ג'ון לוק \ על הממשל המדיני – סיכום פרק א-ה

ג'ון לוק \ על הממשל המדיני – סיכום פרק א-ה

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

לוק, ג'ון. על הממשל המדיני. המסכת השנייה. יוסף אור (תרגום). ירושלים: ספרי מופת פילוסופיים, תשס"ב. פרקים א, ב, ג, ה. (=ספרי מופת פילוסופיים, כרך כז, מיסודו של חיים יהודה רות, בעריכת יעקב גולמב).

פרק א – מסה על מקורו האמיתי של הממשל המדיני, על מידת היקפו ועל תכליתו  

  1. מהו מקורו של השלטון המדיני? מי שאינו מעוניין בשלטון המבוסס על אלימות ושררה כדאי שיחפש מקור אחר. לוק, בחיבורו על הממשל המדיני מציע את השלטון המדיני.
  2. בשם ולמען השלטון – בשם השלטון והקהילה (Commonwealth) מציין לוק את הזכות לחוקק חוקים, להטיל עונשים, לרבות עונש מוות, להסדיר את הקניין ושמירתו, ולגייס כוח על מנת לשמור על השייכים לקהילה מפני זרים.

פרק ב – על המצב הטבעי

  1. מקורו של השלטון – על פי לוק בכדי לעמוד על מקורו של השלטון יש לחזור למצב הטבעי. מצב הטבע הינו מצב בו כל אדם רשאי להשתמש בגופו וברכושו כטוב בעיניו, חופשי לחלוטין לכלכל את מעשיו, מבלי להיות חייב לבקש רשות למעשיו ומבלי להיוועץ באיש. זהו מצב של שוויון, סמכות ושליטה הדדית. זהו גם מצב של חירות.
  2. הטיעון משורשר באופן הבא: בני האדם חופשיים במצב הטבע, ואף שווים. אם הם שווים, וזכו בברייתם בתכונות ובמאפיינים זהים, עליהם לאהוב אחד השני כאחים. אם אוהבים הם אחד השני עליהם להגן אחד על השני. עמ 6: הואיל וכל בני האדם שווים ועומדים ברשות עצמם, אסור שמי מהם יעשה רעה לחברו בכל הנוגע לחייו, לבריאותו, לחירותו, או רכושו". עצם זכות ההגנה מקנה להם יכולת, או ליתר דיוק, זכות להעניש ולהחזיר לתלם אדם אשר חורג מגבולות אלו ומזיק ומרע לאדם אחר. "כולם משמשים ריבון אחד עליון". "על האדם לשמור על קיומם של שאר בני האדם…אם יש צורך להטיל עונש על העבריין". אף חוק הטבע קיים יהיה לשווא, אילו לא ניתנה הסמכות בידי מישהו להוציאו לפועל ולשמור על סדר הקיים. עונשים שנועדו להרחיק אדם מעבירה ולגמול לו על מעשיו הם הנימוקים היחידים המצדיקים גרימת נזק לאדם על ידי חברו. מטעמי השוויון זכאי כל אדם להיות המוציא לפועל של חוק הטבע. "שופך דם האדם, באדם דמו ישפך".  בדרך זו קונה לו האדם במצב הטבע כוח- סמכות ביחס לזולתו, ומכאן קיבלנו את בסיס הטיעון לזכותו של אדם להעניש למען הכלל, זכות מהותית עבור המשך טיעוניו של לוק.
  3. קיימות בנוגע לפשיעה שתי זכויות נבדלות: האחת לענוש, שהיא זכותו של כל אנוש. והשנייה לקבל פיצויים, כאשר זוהי זכות השמורה לניזוק בלבד.
  4. ועל אף כל האמור מוזרה משנה זו. הייתכן כי בני האדם יהיו דיינים בענייניהם עצמם? וכי לא ייפלו למצב של ערבוביה וחוסר סדר כאשר ידידים ימהרו לסלוח לאוהביהם ושונאים ימהרו לקנוס בחומרה את אויביהם? ועל כן יעד האל בלי ספק ממשל לבני האדם על מנת למנוע מקרבם אלימות שווא. הממשל המדיני הוא התרופה הנכונה לליקויים הקיימים במצב הטבע ולבעייתיות המתעוררת בו וממנו (לאפשר לאדם להיות הדיין והוא הנוגע בדבר).
  5. ואיה הם בני האדם החיים במצב הטבעי ומתי חיו כך? כל הנסיכים המלכים השליטים והמושלים היחידים חיים במצב הטבע, שכן הם דיינים ונושאי הדין ובני אנוש החיים בקהילייה באותה העת.
  6. מהי האמנה השמה קץ למצב הטבע? "אמנה שעל פי מסכימים הדדית להתחבר יחד כעדה אחת, ולכונן נוף מדיני אחד".
  7. החוקים הטבעיים – מחייבים את בני האדם באשר הם מעצם היותם בני אנוש. האדם מממש את קיומו הנכבד כעצם הנברא בצלם רק באותה העת בה הוא מבקש לעצמו אורח חיים שיתופי, כלומר בחברת אנשים אחרים. כל בני האדם שרויים במצב הטבע עד שמסכימים הם מרצונם להצטרף לחברה מדינית.

פרק ג – על מצב המלחמה

  1. מצב המלחמה הוא מצב של איבה והשמדה. אדם המקל החלטה מיושבת דעת ליטול חייו של אדם אחר בא עימו למצב של מלחמה. בעת מצב המלחמה רשאי אדם אחר בא כוחו או מגנו של הקורבן להורגו כהורג אריה או חיי טרף אחרת. כל המנסה להשתלט על איש אחד בצורה מוחלטת בא עימו למצב של מלחמה. כל המנסה במצב הטבע לגזול את חירותו של מישהו שהיא קנויה לו במצב זה, הריהו חשוד כמי שניסה לגזול גם דבר מה אחר, ועל כן יש לראותו כנתון במצב של מלחמה.
  2. ההבדל בין מצב הטבע למלחמה

2.1.   מצב הטבע – כאשר בני אדם חיים יחד על פי השכל, ואין להם מנהיג משותף עלי אדמות שהסמכות בידו לשפוט ביניהם.

2.2.   מצב המלחמה – השימוש בכוח ביחס לגופו חירותו או רכושו של הזולת, או כוונה מפורשת להשתמש בכוח, כשאין מנהיג עלי אדמות שניתן לצעוק אליו למען יושיע.

  1. משפסק השימוש בכוח, פסק גם מצב המלחמה. במדיה וקיים חוק ניתן לפנות להכרעת בית הדין לשם תיקונו של העוול שנעשה. במידה ואין חוק, רשאי התובע להמשיך במצב המלחמה עד שימצה את הדין עם העבריין, או שעד שהלה יציע הסכם שלום.
  2. הרצון למנוע מצב של מלחמה תמידית היכולה לנבוע מכל סכסוך פעוט הוא הממריץ את בני האדם לבוא בברית הדדי להיכנס תחת מטריית המדינה החוקים והממשל.

פרק ה – על הקניין

  1. האל נתן לבני האדם את הארץ ואת האדמה למען יחיו בה. הזכויות הטבעיות של האם כוללות את זכות קיומו ואת הזכות למאכל ומשקה שיסייעו בידו לקיים עצמו. כל אדם הוא בעל הקניין על גופו. כל דבר שהאדם מפקיעו מן המצב שהתקין לו הטבע, הריהו מערב בו את עבודתו ומוסיף עליו משהו משלו, ובאורח זה יהפוך אותו לקניינו. הסועד את ליבו בבלוטים שליקט מן האלון או מתפוחים שקטף מן העץ ללא ספק הפך מאכלים אלו לקניינו. אימי התחילו להיות שלו? עצם הקטיף ופעולת הליקוט הם הערך המוסף, הפעולה שהבדילה בין מעשי הבריאה הטבעיים למעשיו של אותו האדם. כך הפך הפרי לרכושו של האדם. אילו היו זקוקים כל בני האדם לרשות כל האנושות לפני שלקחו דבר מה לידיהם ואכלוהו הרי היו גוועים ברעב. הקניין הפרטי מתחיל באותו הרגע בה לוקחים דבר מרשו הטבע ומוסיפים עליו פעולה כל שהיא. הצבי שהאינדיאני הרג אותו היה בבחינת זכות משותפת לכלל בני האדם טרם הציד, אך הפכו לנכסו של אותו האינדיאני בשל העובדה שהלה השקיעו ממרצו בציד עצמו. כך הפקיע האינדיאני את הצבי מן הטבע והפך אותו לקניינו.
  2. קניין האדמה – כל כמות אדמה אשר האדם יכול לעבד לחרוש ולזרוע על מנת להפיק ממנה תועלת הרי היא אדמתו שלו.
  3. את מידת הקניין קבע הטבע על ידי מידת עבודתו של אדם וצרכי חייו. אין איש שעבודתו תוכל לכבוש או להפוך לקניינו את הכול; וכן אי אפשר לו לאדם לצרוך אלה חלק קטן בלבד. בראשית היו בעולם מספיק אדמות בכדי שכל אדם שהיה חפץ בכך יכל לעבד חלקה לצרכיו ומחייתו, ועדיין נותרו חלקות מרובות שיכלו לשמש בני אדם רבים אחרים. עם כניסתו של הכסף והערך שניתן לו יכלו בני אדם לצבור נכסים ואדמות רבות יותר מכפי צורכם. לאחר מכן קמו מדינות וקהיליות אשר חתמו ביניהם הסכמים אשר הפכו את הקרקע ברשותם למשותפת לאותה קהילייה. העדות השונות קבעו גבולות ברורים למדינותיהם. נכרתו הסכמים מפורשים או מובנים מאליהם בהם מוותרת עדה אחת מרצון ובידיעה על האדמה שברשות מדינה אחרת. על ידי הסכם הדדי זה ויתרו המדינות על הזכות המשותפת שהייתה להם ביחס לארצות אחרות. המצאת הכסף היא שהחלה את ההבדלה בין בני אדם בהתאם לכישוריהם ולחריצותם. הכסף אפשר לאדם להחזיק בנכס אשר אינו מתקלקל או נרקב ולא מתבזבז לריק רק בשל תוקף שפג. תמורת אותו הכסף ניתן לקבל מצרכי חיים אשר עשויים להתקלקל.
  4. את ההבדל בערך ובכמות הקניין עושה העבודה. באמריקה, לדעת לוק, אדמות פוריות רבות לעין ערוך, אך בכל זאת חיים העמים והעדות באמריקה בעוני ותנאי חייהם נחותים ופחות נוחים מאשר אלו של השכירים באנגליה. מה עושה את ההבדל? העבודה כמובן. האנגלים היטיבו להשביח ולעבד את האדמה ואת משאבי הטבע באופן שהניח להם ליהנות יותר. ערך העבודה גבוה יותר. עבודתו של האדם היא עיקר המקור לערכם ש הדברים המצויים כיום בעולם. ניתן להסתפק במים בלוטים ועורות, אך כדאי ונעים הרבה יותר להשתמש ביין, לחם ואריגים.

סיכום פרקים א-ה ג'ון לוק

לוק מגדיר שלטון מדיני כזכות לחוקק חוקים תוך קביעת עונשים כדי להסדיר את הקניין ולשמור עליו ולהגן על הקהילה. כדי להבין שלטון מדיני צריך להבין קודם כל מהי דרך הטבע: זהו מצב שבו האדם חופשי לחלוטין לכלכל את מעשיו ולהשתמש ברכושו ובגופו בלי לבקש רשות מזולתו ובלי להיות תלוי ברצונו של כל אדם אחר. זהו גם מצב של שוויון בין בני האדם. אולם למרות החירות, לא מדובר במצב של הפקרות כי האדם אינו חופשי להשמיד את עצמו או כל נברא אחר (אלא אם כן הדבר נדרש לצורך הגנה). כדי שהחוק הטבעי הזה יישמר ולא תהיה פגיעה של אדם באדם, זכאי של איש להעניש את מי שעובר על החוק הטבעי הזה. כשהעבריין עובר על החוק הטבעי הוא בעצם מכריז שהוא חי לפי חוקים אחרים והוא נהיה מסוכן לבני האדם, ולכן יש הצדק להענישו. לפיכך, קיימות 2 זכויות נבדלות: להעניש את העבריין; ולקבל פיצויים על הנזק שהוא ביצע. לוק חושב שענישה ראויה היא כזו שתעורר פחד באחרים מלבצע את אותה העבירה בעתיד (אם אדם רוצח ראוי שיקבל עונש מוות כי מי שרצח אדם אחד כאילו הכריז מלחמה על מין האנושות כולו). כתוצאה מאותן תקלות במצב הטבעי (עבריינות ועונשים) יש צורך בממשל מדיני.

מצב של מלחמה הוא מצב של שנאה והשמדה. אדם זכאי להרוג אדם אחר שרוצה להילחם בו, כי ברגע שהוא מכריז מלחמה זה אומר שהוא רוצה לקחת ממנו את החופש שלו, ומכיוון שהחופש הוא הבסיס לכל השאר אז יכול להיות שאותו אדם ירצה לקחת ממנו בהמשך גם את החיים. לוק אומר שהמצב הטבעי הוא לא מצב של מלחמה, אלא מצב שבו בני האדם חיים עפ"י השכל. אולם כשיש כוונה מפורשת להשתמש בכוח ואין מנהיג לבוא ולצעוק אליו – זהו מצב מלחמה. במצב הטבע, מלחמה כזו עשויה להימשך לנצח (אלא אם כן התוקף יתחרט ויחזור בו). לכן יש צורך בחוקים ושופטים. לפיכך, הרצון הזה של בני האדם להימנע ממצב של מלחמה מתמשכת הביא אותם לצאת ממצב הטבע ולכונן חברה.

מה לגבי הקניין? במצב הטבע, לכל אדם יש בעלות אך ורק על גופו שלו. כשאדם אוכל תפוח שקטף, ברור שהתפוח שייך לו. השאלה היא: מתי בדיוק זה הפך להיות שלו? כשקטף אותו? כשאכל? כשעיכל? האם בכלל יש לו זכות להפוך את התפוח לשלו? אם היו בני האדם זקוקים להסכמה מסוג זו, הם היו גוועים ברעב. ברגע שאדם לקח את התפוח והוציא אותו ממצב הטבע – זה שלו. מי שטרח וקטף תפוח או דג דגים או צד ארנבת – זה הופך להיות קניינו. האם זה אומר שאדם יכול להפוך לקניינו כל כמות תפוחים שירצה? לא. כאן השכל נכנס לתמונה: אדם יכול להפוך לקניין רק את הכמות שדרושה לו כדי להתקיים. כך גם לגבי האדמה: אותו גודל אדמה שאדם מסוגל לחרוש ולעבוד – תהיה שלו. אבל כשחיים בחברה משותפת עם חוקים (כמו למשל בלונדון) אדם לא יכול פשוט לגדר חלקת אדמה ולהכריז שהיא שלו כי עליו לציית לחוקים ולקבל את הסכמת האחרים. כך, כשבני האדם התאגדו והפכו לחברה הם הגיעו לידי הסכמות על חלוקת שטחים וחוקקו חוקים שיפעלו על פיהם.

 

משל האטד: המלך הראשון בישראל והמסר שלו על מנהיגות

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות