לב של קרח: ניסוי חברתי קפוא ברחובות ניו יורק

הסרטון הזה צבר 14 מיליון צפיות בתוך פחות משלושה שבועות.

 

ילד לבוש בגדים קרועים ושקית זבל עומד רועד מקור על מדרכות ניו יורק במינוס 15 מעלות. שעתיים חולפות ואף אחד, אף לא אדם אחד, ניגש אליו. גם לא כאשר הוא נשכב על המדרכה ומפסיק לזוז.

הסוציולוג גיאורג זימל כתב לפני למעלה מ-100 שנה על הניכור של חיי העיר הגדולה (שבזמנו של זימל הייתה עוד תופעה חדשה יחסית). בעיר, לדבריו, אנחנו מופצצים בכל כך הרבה גירויים, כל כך הרבה אנשים, מראות, קולות, ריחות שפוגשים אותנו בכל רגע עד שאין לנו ברירה אלא לפתח מסננת של אדישות וניתוק כדי בכלל להיות מסוגלים להתמודד עם זה. את התוצאה אפשר לראות בסרטון.

בסופו של דבר, אחרי שעתיים, היה זה הומלס אחר שניגש אל הילד ונתן לו את המעיל שלו. לא היה לא הרבה מה להציע חוץ ממילות עידוד ונחמה ואולי איזו תקווה קטנה שאנחנו מסוגלים לזכור, גם כאשר יש מיליונים מהם סביבנו, שכל אחד ואחד מהם הוא בן אדם.

 

.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות