ניקולו מקיאוולי \ הנסיך – פרקים א-ד – סיכום

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

לפי מקיאוולי בפתח ספרו "הנסיך" יש רפובליקות ויש נסיכויות. הנסיכויות עוברות בירושה או שהן חדשות. יש גם נסיכויות שנרכשו ע"י נסיך. כיצד ניתן למשול ולשמר את הנסיכויות? קל יותר למשול על נסיכויות העוברות בירושה כי מספיק להמשיך בהן את הסדר הקיים. לנסיך טבעי עם שושלת ותיקה יש פחות סיבות לפגוע ולכן הוא יהיה אהוב יותר. אך הקשיים מצויים בנסיכות החדשה. אנשים בנסיכות זו רצו לשפר את מצבם אז הם החליפו את אדונם בכוח הנשק ואז התברר להם שהם טעו ומצבם רק הורע. ברגע שכובשים נסיכות בפעם השנייה יהיה קשה יותר לאבד אותה כי אותו אדון יאבטח את עצמו, יבצע הענשה ויחזק את הנקודות החלשות (בקיצור, יפיק לקחים מהעבר). אך ישנם מקרים בהם מאבדים נסיכות גם בפעם השנייה. מדוע? אם הנסיכות הנרכשת היא מאותה ארץ ואותה לשון כמו של הרוכשת, אז יהיה קל יותר להחזיק אותה (כי יש מנהגים זהים); כל מה שצריך לעשות זה רק להיפטר מהשושלת של הנסיך ששלט שם ולא לשנות לאנשים המקומיים את חוקיהם. אבל כשרוכשים מדינות שבהן המנהגים והלשון שונים – כאן טמון הקושי. קודם כל, צריך שאותו אדון רוכש ילך ויתגורר באותה מדינה כדי להבטיח את הבעלות שלו. הימצאות במקום מאפשרת לראות אי-סדרים עם היוולדם ולתקנם במהירות. בנוסף, פקידים ונתינים יחששו מלבזוז את המדינה כשהאדון יושב בה. כמו כן, צבאות זרים יזהרו מלתקוף אותה. פתרון אחר יכול להיות הקמת מושבות באותה מדינה כבושה. זה טוב כי המושבות לא מצריכות כסף רב או חיילים רבים. מי שנפגע הם רק המקומיים שאדמתם נלקחה מהם והם מיעוט בלאו הכי. כל השאר שהם רוב ישתקו עקב הפחד שגם אדמותיהם יילקחו מהם. מקיאוולי אומר שבדבר אותם אנשים מנושלים מאדמתם – יש לנהוג בהם בנועם או לחסל אותם לגמרי, כי בני אדם מתנקמים על פגיעות קלות אך אינם יכולים להתנקם על פגיעות חמורות. דבר שלישי שיש לעשות הוא להחליש את בעלי העוצמה באוכלוסייה המקומית ולתת הגנה לאלו שאין להם עוצמה. לדוגמא: הרומאים הקפידו לכבוש ארץ, להקים בה מושבות, לרצות את בעלי העוצמה הפחותה ולדכא את בעלי העוצמה ולא הניחו לבעלי עוצמה זרים לזכות שם במוניטין. הרומאים היו חכמים כי לקחו בחשבון לא רק את הצרות העכשוויות אלא גם את העתידיות – ומנעו אותן. הם ידעו שלא ניתן למנוע מלחמה אלא רק לדחות אותה עד שלאחרים יהיה את היתרון. מקיאוולי טוען כאן שלעולם אין להניח לאי-סדר להימשך כדי למנוע מלחמה כי אין נמנעים ממנה אלא דוחים אותה לרעתך. לעומת זאת, לואי מלך צרפת שכבש את איטליה עשה ההיפך הגמור ממה שצריך לעשות כדי להחזיק מדינה כבושה: הוא לא רכש ידידים; הוא סייע לאפיפיור לכבוש את רומניה ובכך חיזק עוד יותר את הכנסייה בעלת העוצמה; הוא חילק את נאפולי עם מלך ספרד (ובכך יצר אלטרנטיבה לשלטונו, שכן מי שלא היה מרוצה מלואי היה יכול ללכת למלך ספרד); הוא לא בא להתגורר באיטליה; והוא חיסל את בעלי העוצמה הפחותה שבה.

מקיאוולי מבחין בין 2 סוגי שלטונות שאת האחד קל לכבוש וקשה להחזיק ואת השני קשה לכבוש אך קל להחזיק. הוא מביא כדוגמא את תורכיה וצרפת של אז: לתורכיה יש שליט אחד והוא חילק את ממלכתו למחוזות ומינה עליהן פקידי ממשל שאותם הוא מחליף כרצונו. הם עבדים שלו ומצייתים לו. לכן, קשה מאוד לכבוש מדינות כאלו כי הפקידים לא ייענו לך. אך ברגע שתצליח לכבוש את המדינה ולחסל את הפקיד המקומי, יהיה לך קל להחזיק בה. לעומת זאת, בצרפת יש מלך ומסביבו יש אדונים ממשפחות עתיקות ושושלתיות. לאדונים האלה יש זכויות יתר משלהם והמלך לא יכול ליטול אותן מבלי להסתכן. קל לכבוש מדינה כזו כי האדונים יותר עצמאיים אך קשה להחזיק בה כי ברגע שתחסלי את האדון המקומי תמיד יקומו האחרים שיעמידו את עצמם בראש.