סיכום בהיסטוריה: הדיון באו"ם בשאלת ארץ ישראל

1. מדוע העבירה בריטניה את שאלת ארץ ישראל לאו"ם

בפברואר 1947 העביר בווין את שאלת ארץ ישראל לאו"ם. מדוע עשה זאת? טענה אחת גורסת כי כלל לא התכוון לוותר על א"י, וחשב כי האו"ם יעניק לבריטניה מנדט מחודש על השטח. טענה נגדית גורסת כי בווין הבין כי עליו לצאת מארץ ישראל, אך רצה לעשות זאת מבלי לפגוע בקשריו עם המדינות הערביות, ולכן העביר את השאלה לגורם נייטרלי לכאורה, האו"ם. תיאוריה זו מתקבלת על הדעת לאור מצבה הרעוע של בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה, שאילתה אותה בלאו הכי להתקפל מכל הקולוניות הבריטיות. תיאוריה שלישית גורסת כי בעזרת העברת השאלה לאו"ם ניסה בוויין לאותת לארה"ב כי אם בריטניה תאבד את אחיזתה וייווצר ואקום בא"י, הסובייטים עלולים לנצלו ולתפוס שטחים במזרח התיכון. הוא קיווה כי ארה"ב חרדה מפני כל השתלטות סובייטית, ולכן האמריקנים ייחלצו כך לטובת בריטניה.

2. הדיון באו"ם ועמדת מעצמות העל

השלב הראשון הוא מושב מיוחד של העצרת הכללית בחודשים אפריל מאי 1947. במושב זה נתקבלה ההחלטה על וועדת החקירה אונסקו"פ. וועדת אונסקו"פ הינה וועדה מיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל, והשתתפו בה נציגי מדינות שונות מהאו"ם, 11 במספר, ללא נציגים מארה"ב או רוסיה. הוועדה הוסמכה לבדוק את בעיית ארץ ישראל ואת בעיית הפליטים והעקורים.

דבר מפתיע אירע בשלב זה: נציג בריה"מ באו"ם, אנדריי גרומיקו, נאם נאום פרו ציוני מפתיע, ואמר כי בריהה"מ מבינה את ההכרח לפתור את בעיית ארץ ישראל בהקמת מדינה יהודית דו לאומית.

השלב השני הוא השלב של פעילות אונסקו"פ והגשת המסקנות – חברי הוועדה ביקרו בא"י והושפעו במידה ניכרת מהשתלבות פליטי השואה, מהמאבקים בבריטים ובמדיניות ההעפלה, וממאורעות ספינת אקסודוס. תת וועדה ביקרה במחנות עקורים באירופה וחיוותה דעתה על מצבם המזעזע. לבסוף הגישה הוועדה את מסקנותיה, מחולקות למסקנת דעת הרוב ומסקנת דעת המיעוט. המיעוט הציע מדינה  פדרטיבית בא"י – ערבית ויהודית כאשר הממשל בירושלים. הרוב הציע את תכנית החלוקה המפורטת ביותר שהוצגה עד לאותו שלב. הוצע להקים מדינה ערבית ומדינה יהודית נפרדות, כאשר למדינה היהודית 62% משטחי הארץ כולה.

השלב השלישי הוא ההתכוננות להצבעה המכרעת באו"ם על תכנית החלוקה, שהתרחשה בכ"ט בנובמבר 1947.

עמדת הערבים כלפי התכנית הייתה שלילה מוחלטת. הם רצו מדינה ערבית על כל שטחי הארץ. לקראת ההצבעה פצחו במרתון דיפלומטי אך לא הצליחו לשנות את יחסי הכוחות לטובתם.

הסוכנות היהודית קיבלה בברכה את ההצעה. מערכת הסברה נרחבת החלה במסע שכנועים כלל עולמי לתמוך בתכנית.

הבריטים לא אהבו כלל את הרעיון, משום שפירושו היה קץ למנדט. כלפי חוץ הכריזו על נייטרליות, אך למעשה עודדו את הגורמים הערבים להתנגד לתכנית.

בארה"ב שרר ויכוח פנימי משמעותי, האם תכנית החלוקה פוגעת באינטרסים אמריקניים. לבסוף הכריז שר החוץ מרשל על תמיכה בתכנית, לאחר לחצים רבים של יהדות ארה"ב והתנועה הציונית האמריקנית בראשותו של אבא הלל סילבר.

שבוע קודם לכן גם בריה"מ הכריזה על תמיכה ברעיון, וכך נוצר אחד משיתופי הפעולה הבודדים בין שתי המעצמות במהלך המלחמה הקרה.

החלטת האו"ם – כ"ט בנובמבר 1947

עד לרגע האחרון ביום הצבעה לא היו בטוחים בתנועה הציונית אם ישיגו רוב של שני שליש להחלטה. העולם היהודי כולו התגייס למאבק ההסברה והשכנוע, והפעילות הדיפלומטית הייתה בשיאה, אך חסרה ודאות בתנועה. לבסוף, בהצבעה גורלית, הצביעו 33 מדינות בעד, 130 נגד (וביניהן כל מדינות ערב) ו 10 נמנעו. השמחה ביישוב הייתה רבה, ואנשים יצאו לרקוד ולחגוג את המאורע ההיסטורי ברחובות. זה היה הניצחון הראשי של התנועה הציונית, הרגע נכסף לו חיכה העם היהודי משך 2000 שנות גלות. עם זאת, היה ברור כי השמחה עתידה להסתיים בקרוב, מפני שעמדה בפתח המלחמה הגורלית עם השכנים הערבים, שהביעו את מורת רוחם מהתוצאה.

המאבק להקמת מדינה יהודית

סיכומים בהיסטוריה לבגרות

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות