ז'אן ז'אק רוסו – על האמנה החברתית או עקרוני המשפט המדיני – סיכום

ז'אן ז'אק רוסו – על האמנה החברתית או עקרוני המשפט המדיני – סיכום

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר. ראה גם סיכומי מאמרים במדעי המדינה

רוסו, ז’אן ז’אק. על האמנה החברתית או עקרוני המשפט המדיני. יוסף אור (תרגום). ירושלים: ספרי מופת פילוסופיים, תשס"ג. ספר ראשון פרקים א, ב, ג, ה, ו, ז, ח. ספר שני פרק א. (=ספרי מופת פילוסופיים, כרך ג, מיסודו של חיים יהודה רות, בעריכת יעקב גולומב).

ספר ראשון, פרק א – נושא הספר הראשון

"האדם נולד חופשי ובכל מקום אסור הוא באזיקים. פלוני סבור שהוא אדון לאחרים, והוא בעצמו עבד יותר מהם." המשטר החברתי הוא זכות קדושה המשמשת יסוד לכל שאר הזכויות. מקור הזכויות אינו בחוק הטבע אלה בהסכמים.

פרק ב – על החברות הראשונות

החברה העתיקה ביותר היא המשפחה. במשפחה האב כמו במדינה הוא המנהיג והילדים הם העם. כולם נולדים שווים. כשם שהרועה עולה בטבעו על העדר כך גם המנהיג עולה בטבעו על עמו. אדם היה השליט הראשון כשם שרובינסון היה שליט על האי בו הוא חי, כל זמן שהיה ריק מאדם.

פרק ג – על זכותו של החזק יותר

הכוח הוא יכולת פיסית, ואין לה דבר עם מוסריות. הכוח אינו קובע את הזכות, ושאין אדם מחויב להישמע אלה לכוחות השלטון החוקיים.

פרק ד – על העבדות

לשום אדם אין זכות שליטה טבעית על האחר, והואיל וגם כוח אינו קובע זכות נותרים רק ההסכמים כיסוד לשררה בין בני אדם. אד המוכר את חירותו ואת זכויותיו סותר את עצם טבעו של האדם. הסכם המקנה לצד אחד שליטה על חייו וחירותו של צד אחד יש בו משום הסתירה.

סיכום מקיף רוסו – על האמנה החברתית

האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור באזיקים. המשטר החברתי – אין מקורו בטבע אלא בהסכמים. החברה הטבעית היחידה היא המשפחה. האב הוא מעין מנהיג והילדים הם כמו עם. אך במשפחה יש את אלמנט האהבה של האב לבנים ובחברה אין את זה בין המנהיג לנתינים. האם זה ראוי שקבוצה קטנה של מנהיגים תשלוט על כל המין האנושי? רוסו אומר שכשאדם נולד בתור עבד וגדל להיות עבד, מורך ליבו יגרום לו להישאר משועבד. מהי זכותו של האדון על העבד? הכוח. הוא משעבד את העבד בעזרת כוח. אך האם זו באמת זכות? אם שודד מתנפל עלי ביער עם אקדח, אני אנוס לתת לו את כספי כי הכוח נמצא ברשותו. אבל אם אני יכול להתנגד לו ולהציל את הארנק – אני לא מחויב לעשות זאת? ודאי שכן. מכאן שלזכות הזו של כוח אין שום מובן כאן. בטבע, לשום אדם אין זכות שליטה על אדם אחר. העבדות או הנתינות באה מתוך הסכמים, למשל: בני האדם מסכימים לוותר על זכויותיהם לטובת מלך. מדוע? כדי שייתן להם שלווה. אבל איזו מין שלווה זו אם המלך כל הזמן יוצא למלחמות או מתנהג בחמדנות וכו'? רוסו אומר שמי שמוותר על חירותו מוותר על האנושיות שבו ועל זכויות האנושות וזה מנוגד לטבע האדם ולמוסר. לפיכך, אין דבר כזה "זכות העבדות". המילים "זכות" ו"עבדות" סותרות אחת את השנייה. מכאן שהקושי הוא ליצור סוג של שותפות שתגן ותשמור על הציבור ועל רכושו ואף על פי כן שהציבור יישאר חופשי. האמנה החברתית מביאה את הפתרון: כל אחד מהשותפים ימסור את עצמו ואת זכויותיו לרשות הציבור כולו וכך התנאים יהיו שווים לכולם ולכן שום אדם לא יהיה מעוניין להעיק על אחרים. כך נוצרת רפובליקה או גוף מדיני כשהשותפים בו נקראים עם (וכיחידים הם נקראים אזרחים). לאזרחים יש זכויות וחובות ואם החובות לא ימולאו ורק הזכויות יינתנו זה יביא להרס המדינה. לכן, מי שיסרב למלא אחר הרצון הכללי, הגוף המדינתי יחייב אותו לכך. המעבר הזה מהמצב הטבעי למצב החברתי משנה את האדם ע"י כך שהוא קובע בחייו את הצדק במקום את היצר ומקנה למעשיו את המוסריות שהייתה חסרה לו קודם. האדם הופך מחיה מטומטמת ומוגבלת ליצור נבון. לסיכום, ע"י האמנה החברתית האדם אמנם מפסיד את חירותו הטבעית וזכות בלתי מוגבלת לעשות מה שירצה אך הוא זוכה בחירות אזרחית ומוסרית ובקניין. חירות טבעית אינה מוגבלת בעוד שחירות אזרחית מוגבלת ע"י הרצון הכללי.

רק הרצון הכללי יכול לנהל את המדינה לצורך המטרה שהיא טובת הכלל. לכן, הריבונות (שהיא תוצר של הרצון הכללי) לא יכולה להימסר לידי אחר, כי אפשר למסור את השלטון אך לא את הרצון.

בד"כ הרצון הפרטי לא תואם את הרצון הכללי אך יכול להיות מקרה שבו פקודה של מנהיג יכולה להיחשב כרצון הכללי כל עוד הריבון, שרשאי להתנגד לפקודה כזו, אינו מתנגד. השתיקה הזו מעידה בעצם על הסכמת העם עם פקודת המנהיג.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות