בהתייחסן לנושא של לאומיות תיאוריות מגדריות נוטות בכיוון גישות קונסטרוקטיביות לנושא הלאומי, דהיינו לאומיות, כמו מגדר, כתוצא של הבנייה חברתית ולא משהו "טבעי" הטבוע באדם. אחת מהתפיסות הקונסטרוקטיביות של הלאומית היא זו של בנדיקט אנדרסון (קהילות מדומיינות) שטען כי בתקופה הטרום-מודרנית מה שחיבר אנשים והגדיר את זהותם היה הדת. בעת המודרנית מחליף לפי בנדיקט אנדרסון הלאום את הדת כבסיס של זהות ומבקום יחסים שבטיים-קהילתיים העלתה הלאומיות קשר אחר בין בני אדם שאינם בהכרח מכירים אחד את השני, ועל כן "קהילות מדומיינות". לאום מתבסס על פי אנדרסון על שפה, טריטוריה ותרבות, וכל מי שחולק את שלושת המאפיינים הללו חולק את הזהות הלאומית, התודעה הלאומית ותחושת שותפות גם עם אנשים שהוא כלל אינו בא עימם במגע. אנדרסון מייחס את עליית הלאומיות אל המצאת הדפוס, העיתון והרומן, שאפשרה ליצור "מדורת שבט" אחידה ומודפסת במאות אלפי עותקים.
לטענת נירה יובל-דיוויס ("Theorizing Gender and nation") הלאומיות בעצמה היא מושג ממוגדר. ראשית היא מתייחסת למימד הגניאולוגי של הלאומיות, דהיינו תפיסה גניאולוגית של ההתפתחות שלהבדיל מתפיסה היסטורית אינה רואה קשרים סיבתיים הכרחיים בהיסטוריה. תפקידם של הנשים ברצף הגניאולוגי של הלאומיות הוא על פי יובל דיוויס תפקיד ההולדה, דהיינו השכפול של הלאום והמשכיותו. המימד השני בו מזהה יובל דיוויס הבחנה מגדרית הוא המימד התרבותי. המימד השלישי שמונה יובל-דיוויס הוא המימד האזרחי, שם היא מבחינה בין אזרחות לבין חברות בלאום. לטענתה זכויות הנשים במסגרת הלאומית שונות מזכויות האזרח של הגברים.
אן מקלינטוק (McClintock Anne) מראה כי הלאומיות לא הייתה יכולה להתקיים ללא המיגדר, וכי הלאומיות והמגדר הן קטגוריות השלובות זו בזו ללאומיות יסודות מיגדריים הכרחיים. מקלינטוק מציגה את השילוב בין מיגדר ולאומיות דרך שלוש הבחנות. הראשונה היא כי גברים הם מטונימיים ונשים הן מטאפוריות. הגברים חולקים בניהם קשר מטונימי, דהיינו יש להם קשר פיזי אחד לשני במסגרת הלאומיות וכך הגברים הם חלק (סינקדוכי) מהשלם שהוא האומה. לאישה יש יחס של החלפה, מטאפורה, עם הלאומיות, כלומר נשים הם המייצגות של הלאומיות אך אינן חלק ממנה. לטענת מקלינטוק הלאומיות לא הייתה יכולה כלל להתקיים ללא הניגוד הזה.
הנקודה השנייה של אן מקלינטוק היא ההנגדה בין משפחה ללאום. לטענתה הלאום גם נבנה כנגד המשפחה (הניגוד בין הערכים שלהם) אך גם על בסיס המשפחה דרך שאיבת מושגים מתחום המשפחה לתחום הקולקטיב הלאומי. ההבחנה השלישית שעורכת מקלינטוק היא בין זמן גברי לבין זמן נשי. הלאומיות בנויה על ציר זמן לינארי מהעבר אל העתיד, הוא זמן גברי המנוגד לזמן נשי, הוא הזמן המיתי, המחזורי, מחובר לעונות הטבע וחוזר על עצמו ללא תנועה חד כיוונית מעבר לעתיד. הזמן המיתי המחזורי הכרחי ללאומיות משום שהוא משמר מסורות החוזרו על עצמן וללא הזמן הלינארי של מקורות הלאום והקשר שלהם אל עתידו. בניגוד לאנדרסון שראה בדפוס את הולדת הלאום מקלינטוק רואה בפטישים (המנון, דגל, ארכיטקטורה, מדים, ספורט וכו') הם הגורמים המאחדים את הלאום.
ג'ני שארפ (Jenny Sharpe) בוחנת את הספר והסרט "המעבר להודו" בכדי לבחון את יחסי אתניות ומגדר. העלילה של "המעבר מהודו" לפי שארפ מציבה את ההזדהות בדילמה בין ויתור על האג'נדה המגדרית וזו האתנית, דהיינו ברירה בין צידוד בגבר המזרחי לבין האישה המערבית. לפי שארפ ברגע שאנו בוחרים עמדה אנו מכפיפים את אחת העמדות לשנייה, ולדעתה המטרה צריכה להיות אחרת והיא חשיפת השיח הקולוניאלי.
