ניסוי הכלא של סטנפורד

ניסוי הכלא של סטנפורד (מוכר גם בתור ניסוי הכלא של זימברדו, ע"ש עורך הניסוי) הוא דוגמא ידועה לשמצה לניסוי פסיכולוגי העובר על כללי האתיקה המדעית. הניסוי בחן את ההשפעות הפסיכולוגיות של סיטואציות כליאה והוא היה חלק ממגמה בעולם הפסיכולוגיה החברתית באותן שנים שניסתה להבין את המנגנונים בהם בני אדם מצייתים ומשתפים פעולה עם כוחות דכאניים. ב-1971 הוקם "כלא" במרתפים של בניין המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת סטנפורד ו-24 סטודנטים נבחרו על מנת לשחק את התפקיד של או אסיר או סוהר למשך שבועיים. המשתתפים בניסוי נכנסו לתפקיד קצת מהר מידי והפכו לאגרסיבים עד לדרגה של עינוי ממש. אפילו מנהל הניסוי, פיליפ זימברדו, הושפע מהסיטואציה שנוצרה ואפשר להתעללות להמשך. הניסוי הופסק לאחר שישה ימים בלבד אך היה בכך מספיק להוכיח שתחת נסיבות קיצוניות בני אדם מסוגלים להתנהגות קיצונית. אחד הדברים המעניינים בניסוי היה שרק התערבות חיצונית, ביקור של חברה של זימברדו שהזדעזעה ממה שראתה, גרמה לו להבין את המצב ולהתעשת, מה שמדגים את החשיבות של קנה מידה חיצוני לפעולות שלנו. ניסוי הכלא של סטנפורד עובד בשנת 2015 לסרט עלילתי (לחצו כאן לטריילר) הפוסט לקוח מתוך: תעתועי הנפש: 10 ניסויים פסיכולוגיים עם לקח לחיים זימברדו פיליפ זימברדו: הפסיכולוגיה של הרוע (הרצאת טד)

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות