סיכום באזרחות: המיעוטים בישראל

בהכרזת העצמאות שלה התחייבה מדינת ישראל להגן על זכויות המיעוטים הנמצאים בתוכה. מחויבות זו לזכויות מיעוטים בישראל באה לידי ביטוי במספר דרכים שנסקור להלן:

המיעוטים בישראל: מעמד, על פי הכרזת העצמאות ובתחומי השפה, הדת והחינוך

למרות שמדינת ישראל מוגדרת בתור מדינת העם היהודי, למעשה רק 75% מאזרחי מדינת ישראל הם יהודים. 17% המוסלמים, 1.9% נוצרים, 1.8% דרוזים ו4.3% "אחרים" נחשבים כמיעוטים בישראל, לאומיים, דתיים או אתניים.

מעמדם של המיעוטים הלאומיים והדתיים בישראל:

מהו מיעוט: מיעוט הינו קבוצה של אנשים המתקיימת בתוך רוב גדול ממנה אך נבדלת ממנו במאפיינים לאומיים, דתיים, אתניים, לשוניים, תרבותיים או אחרים. (יש לשים לב ששיוך לקבוצה יכול להיות מולד – אתניות או נרכש – לשון, תרבות, דת וכו').

לעיתים תחשב קבוצה מסוימת למיעוט בשל קריטריון חיצוני, כלומר כאשר הרוב רואה בהם כשונים (כמו כלפי מהגרים) ולעיתים הקבוצה הקטנה היא שתבדל את עצמה מהחברה הסובבת אותה (כמו למשל החרדים שמתלבשים, מתנהגים ומאמינים אחרת)

בישראל ישנם מספר מיעוטים אתניים ולאומיים:  ערבים ( מוסלמים, נוצרים ) בדויים, דרוזים , צ'רקסים.

מעמדם של המיעוטים בהכרזת העצמאות

בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל נכללה קריאה אל בני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום ולקחת חלק בבניין המדינה יחד עם הבטחה לשוויון זכויות וייצוג במוסדות המדינה.

הכרזת העצמאות כוללת מספר התחייבויות שונות כלפי בני העם הערבי (ולכלל המיעוטים בישראל):

הענקת אזרחות :"..אנו קוראים… לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל… ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה".

נציגות שווה: "…ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

שוויון זכויות: . מדינת ישראל: " תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין".

 

 המחויבות להקמת מדינה דמוקרטית בהכרזת העצמאות

א. מחויבות לחירות: " תהא מושתתת על יסודות החירות הצדק והשלום " לאור חזון הנביאים.

ב. מחויבות לשוויון:  " תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין" "..תשקוד על פיתוח הארץ לכל תושביה" (גם לתושבים שאינם אזרחים ו/או שאינם יהודים).

ג. מחויבות לזכויות מיעוט: "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות".

ד. מחויבות לזכויות אדם ואזרח:  "ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות ". כלומר,  כפיפות לכל הזכויות הכתובות במגילות האו"ם.

 

מעמדם של המיעוטים בישראל בתחומי דת, תרבות וחינוך

כמעט כל חברת מיעוט חווה קשיים מסוימים ביחסיה עם חברת הרוב (קשיים שהם לא פעם גם הדדיים כמובן). המיעוטים בישראל חווים את הקשיים האלו בכמה צורות והם גם חלוקים בתוכם באופנים שבהם הם מתייחסים למדינת ישראל.

כאשר אנו בוחנים את מאפייניה היהודיים של מדינת ישראל מנקודת מבטם של המיעוטים בישראל אנחנו יכולים לראות כיצד הם עלולים להפלות אותם לרעה:

חוק האזרחות של ישראל וחוק השבות מגדירים את ישראל כמדינתם של בני הלאום היהודי, בין אם הוא חי בארץ או לא. בכך יש משום אפליה כלפי המיעוטים בישראל, שכן הארץ מוגדרת כשייכת למישהו שחי במקום אחר ולא להם שכן חיים בארץ (קרוב של יהודי יכול להגר ארצה בעוד שקרוב של ערבי או נוצרי לא יכול). סמלי המדינה, למשל, לא מאפשרים למיעוטים בישראל להרגיש שהם חלק מהמדינה (שכן ערבי או דרוזי יתקשה לשיר על "נפש יהודי הומיה" או להתחבר לסמל המנורה). למיעוטים בישראל יש גם יחסים בעייתיים עם חלק ממוסדות המדינה, כמו למשל הסוכנות היהודית או קק"ל (שכזכור קרקעותיה נמכרים ליהודים בלבד) שמטרתם להפוך את מדינה ישראל לכמה שיותר יהודית.

כאמור היחס של בני המיעוטים בישראל כלפי המדינה, וכך גם בתוך הקבוצות עצמן. בחברה הערבית-ישראלית יש מצד אחד נכונות יחסית גבוהה לדבר עברית ולהשתלב בחברה הישראלית בצד תחושות תסכול מאפליה ורגשות לאומיים של הזדהות עם הפלסטינים. גם הבדואים נקרעים בין נאמנות למדינה וגיוס לצבא לבין מאבקים קשים עם רשויות המדינה והחוק על שטחי מחייתם בנגב ומעורבותם הגבוהה בפשע. (להבנת הפרדוקס בו חי בן מיעוטים שמתלבט בין הרצון להשתלב ולצורך לעמוד על זכויותיו ולשמור על זהותו מומלץ מאוד לצפות בסדרה המצוינת "עבודה ערבית"). הדרוזים והצ'רקסים משרתים בצה"ל, אם כי גם הם חווים לא פעם אפליה ופערים חברתיים-כלכליים מאוכלוסיית הרוב  היהודית.

 

מעמד המיעוטים בישראל בתחום הדת:

מדינת ישראל מכירה בחופש הפולחן של הערבים והדרוזים ובזכותם לקיים את חגיהם במועדם ולפי המצוות והטקסים. הכרה זו באה לידי ביטוי בחוק תיקון לפקודת ימי מנוחה ובחוק שעות עבודה ומנוחה המפרט את ימי החג והמועד של כל הדתות המוכרות על ידי המדינה כימי מנוחה.  וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה 1988  אוסר על מעביד להפלות בקבלה לעבודה מטעמי לאום או דת משרד הדתות מקצה תקציבים לבניית מוסדות דת ובתי תפילה (מסגדים וכנסיות) ולהחזקתם, אך אין שוויון בתקציבים אלה, כי הערבים מקבלים רק 2.8% מתקציב משרד הדתות למרות שהם 18% מהאוכלוסייה. נישואין וגירושים בישראל מנוהלים על פי חוקים דתיים ועל ידי מוסדות דתיים – כל קבוצה דתית לעצמה.  חופש הפולחן הדתי – בחוק שמירה על המקומות הקדושים 1967 של בני כל הדתות.

 

מעמד המיעוטים בישראל בתחום החינוך:

יש בישראל מוסדות חינוך ציבוריים, באחריות מדינה, המיועדים לאוכלוסיה הערבית והדרוזית: גני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל יסודיים המלמדים בשפה הערבית. במוסדות החינוך האלה לומדים ילדי קבוצות המיעוט את הספרות, הדת, המורשת וההיסטוריה הייחודית להם וגם את חובותיהם וזכויותיהם האזרחיות במדינה.

    

מעמד המיעוטים בישראל בתחום השפה

הלשון הערבית היא שפה ממלכתית רשמית שנייה במדינה. רשויות השלטון חייבות לפרסם את כל הפרסומים הרשמיים, כמו חוקים, תקנות ושלטים בדרכים גם בשפה הערבית.

הערבים יכולים להשתמש בשפה הערבית בפנייה למשרדי הממשלה ובבתי המשפט. ההכרה בשפה הערבית כשפה רשמית באה לידי ביטוי גם בכיתוב על מטבעות , שטרות הכסף, בולי הדואר ותעודות הזהות – כל אלה מודפסים בעברית ובערבית.

אמצעי התקשורת הממלכתיים חייבים לשדר תוכניות בשפה הערבית כדי לענות על צורכי האוכלוסייה הערבית.

 

מעמד המיעוטים בישראל מבחינת השפעה על המרחב הציבורי:

במרבית מדינות הלאום הדמוקרטיות הרוב הלאומי משפיע על עיצוב החיים הציבוריים, וגם בישראל למיעוט הערבי השפעה מועטה על המרחב הציבורי. המפלגות הערביות לא מיוצגות במוסדות השלטון, מלבד בכנסת, והן מעולם לא הוזמנו להשתתף בקואליציה.

קיים קושי לממש את זכויות האדם באופן מוחלט בשל התנגשות בין זכויות, והתנגשות בין זכות ליעד אחר של המדינה (כמו ביטחון), או נורמה חברתית במדינה(כמו ערכים יהודיים ותרבות יהודית). גם בנושא זכויות הקבוצה יש פער בין החוק למציאות.

 

עמוד זה הינו חלק ממאגר הסיכומים באזרחות באתר, למידע נוסף פנו גם לעמוד הבגרות באזרחות

ראה גם: מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי והאזרחים הערבים בישראל

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות