מהפכת אוקטובר – סיכום מורחב

מהפכת אוקטובר

הרקע למהפכת אוקטובר

מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה (המהפכה הבולשביקית) מסכמת כמאה שנים של אי נחת בין השלטון הצארי מבית רומאנוב. בית רומאנוב עולה לכס הרוסי בבירה החדשה סט. פטרסבורג כחלק מתהליכי המודרניזציה שניסו לקיים ברוסיה. ב1855 מתרחש מרד 'הדקמבריסטים' (הדצמבריסטים) ברוסיה, מדובר במרד ולא במהפכה כי הוא התרחש בחורף ולא ניתן לקיים מערכה ברוסיה בחורף. הדקמברסים מבקשים לשנות את אופי המלוכה ברוסיה למלוכה חוקתית כמו בבריטניה. באותה תקופה רוסיה הייתה מדינה ימי-בינימיית לכל דבר ועניין- המבנה הפיאודלי היה שריר וקיים, רוסיה הייתה מדינה חקלאית ברובה והחלקים שרחוקים מהמרכז הפוליטי מוזנחים כי יד השלטון לא מגיעה אליהם. המרד נכשל אך הוא הותיר מאחוריו את הרעיון שדרוש שינוי. ב1861 יוזם הצאר מספר רפורמות שאמורות להבטיח את יציבות השלטון לשנים קדימה. הרפורמות מגיעות אחרי 5 שנים של מהומות איכרים ברחבי רוסיה- האיכרים דרשו את ביטול מעמד הצמיתות, וברפורמה הצאר מבטל את מעמד הצמיתות.

בשנות ה70 של המאה ה19 מתחילות לגעוש רוחות מהפכניות במערב רוסיה. אחד מהם מכונה 'רצון העם'- ובשנת 1881 רוצח סטודנט בשם איגנצי גרינויצקי את הצאר אלכסנדר השני. הרציונל שלו היה שאם רוצים שינוי צריך לערוף את 'ראש הנחש' מכיוון שהמבנה הפוליטי, לפי גישתם, עומד על יסודות רעועים ואם יערפו את הראשון כל המנגנון יקרוס. אמנם הצאר מת אך המנגנון לא קרס, למרות זאת גישות מהפכניות המשיכו להיות מרכזיים במחשבה הרוסית. בשנת 1905, בעקבות התבוסה הרוסית במלחמת רוסיה-יפן נדרש המשטר לקיים מספר רפורמות ומוגשמים תהליכים שדצמבריסטים רצו לפני כמאה שנים. מוקם גוף נבחרים שמכונה 'הדומה'. ערב מלחמת העולם הראשונה ניצבת רוסיה בפני מספר בעיות יסוד:

הבעיה האגררית/חקלאית: מרבית האוכלוסיה ברוסיה היא אוכלוסיה כפרית ומרבית הקרקעות נמצאות בידי האצולה. הפערים בין האצולה לבין האיכרים הם פערים עצומים- תרבותיים, כלכליים ובכל מישורי החיים. אחת הבעיות שזה מוליד, זה שהאיכרים לא מודעים לכמות הניצול שלהם וצריך להחדיר בהם את התודעה המהפכנית.

בעיית הפרולטריון: ברוסיה קיים פרולטריון (מעמד פועלי תעשייה) קטן ביחס לאיכרות- רק 3-4 מיליון איש. הפרולטריון גדל בקצב גדול כתוצאה מתהליכי תיעוש שרוסיה עוברת, הפרולטריון נמצא במקומות הרגישים- הערים הגדולות, מוסדות השלטון והצבא וככל שהמלחמה מתמשכת ההפרולטריון מקבל יותר ויותר חשיבות. כלומר, הפרולטריון שולט על הנקודות הרגישות ולכן המהפכה שתבוא צריכה לבוא מהפרולטריון ולא מהאיכרים.

בעיית הלאומים: מאז המאה ה16 רוסיה נעה מזרחה ומשתלטת על עוד ועוד אוכלוסיות לא-רוסיות. בהערכות מראשית המאה ה20 מעל ל50% מאוכ' רוסיה אינם רוסים- מדובר בערב רב של עמים רבים, ביניהם הצ'צ'נים שגרמו בעיות עוד במאה ה19. עליית המגמות הלאומיות בחלק מהאזורים הרוסים כמו בפולין או האיזור הפיני.

בעיית המלחמה: במהלך מלחמת העולם הראשונה רוסיה תאבד כ8 מיליון איש, המלחמה חושפת את הבעיות המבניות שקיימות ברוסיה. האספקה לצבא רעועה עקב מערכת תחבורה מיושנת, מה שגורם להגברות כושר הייצור להיות חסרות משמעות- התוצר לא מגיע ליעד עקב בעיות במערכת הרכבות וכדומה. המלחמה גם יוצרת רעב ברחבי רוסיה- הן בצבא הן באוכלוסיה. אחת מהסיבות לרעב הוא העדר תקשורת בין העיר לבין המרחב הכפרי מה שמשליך על אי היכולת להעביר תוצר מהעורף לחזית. הדבר יוצר מצב שבתוך רוסיה מתחיל להיווצר מחסור במזון ורעב. הרעב גם מגיע לחזית וגורם לחיילים לעזוב את הצבא ולשוב לכפר. כאשר המשמעת מתדלדלת יכולתו של המשטר לאכוף את סמכותו הולכת וקטנה והסבירות למהפכה עולה.

בעקבות הרעב עולות שביתות והפגנות במפעלים, שביתות של נשים רעבות, שביתות פועלים- הדבר משפיע על המוראל של החיילים בחזית שפעמים רבות חוזרים מהחזית לביתיהם כדי לעזור למשפחה להתמודד עם הקשיים שעולים במדינה.

המלחמה מעצימה בעיה נוספת- הצאר הרוסי אלכסנדר ה2 לא מספיק חזק ולא זוכה לאמון מכל הגורמים השלטוניים שסביבו, וגורמים העוזרים לו לנהל את המדינה נמצאים גם הם במשבר, כמו למשל שר האוצר שלו שנרצח. הצאר עוזב את עיר הבירה ומגיע לחזית, כך שבמרבית המלחמה הצאר נעדר ממוקד השליטה המרכזי ומותיר את בירתו ואת ארמון המלכות שלו בידיה של רעייתו הגרמנייה. הדבר יוצר חרושת שמועות שהצארית היא סוכנת אויב.

מהפכת אוקטובר וברית המועצות

בברית המועצות התרחשו בשנת 1917 שתי מהפכות- הראשונה בפברואר, שהייתה מהפכה ליברלית יותר, והשנייה היא המהפכה הבולשביקית בראשות לנין והבולשביקים. ב26.2 חיילים מצטרפים לשורות המהפכנים, ומהנקודה הזו המהפכה יוצאת לפועל. מהרגע הזה הצאר לא יכול יותר להחזיק את שלטונו ולכן שלטונו קורס. כל עוד השלטון מחזיק בכוח הצבאי הוא יכול להחזיק בכוח השלטון, אך כאשר הכוח הצבאי מופקע מהשלטון, הוא נידון ליפול. ברגע שחיילי פטרוגראד הצטרפו למהפכה, הגנרלים לא יכלו להגיע אליהם בזמן והדבר מניע את המהפכה.

            מעבר למפלגות השמאל שפעלו ברוסיה, שהיו למעשה מיעוט, היו מפלגות ליברליות בשם 'קדטים' והמפלגה הדקמבריסטית (לזכר ניסיון ההפיכה הכושל בדצמבר). היו גורמים ממשלתיים שתמכו בצאר, וגם סוציאל-דמוקרטים שתומכים ברפורמות. כל המפלגות הללו כיהנו בדומה אך לא קמה ממשלה יצידה. באותה תקופה, למפלגת 'מרכז' היה קשה לצבור כוח. באותה תקופה העוצמה היתה נתונה בידי הצבא שהיה לו כוח, והבולשביקים שהנהיגו את 'הסובייט' שהיו המועצות המקומיות בכפרים, משמע שלבולשביקים יש כוח גדול בכפרים.

כשקמה ממשלתו של קרנסקי, היא לא מצליחה לפתור את הבעיות שרוסיה עומדת בפניהם, בין השאר כי כלכלית רוסיה לא מסוגלת להתמודד עם הבעיות שעלו. רוב השטחים שפירנסו את רוסיה, נכבשו על ידי גורמים כמו גרמניה, פולין או אוקראינה, והמחלוקות בשאלת המדיניות כלפי המלחמה קורעות את המערכה הפוליטית ויוצרות כאוס פוליטי רחב היקף. הכאוס הזה מתבטא בהקמת מיליציות מקומיות שהונהגו על ידי דמויות שיהפכו ברבות הימים לגיבורי בריה"מ. על רקע כזה, מי שיכול לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון, הוא הצבא, ואכן הרמטכל הרוסי קורנילוב מנסה לכונן הפיכה צבאית ולכונן ממשל צבאי ברוסיה. הניסיון הזה יכשל מכיוון שהחיילים יסרבו להקשיב למפקדים שלהם אלא רק לגורמים אזרחיים שהם הסובייטים- אשר נשלטים על ידי הבולשביקים. הטעות הגדולה ביותר של קרנסקי במהלך כהונתו תתרחש בשלב זה, קרנסקי יאתר את הצבא כסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה ויפנה לעזרתם של הסובייטים על מנת שינטרלו את הצבא. קרנסקי מניח שהוא יוכל להסתדר עם הסובייטים במידה והצבא ירוסן- קרנסקי מספק נשק לסובייטים.

ב25.11 הולכים לבחירות והמפלגה הבולשביקית מנצחת, היא מתנגדת לדמוקרטיה ליברלית. המפלגה הבולשביקית מפרסמת מספר צוים- חלוקת אדמות, הגדרת הלאומים ברוסיה, פיקוח פרולטרי על בתי החרושת. כל הדברים הללו קורצים לכל הקבוצות שתומכות בבולשביקים. למרות זאת, הסובייטים לא מלאימים מפעלים כדי לשדר לבורגנות שהכל בסדר כי הסובייטים שולטים כרגע. המשטר שמתעצב ברוסיה מוגדר כמשטר חד-מפלגתי, הצבא מתפזר, אוקראינה מאבדת את עצמאותה ונכבשת מחדש על ידי רוסיה. מהר מאוד יקימו גם הצ'קה שתהיה הגלגול הראשון של המשטרה החשאית ברוסיה/בריה"מ.

המפלגה הבולשביקית כונתה כך- 'בולשביקים-הרוב', מכיוון שב1903 מתקיים דיון בצמרת המפלגה, שמשקף מחלוקות בסיסיות סביב האופן שלפיו המפלגה צריכה להתנהל, הויכוח נסוב בין מנחנוב לבין לנין. הויכוח דן בשאלה מי יהיה ראש ביטאון המפלגה- לנין רוצה שלושה אנשים ולחאנוב רוצה מערכת גדולה. על הויכוח הזה עורכים הצבעה, רק 10 בוחרים בלחאנוב, בלחאנוב נעלב ופורש מהמפלגה. בעקבות ההצבעה הזו הבולשביקים מכונים הרוב והמנשביקים, שהקים בלחאנוב, יהיו המיעוט.

התפיסה המהפכנית של לנין היא שיש טוב כללי, ויש כאלה שיודעים מה הוא, ובמקום להיכנס להרבה דיונים והצבעות דמוקרטיים שבהן יסיטו בעלי אינטרסים, קבוצה קטנה שיודעת את הטוב הכללי, היא האוונגרד שיניע את המערכת הפוליטית והרוב יקבל את אופן הפעולה שלו מאותה קבוצה. המשמעות היא שלנין רוצה שהועד המרכזי יורכב מכמה שפחות אנשים שיקבלו החלטות שיחייבו את כולם, ורק כך המון שמוכן ללכת עם המהלכים האלה יוכל להנהיג מהפכה.

נשאלת השאלה- האם ניתן היה להפוך את רוסיה כבר אז לדמוקרטיה מערבית. ע"פ גורבצ'וב זה היה בלתי אפשרי מכיוון שהתרבות הפוליטית הרוסית לא הייתה בשלה לדמוקרטיה, עקב מאות שנים של שלטון יחידני של צאר. יתרה מזו, השיטה הפרלמנטרית כשלה בכל מדינות אירופה עד אותה תקופה. מעבר לכך- הפערים בין הכוחות הפוליטים ברוסיה היו כה גדולים שלא היה ניתן לגבש קואליציה ועליה לבסס שלטון. הבולשביקים ביקשו מהפכה שתתגלגל מרוסיה לכל המדינות האחרות.

חלק מההבטחות של הבולשביקים, שהיו חייבים לתת תמורה לצאן מרעיתם, נגעו לסיום המלחמה. ולכן נחתמו הסכמי ברסט-ליטובסק שהיו הסכמי הפסקת נשק מול הגרמנים. לנין ביקש לחתום על הסכם עם גרמניה בתנאים שהגרמנים הציבו, הדבר מיד יעלה את הסברה שלנין היה בעצם סוכן גרמני. לטענה הזו היה היגיון מסויים. הסיעה.

ולדימיר איליץ' ווליאנוב, הוא שינה את שמו ללנין כדי להעלות על נס את הנהר הגדול השני ברוסיה-הלנה. לאחר שאחיו נתפס בידי מוסדות השלטון הוא הפך לרדיקלים. בשנת 1900 הוא עוזב את רוסיה ומבקר במדינות ברחבי אירופה ביניהן גרמניה, במהלך המסע הזה הוא מפתח את התפיסה שלו. הוא ניסה לעודד התקוממות מהפכנית של פועלים בפטרוגראד, התקוממות שתיכשל והוא מוגלה לשוויץ. בשוויץ הוא מתחבר עם מהפכנים מכל מיני סוגים, כמו מולידי תנועת האוונגרד האומנותית 'דאדא'. במרץ 1917 מוחזר ללנין הביתה, כנראה ע"י הגרמנים שייתכן שגם ציידו אותו במזוודה עם כסף. הגרמנים לא אהבו את העובדה שהם נלחמים בשתי חזיתות ושליחה של לנין לרוסיה הייתה הדרך שלהם להשקיט את החזית המזרחית מבחינתם. באוקטובר הוא חוזר לפטרוגראד, עומד בראש מהפכת אוקטובר והופך לראש הממשלה. לנין לא מאופיין באידיאליזם צרוף כמו שותפיו למהפכה כמו טרוצקי ואחרים, אלא בפרגמטיזם, יכולת לנצל הזדמנות, ארגון למופת. השליטה של לנין במפלגתו הייתה מוחלטת. ביולי 1918 מתקבלת ע"י הסובייט העליון חוקה. ברוסיה- הבחירות הן גלויות, אדם בוחר נציגים לסובייטים וראשי הסובייט בוחרים את הנציגים בממשלה. הרעיון הוא שהאוונגרד הבולשביקי יכתיב את כיוון המערכת וההמון צריך 'ללכת איתה'. בשנת 1923 החוקה תהפוך לרלוונטית עבור כל ברית המועצות.

לפי כל המתואר, מדובר בהפיכה, לא במהפכה. אחת הסיבות שמשתמשים במילה מהפכה היא שהבולשביקים בעצמם ביקשו לבצר את התפישה שהתרחשה מהפכה, כחלק מהאידיאולוגיה המרקסיסטית. מעבר לכך, עיתונאי אמריקני בשם ג'ון ריד שנכח במקום באותה תקופה והוא השתמש במילה מהפכה כדי לתאר את מה שידוע מאז בתור "מהפכת אוקטובר". מעבר לזה, החל מ1918 ועד 1921 מתחולל מאבק אלים רחב היקף,שנתפש בידי חלק מהגורמים במערכת הפוליטית כחלק ממהפכת אוקטובר, אך לא ברור אם כך זה באמת.

הסרט דוקטור ז'יוואגו מתאר את מלחמת האזרחים שהשתוללה ברוסיה מתום מלחמת העולם הראשונה והלאה. מלחמת האזרחים היא זו שתעצב את אופי השלטון ברוסיה בשנים קדימה. לאחר המהפכה, המצב הכלכלי כבד, ה'פיקוח הפרולטרי' שהצווים משיתים על המפעלים גורמים לקריסה של הרבה מפעלים, מתרחשת גם בריחת מוחות, פועלים רעבים יברחו לכפרים שבהם יש אוכל, השוק השחור מתחיל להפוך למקור מרכזי לסיפוק מזון ומצרכים. יתחילו התארגנויות אזוריות נגד המשטר, וקבוצות שונות של אנשי צבא יתחילו להלחם ביניהן, וכתוצאה מכך יעלו מספר התקוממיות צבאיות.

במלחמת האזרחים ברוסיה נלחמו 'צבאות אדומים' מול 'צבאות לבנים'- הצבאות האדומים היו שלוכה של הבולשביקים והם הונהגו על ידי לב טרוצקי, ממייסדי המהפכה. הצבא הלבן היה צבא של תומכי הצאר, מתנגדי הבולשביקים, צבאות שבסיסן הוא האצולה וכדומה. הכוחות האדומים צוברים נצחונות ומומנטום, כאשר גורמים נוספים מצטרפים אליהם. בשנת 1921 הצבא האדום משתלט על רוסיה רבתי ומנצח את המלחמה. איזורי הים-הבלטי מקבלים עצמאות במהלך התקופה הזו. בפולין, שהיא מדינה חדשה, שאמנם יש לה שורשים היסטורים, אך היא הוקמה כתוצאה מהסכמי סיום המלחמה. חלק מהשטחים של פולין היו שטחים רוסיים בעבר. המפקד של הצבא האדום, טרוצקי, חסיד התפיסה של המהפכה העולמית- המהפכה צריכה להתגלגל למדינות אירופה, וכמובן גם לפולין. עם תום מלחמת האזרחים, טרוצקי מעתיק את המאבק לפולין עצמה בניסיון להפוך את פולין לקומוניסטית מה שיתחיל מהלך שיכבוש את כל מדינות אירופה. הפולנים הצליחו להדוף את הצבא האדום ולהחזיר לעצמם שטחים מסויימים.

כלכלת ברה"מ לאחר מהפכת אוקטובר

השיטה הכלכלית שהייתה נהוגה ברוסיה בשלושת שנות מלחמת האזרחים היא שיטה שמכונה 'קומוניזם מלחמתי' בשיטה זו המשק מחוייב לשעבד את הכלכלה כולה למטרת המאבק. החלטות שונות שהתקבלו כדי להבטיח לאיכרים ולבורגנות חופש פעולה לא יכולים לעבוד בזמן מלחמה, התוצרת משועבדת למאבק. הדבר יוצר שליטה מונופוליסטית על המטבק והבנק, הגבלות על סחר חוץ וכדומה. עם תום המלחמה לנין מחליט החלטה לא שגרתית- לעבור ל'מדיניות הכלכלית החדשה'  או NEP.

NEP- החלטה שמתקבלת במרץ 1921 בקונגרס ה10 של המפלגה. ההחלטה מתארת את המצב ברוסיה בשנים של המלחמה- ירידה של 80% בתפוקה של המפעלים, ירידה של 5% בייצור הברזל, מה שמשפיע באופן מכריע על מערכת הרכבות הקורסת של רוסיה. שיעורי האינפלציה הן במאות אחוזים, הכפרים קורסים והמצב באופן כללי איום ונורא. האיכרים מביעים חשש מתופעות של גזל והחרמות כתוצאה מגוויעת הערים ברעב, ולכן משמידים תוצר כדי למנוע גניבה. המצב הכלכלי הקשה מביא לשביתות של פועלים. המצב הרע עולה דרישה לדמוקרטיה ליברלית, ולנין מתנגד לכך באופן נחרץ ולכן מנסח את ההצעה שלו- נסיגה מוחלטת מהקומוניזם המלחמתי ואימוץ הNEP. הבולשביקים מפסיקים את ההחרמות באופן רשמי ונותנים לאיכרים אוטונומיה לגדל את מה שרוצים ולקבוע מחירים בעצמם, בהנחה שהאיכרים יקבעו מחירים שניתן לעבוד איתם. יש נסיונות לייצב את המטבע. התעשייה הקלה והמלאכות יוחזרו לבעלים המקוריים שלהם וניתנת אוטונמיה לבעלי בתי מלאכה לנהל את עסקיהם בעצמם ולהעסיק עובדים. יש ניסיון להתחיל להניע את הכלכלה הרוסית דרך הכפר או לחלופין דרך הסחר הקמנועי. נפרצת השליטה בנדלן- ניתנים היתרי קנייה של קרקעות, וכתוצאה מכך בעלי כסף יכולים לקנות אדמות. הכלכלה הרוסית נפתחת לסחר חוץ- אם גורם חיצוני לרוסיה רוצה לקנות משהו בתוך רוסיה הוא מסוגל, ולהפך.

הביקורת הגדולה על הNEP הייתה שקיימת בו נסיגה מהקומוניזם האמיתי- חיזוק האיכרים, הבורגנות וכדומה. הביקורת כלפי לנין היא שבמקום להפוך את רוסיה למהפכה פרולטרית הוא הופך את המהפכה למהפכה של איכרים ולא למהפכה קומוניסטית אמיתית (הקיבוץ זה לא מה שהיה פעם…). יתרה מזאת, הירידה בסקטור התעשייתי תיצור אבטלה, שפוגעת בעיקר בפרולטריון, שאמור להיות מוקד המהפכה- פגיעה גדולה בעיקר הכוח של המפלגה. לצד הביקורת, הNEP מוכיח את עצמו כנס כלכלי, הכלכלה חוזרת למה שהיא הייתה לפני מלחמת העולם הראשונה. רוסיה של 1924 היא מדינה מתפקדת- ב3 שנים רוסיה מייצבת את כלכלתה, עם מערכת שעובדת, והקריסה שהייתה קרובה נבלמה. לכאורה, לנין היה אמור להבין שדרך הקומוניזם הקיצוני לא ניתן להתקיים ביום-יום, ויש צורך 'לשחרר את החגורה' כדי לתת למשק לתפקד. למרות זאת, אותו קונגרס שמוציא את הNEP מבטל את חוקיותן של סיעות פוליטיות אחרות- מנשביקים, סוציאל-דמוקרטים, ס"ר וכו'. קיומן של מפלגות שהן לא המפלגה הבולשביקית אסורה על פי חוק. יתרה מזו, בגלל פרישתם של הס"ר במלחמה מול גרמניה, מתקבלת החלטה להעמיד את חברי הס"ר למשפט, שגוזר עליהם גזר דין מוות, אך לנין 'ממתיק' את עונשם למאסר עולם בלבד.

בשנת 1924 מוקמת באופן רשמית הקונפדרציה של 15 המדינות שלכל אחת מהן יש ממשלה משלה שמושפעת מהמפלגה הבולשביקית ומחוייבת לה. הקונפדרציה היא ברית המועצות. לבורגנות ולכנסיה אין זכות הצבעה.

המפלגה הבולשביקית

בשנת 1924 מוקמת הפדרציה של 15 הרפובליקות הסוציאליסטיות שתכונה בשם 'ברית המועצות', שתחליף למעשה את רוסיה. מדובר בממשלות עצמאיות המבוססות על הסובייטים שבהן לגורמים ה'לא-פרודוקטיביים' כמו הבורגנות אין זכות הצבעה. המפלגה שמנהלת את הרפובליקה היא מאוד חזקה ונציגיה ממנים את כל הצירים המנהלים באופן מקומי. למרות שמדובר באקט לא דמוקרטי, יש 'תחושה טובה'. למרות שברוסיה הייתה דיקטטורה אלימה, אך היא נתפשה בעיני האזרחים כ'שלנו'. הדבר יוצר אווירה יותר נעימה ומקבלת גם ברפובליקות מחוץ לרוסיה ומעבר להן, הדבר מגולם בחזרות של אנשי רוח ואמנות כמו טולסטוי, גורקי וארמבורג לרוסיה עצמה לאחר המהפכה. ספרו '13 המקטרות' נותן פרספקטיבה מעניינת ואלטרנטיבית לגבי מה שקורה ברוסיה תוך התבוננות סוציאליסטיות של תופעות שקורות ברוסיה באותה תקופה. הספר מתאר את התגלגלותן של 13 מקטרות בין אנשים שונים ברוסיה, דרך המקטרות מסופר סיפור המהפכה ברוסיה.השאלה לגבי הNEP היא האם מדובר במהלך זמני או במדיניות קבועה? הויכוח בלתי פתיר עקב כך שלנין היה זה שהיה אמור להכריע בשאלה אך הוא מת לפני שהכריע בנוגע לכך.

כבר באותה שנה שבה החל הNEP לנין חלה ומת ומתחיל מאבק ירושה בין ארבעה מוקדים- 1. המנגנון המפלגתי- האיש ששולט הוא יוזף סטאלין (סטאלין- איש הפלדה) איש שהרקע שלו איננו ברור, מכיוון שהביוגרפיה שלו נכתבה בהזמנתו על ידי הביוגרף הפרטי שלו ולכן ייתכן מאוד שהיא מוטה. למשל, מתואר כי סטאלין הצליח לברוח מהכלא לפני מלחמת העולם ה1 והגיע מהר מאוד מהכלא המרוחק למוסקבה, לכן עלתה הסברה שסטאלין עבד כסוכן כפול עם המשטרה החשאית של הצאר והסתנן למפלגה הקומוניסטית. 2. לאון טרוצקי- ייתכן שמדובר באיש המוכשר ביותר בצמרת הבולשביקית, יהודי שהתכחש לדתו. הוא היה המפקד והאידיאולוג המרכזי של הצבא האדום. הוא היה אחד הדמויות המרכזיות במפלגה ולמעשה קיבל את רוב ההחלטות האידיאולוגיות שלה. הוא היה הדמות התוססת והדומיננטית במפלגה, אך הוא הודר על ידי לנין מכיוון שהאחרון חשש מגישתו של טורצקי לגבי כך שהמהפכה צריכה להתפשט לכל העולם ולא 'להתקע' בברית המועצות. 3. ז'ינובייב וקמנייב- זוג מיניסטרים מהממשלה שמייצגים את הביורקרטיה הממשלתית של הפדרציה הבריה"מ, הם צוות. 4. בוכארין- עורך הביטאון הרשמי של המדינה 'פראבדה' (אמת). בוכארין היה האידיאולוג המפלגתי ושלט על אמצעי התקשורת. ניתן לראות שהמאבק ניטש בין הצבא, לבירוקרטיה, לתקשורת ובין המנגנון המפלגתי.

ניתן לומר שמי שהיה אמור לרשת את לנין היה טרוצקי- הוא היה מפקד כריזמטי שהנהיג את הצבא והיה אידיאולוג גדול. אך האידיאולוגיה שלו הייתה בעוכריו מכיוון שהוא לא היה גמיש מספיק. מי שירש את השלטון היה זה שהיה מסוגל לנהוג בגמישות ולכרות בריתות עם אנשים שסותרים את האידיאולוגיה שלו וכך לעלות לשלטון- האדם הזה היה סטאלין. סטאלין איתר מהר מאוד את הסכנה שטרוצקי מהווה עבורו ולכן נוקט בתהליכים כדי להדיר את טרוצקי מהכוח, באמצעות 'טריוומווראט' שכולל את סטאלין, ז'נבייב-קמנייב ובוכארין, לאחר מכן גם הצמד וגם בוכארין מוקצים, מודרים מהמפלגה ואף מוצאים להורג. ניתן לראות כי היכולת של סטאלין לכרות בריתות ולהפר אותן הובילה אותו לשלטון יחיד על המפלגה.

הבעיה של תכניות החומש היא הבעיה המרכזית שסטאלין נדרש אליה עם תחילת כהונתו. לכאורה הNEP הצליחה ועולה השאלה- מדוע לסגת ממנה? נציגי הממשלה טענו כי הNEP מחזק את הכוחות שהממשל לא רוצה שיתחזקו- איכרים עשירים שמסוגלים להשתלט על משקים רחבים, סוחרים עם עוצמה ויכולת- למעשה, בסיס הכוח של המפלגה שהם החלכאים והנדכאים של החברה נפגעים מהמהלכים הללו. לכן, ב1929 סטאלין יוצא עם תכנית חדשה המכונה 'תכניות החומש'- מדובר בתכניות שבהן בטווחים של 5 שנים מתכננים תכנית כלכלית עם יעדים ברורים וזמן קצר להשיגן- כך שצריך לפעול מהר כדי להשיג אותם. התכנית מבוססת על ארגון, על שכנוע, אינדוקטרינציה שתניע רוח התנדבות של חברי המפלגה שייצאו לעבוד כדי להגיע ליעדים שנקבעו עבורם. אילו היעדים לא מושגים קיימים אמצעי כפייה שמטרתם לחייב אותם לעשות כן, ואמצעי הכפייה הופכים לכלי העיקרי שבאמצעותם ממשים את התכנית הזה. המטרה הגדולה הייתה להפוך את רוסיה ממדינה אגררית-חקלאית למדינה תעשייתית שמסוגלת לספק את צורכי עצמה באופן מהיר ואינטנסיבי- פיתוח זה דורש השקעה עצומה שלא יכולה להגיע מהמשק הפרטי אלא דרושה הצבר הון ראשוני גדול מאוד. ההון מוחזק על ידי המעמד הבורגני או האיכרים. תהליך גיוס ההון מכונה 'קולקטיביזיציה'- הלאמתם של אדמות ומפעלים. מבחינות מסויימות זה הצליח- שנת 1929 הייתה שנה גורלית בעולם כולו עקב המשבר הכלכלי בארה"ב שגרם לקריסת מפעלים בכל העולם. מלחה"ע ה1 הביאה לשינוי אדיר בתעשיית השעונים- עד המלחמה השעון המקובל היה שעון כיס, הטייסים לא יכלו להשתמש בו ולכן חיברו אותו בחוט ברזל לזרוע, לאחר המלחמה אימצו את הדרך הזו והפכו את שעוני הכיס לשעון יד- השינוי גורר היערכות מיוחדת כי צריך להקטין את השעון ולהגמיש אותו. חברות רבות מצליחות לעשות את המעבר, וחברות אחרות לא. חברה אמריקנית מוסיימת לא הצליחה לעשות את השינוי וקורסת, הגוף היחיד שהיה יכול להציל אותה היה ברית המועצות- ברית המועצות קונה את מפעל השעונים ומעבירים אותו בשלמותו למוסקבה כדי להקים מפעל שעונים. בית החרושת הופך למפעל השעונים הרשמי של רוסיה- הוא מייצר שעונים לצבא, גם לחיל האוויר. בשנת 1959 הם מייצרים את השעון המיוחד שלבש יורי גגרין- האסטרונאוט הראשון. בשנת 2001, 40 שנה לאחר מכן, המפעל הזה יוצא 10,000 שעונים מדגם 'גגרין'- מהדורת אספנים מיוחדת. הדבר הזה לווה גם ביצירת קולחוזים שהיו מעין ישובים חקלאיים שיתופיים שמחייבים איכרים לצרף אליהם. מי שמסרב להצטרף לקולחוז מוכרז לאוייב המדינה. לאחר מספר שנים מרבית התוצרת החקלאית מקורה בקולחוזים.

הטכנולוגיה והמיכון מגיעים להרבה מקומות וניכר לכאורה כי התכנית מצליחה למדי. הקולחוזים עצמם היו יישובים שיתופיים דמוקרטיים. לגבי הערים- התכנון הסובייטי מוביל לתיעוש מואץ בערים מה שדורש פועלים, לכן מניידים אנשים רבים מהכפר לעיר וכך אוכלוסיית הערים עולה לראשונה ברוסיה על האוכלוסיה הכפרית. המדדים שהוצבו כדי למדוד את זה היו מדדים של כמות, לא מדדים של רווח כלכלי. הבעיה היא שמדובר בשיטה לא כלכלית ולא יעילה, והתחושה הייתה שעומדים ביעדי התכניות והכלכלה מתפתחת. כשלא עמדו בהישגים- התקשורת דיווחה שכן. התפתח שיח אורווליאני שבה הממשלה מעוותת את הניסוחים. הציבור שם לב לכך והבין שהבדלים בניסוח בדיווחים על תוצרת חקלאית וכמו הן כנראה נובעים מהפסדים.

ז'דנוב היה קומיסר התרבות, במשטר טוטליטרי התרבות היא מרכיב מאוד מרכזי. אם האסתטיקה, התרבות והמוסר נמצאים תחת גג אחד, המוסד הזה הוא זה שמחליט לגבי מה נכון וראוי. בועידת קרקוב נקבעים פרמטרים לגבי מהי אמנות לגיטימית ומהי אמנות לא-לגיטימית. אמנים מסויימים נאלצו לגלות מברית המועצות כי המפלגה לא מוכנה לקבל את אמנותם כל עוד היא לע מתיישבת עם הקו האמנותי שקבעה. למשל, תנועת הסוריאליזם, שמייסדה היה אנדרה ברטון מגלה מחשבה עצמאית, מודח מהמפלגה הקומוניסטית ולכן גם מראשות אגודת הסוציאליסטים הפריזאית ומוחלף בלואי ארגון שהיה מוכן להתיישב עם הקו של המפלגה. למרות זאת, יש המון 'יצירה מגוייסת' בברית המועצות באותן שנים, למשל שסטקוב שחיבר את היצירה 'אל היערות' שהוקדש ל'שמש העמים'- יוזף סטאלין. האמנות והתרבות כולה נשלטת על ידי גורמים פוליטים-אידיאולוגיים שמכוונים אותה.

טרופין ליסנקו היה אדם כפרי שעשה ניסויים בבוטניקה ופיתח תאוריה שלפיה קטניות גדלות טוב יותר תחת משטר סוציאליסטי. התאוריה הזו מתקבלת בזרועות פתוחות על ידי הממשל הבולשביקי. הוא נתפש 'כילד הכפרי שלמד והתפתח בזכות המשטר'. התפיסה שלו הפכה לתפיסה הבוטנית הלגיטימית היחידה וכל מי שערער על כך הודר מהאקדמיה במקרה הטוב, או הוגלה למחנה עבודה במקרה היותר טוב. למעשה, גם המדע משתעבד לתפיסה הסובייטית. לא כל המדע הסובייטי נפל בגזרה הזו אך הייתה לכך השפעה גדולה על המדענים הסובייטים. בשנות השלושים המקום ממנו שואבים כל הסוציאליסטים-קומוניסטים בעולם את השקפתם הייתה מברית המועצות או מסטאלין עצמו.

למעשה, אם בוחנים את הנעשה ברוסיה לאחר "מהפכת אוקטובר", לא מדובר למעשה במהפכה אלא הפיכה. אך אין כמעט אף 'מהפכה' שראויה לשמה, כי ההתעקשות האידיאולוגית או הכוח הרב שצברה הסיעה שהשתלטה על השלטון שימרה במידה מסויימת את המצב שהיה קודם. המונח מהפכה לא בהכרח מתאר תיאור אובייקטיבי לאירוע מסויימת שנובע מרצון של גורמים מסויימים לייצר תפיסה שמדובר במהפכה. אך הנושא יידון בהמשך בדיון על מהפכות נוספות.

חלק גדול מהמשטרים הטוטאליטריים שצמחו באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה הם תוצר המלחמה ולא בהכרח תוצאה של אירועים שקרו במלחמה עצמה. מהפכת אוקטובר הייתה אף היא במידת מה תוצאה של המלחמה, אם כי היו לה שורשים שהחלו עשרות שנים קודם לכן, כפי שראינו.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות