סיכום: אפלטון – פוליטיאה ג'
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
בפוליטיאה ג' אפלטון טוען שעל האומנים (משוררים, ציירים, בנאים וכו') יש להשגיח כדי שיכניסו ליצירותיהם רק מה שהוא טוב, כדי שילדיהם של קבוצת השומרים לא יגדלו בין תמונות של קלקלה אלא רק בין דברים שיש בהם מן היפה והתם. לחינוך המוסי (חינוך המושתת על מוסיקה, על קצב ונעימה) יש חשיבות מרובה כי הקצב והנעימה חודרים לתוך הנשמה ויהפכו את הילד לתם ואת זה שלא יתחנך כשורה ללא תם. מי שיתחנך כראוי תהיה לו יכולת לחוש בכל דבר שהוא לקוי. את הדברים הרעים יגנה ואת הטובים ישבח. הוא יידע להכיר את יישוב הדעת, אומץ הלב, הנדיבות והחירות וגם את התכונות המנוגדות לתכונות הנ"ל.
אפלטון שואל האם יש משותף בין תאווה ליישוב דעת או לשאר הסגולה הטובה? דאמון אומר לא. ובין תאווה לפריצות? כן. לכן, לא צריך לצרף לאהבה הנכונה כל דבר שקרוב לפריצות. צריך לאהוב בדרך מיושבת ומוסית, כלומר מאהב יחבב ויתרועע עם מאהבו כמו עם בנו. יש לחנך את הצעירים ברוח זו של המוסיקה. אפלטון טוען שנשמה טובה תשפר את הגוף ולא להיפך ולכן צריך לטפל ברוח. על השומר להתרחק משכרות (בלי אלכוהול). כמו כן, יש לספק לשומרים כלכלה ותרופות. אפלטון מזכיר אדם חולה שחי בבטלה גמורה אך למד ולמד וע"י כך האריך את חייו.
מכאן אפלטון מתייחס לרופאים ולשופטים במדינה. לטענתו, הרופאים מרפאים לא מכוח גופם אלא מכוח נשמתם. הם נתקלים בגוף מושחת, נשמה פגומה, ומתקנים אותה. נשמתו של השופט לעומת זאת – אסור לה שתיפגע ותתנסה במידות רעות בצעירותה. היא צריכה להיות נאה וטובה כדי שתכריע הכרעות נכונות בענייני הצדק. השופט צריך להיות זקן כי רק כך הוא ראה בעצם מה זה עוול (יש לו ניסיון חיים). מי שנשמתו טובה – הוא שופט טוב. ואילו אותו חשדן וזהיר נוהג כך כי הוא עצמו עשה עוולות אז הוא יודע להכיר אותן.
בפוליטיאה ג' אפלטון אומר שהשומרים זקוקים הן ליישוב דעת והן לאומץ לב. בראשית דרכו של השומר צריך לרכך את העוז המצוי בו (כמו שמרככים ברזל) וע"י כך להפוך משהו בלתי מועיל וקשיח לדבר מועיל. אך צריך להיזהר שלא לרכך את אומץ הלב יתר על המידה. כמו כן, צריך להיזהר מהמקרה ההפוך: שומר שיש לו הרבה אומץ לב ונמנע מלימודים (ומתהליך ה – "ריכוך") הוא ייעשה חלש, חירש ועיוור כיוון שלא מטפחים אותו ולא מזככים את חושיו. איש כזה יהיה אלים וטיפש. לכן צריך לשאוף להרמוניה הנכונה בין השניים. להביא לתיאום בין יישוב הדעת ואומץ הלב.
כמו כן, יש צורך באדם שיפקח על דברים אלו, לבל יופר המשטר של המדינה. המושלים צריכים להיות זקנים והטובים שבשומרים. הם צריכים להיות נבונים ומלאי דאגה למדינה. מכיוון שאדם ידאג אך ורק למה שהוא אוהב, ואדם יאהב אך ורק את מה שלדעתו יועיל לו, הרי שמתוך השומרים צריך לבחור את אלו שחושבים שהם עושים דבר מועיל למדינה ובשום אופן אינם נכונים לעשות מה שאינו יעיל. לכן יש לעקוב אחר השומרים עוד מילדותם ולהעמיד אותם בניסיונות ותחרויות. זו השיטה של אפלטון לזיהוי המושלים. אלו מתוך השומרים שיסייעו בביצוע פקודות המושלים ייקראו: אנשי מגן. אפלטון אומר שבמושלים יש תערובת של זהב; באנשי המגן – כסף; ובשאר – ברזל ונחושת. בד"כ הם יולידו צאצאים שיהיו כמוהם (אנשי מגן יולידו אנשי מגן וכך הלאה) אבל לפעמים יכול לקרות שזהב יוליד כסף (או להיפך) וכן כל שאר הסוגים יכולים להיוולד זה לזה. יש לגדל את הילדים כראוי, כלומר גם אם אנשי מגן (כסף) מולידים ילד עם תכונות של זהב – צריך לקחת מהם את הילד ולגדלו כפילוסוף.
צריך להיזהר שאנשי המגן לא יתנהגו כאדונים גסי רוח. לשם כך, אפלטון מציע דרך חיים מיוחדת לאנשי המגן: אסור שיהיה להם רכוש מעבר למה שהם צריכים; דלתם צריכה תמיד להיות פתוחה לכל אדם; האזרחים הרגילים ידאגו לכלכלתם בתמורה לשמירתם; הם יאכלו בצוותא כמו אנשי צבא; הם לא ירצו זהב וכסף חומריים אלא יגידו שהאלים בראו אותם מזהב וכסף שמצויים בנשמתם.
ראה גם: המדינה האפלטונית – פוליטיאה ג' ו-ד'