יתקיימו 5 השלבים – האדם יסייע:
  • תשומת לב – הצעד הראשון ההכרחי לקראת הגשת סיוע הוא תשומת לב לקיומו של אירוע. תשומת הלב תלויה בבולטות האירוע (הגרמנים הסתירו – סוד, לשון כפולה-  אפשר היה בקלות להתעלם ולא לראות) וכן בנוכחותם של גורמים מסיחים.
  • פרשנות – הכרחי שהצופה ייתן פרשנות נכונה לאירוע (למשל, האם אכן מדובר בבית מחסה שמוצא פיתרון שישפר מצבם של ילדים מפגרים או שהפירוש שלי אומר לי שיש כאן בעיה?). על הפרשנות משפיעים: גורמים תפיסתיים (ההקשר בו האירוע מופיע), גורמים מוטיבציונים (מי שלא רוצה לעזור מראש ייפרש כך שאין סיבה לעזור), השוואה עם הזולת (מה האחרים מסביבי עושים, האם הם חושבים שצריך לעזור כאן?, פיזור אחריות)
  • קבלת אחריות – אני מבין שהולכים להרוג שם, ואני הולך להתנגד. אבל אם אדם יתנגד יתפסו אותו, יקראו לו "ידיד היהודים" וישלחו אותו למחנה בעצמו.
    שלב זה מושפע מ: מספר הנוכחים (פיזור אחריות בין צופים רבים – אומה שלמה של גרמנים רואה מה קורה ולא עושה כלום, מדוע שאני אפעל?), יכולת לעזור בפועל (מה כבר אפשר לעשות כאשר ההרג נעשה המוני ומאורגן כ"כ?), היכרות עם הקורבן והטלת אחריות אישית על הצופה (אם צופה אחר אחראי לזה אני לא צריך להגיב).
  • הידיעה מה לעשות – גם כאשר צופה רוצה לקחת אחריות, לא בהכרח הוא יודע כיצד עליו לעשות זאת. גם אם אני רוצה לקחת אחריות, מה אני יכול לעשות מול המנגנון הגרמני?
  • ביצוע בפועל –  הביצוע בפועל תלוי ביכולת לבצע (גם אחרי שהחלטנו לעזור נדרשים אמצעים כלכליים, מקום פיסי להסתיר יהודים), ובפחד שהסיוע יביא לתוצאות שליליות עבורו.
    בהקשר גרמניה יש לזכור שהמצב הכלכלי של כולם היה גרוע באותה תקופה.

5- מודל עוררות: עלות-תועלת / פליביאן
כשמישהו בא לעזור הוא עושה 2 שיקולים: מהי עלות הסיוע מול מהי עלות ההימנעות.

עלות סיוע /עלות הימנעותגבוההנמוכה
גבוההעזרה עקיפה – עלות הסיוע גבוהה, אבל אני מכיר את היהודים, עבדתי איתם – וקשה לי לראות את זה ולא לעזור להם . לנסות לעזור להם להימלט למנזר.גרמנים נכנסו לכפר בו היו הרבה ילדים יהודים, אחד מהם התחבא בבור ואשה שעמדה ליד הבור דחפה עם הרגל קצת זרדים מעל הבור קח שהראש שלו לא יבלוט. מצב נדיר יחסית שתלוי באישיות ובמשאבים של האדם.המצילים– לאנשים אלו אין בעיה לעזור (עלות הסיוע נמוכה) , אבל אם הם לא יעזרו הם לא יוכלו לישון בלילה (כמובן שהתמונה כאן מאוד פשטנית ולא בפועל לא היה המצב)
נמוכההעומדים מן הצד – אם אני אעזור אני הולך לדכאו / זה דורש הרבה כסף ומשאבים שאין לי. עלות ההימנעות נמוכה כי ליהודים בעצם מגיע (השערת העולם הצודק) והם פוגעים באומה הגרמנית ß אני אשאר עומד מן הצד ולא אעשה כלום.אין סיכון בלעזור, אני גם לא מכיר את היהודים ממש ולא יזיז לי להימנע.כעת זה תלוי באדם עצמו – באישיות ובמשאבים שלו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות