סיכום בהיסטוריה: התמודדות היהודים עם החיים בגטו

תנאי החיים בגטו והשפעתם על הפרט, המשפחה והחברה:

תנאי החיים בגטו:

ראו סיכום מורחב אודות תנאי החיים של היהודים בגטו

  • האזורים שנבחרו לגטאות היו בד"כ אזורים שהסניטציה בהם גרועה.
  • המחסור בחומרי היגיינה גרם להתפרצות מחלות מידבקות והרופאים נאלצו להסתפק בטיפול חיצוני ולא מהותי. הדבר הביא לשאלות מוסריות כבדות ביותר.
  • השטח לא הספיק לקלוט את כמות התושבים.
  • אזורים בהם היה מחסור קשה במזון.
    בגטו לודז' המזון היחיד שהיה קיים הוא המזון שחולק במפעלים בשל בידודו המוחלט של גטו זה.  בגטו וורשה לעומת זאת היו דרכים להבריח מזון.
  • מצב זה הביא לבעיות קשות של התפוררות התא המשפחתי בשל מריבות חוזרות ונשנות על מזון.
  • באזור הגנרלגוברנמן היה קר- ומקרים רבים הייתה תמותה מקור. אנשים הסתובבו ברחובות וחיפשו אחר כל מה שאפשר להדליק כדי שיחמם.
  • הקמת מפעלים בגטו – בגטו לודז' שכנע רומקובסקי (יו"ר היודנראט) את תושביו שהם יכולים להתקיים אך ורק ע"ב יצרני. אולם השכר שקיבלו היהודים לא הספיק כדי למנוע רעב. בגטו ווארשה לא התערב צ'רנייקוב בחיי היהודים ובעבודתם אולם קרא להם לעסוק במלאכה לאחר ההחמרה במצבם. גם כאן השכר לא הספיק ולכן לא רבים היהודים שנרתמו לעבודה. במקביל פרחו עסקים שחורים של עיבוד סחורות מוברחות מעבר לגבול הגטו והחזרתן לצד הארי וכדו'.
  • הרעב ותנאי התברואה הקשים גרמו לעלייה מתמדת בתמותת היהודים. אחת המחלות הקשות בגטו ווארשה הייתה מחלת הטיפוס. בשנתיים הראשונות לקיומו של גטו זה עוד היו קוברים את המתים בארונות אולם מסוף 1940 קברו את המתים בבור ענק בבית הקברות היהודי של ווארשה.
דרכי התגובה של היהודים:

את התגובה היהודית למעשי הנאצים ניתן לחלק לעמידה ולהתנגדות. עד לתחילת הפתרון הסופי ב-1942 תגובת היהודים הייתה בעיקר עמידה, כלומר מאבק יומיומי לא מזוין אשר מסכל את הגזרות ומאפשר ניהול חיים נורמליים עד כמה שאפשר. ההתנגדות החלה עם ביצוע הפתרון הסופי כאשר תנועות מסוימות החלו לפעול נגד הנאצים באופן מזוין.

תנאי הגטו הקשים לא הצליחו לפורר את המערך של קידוש החיים. האמונה כי צריך לשרוד ויהי מה. ההבנה כי יש לעשות הכל על מנת להתקיים. קידוש החיים התקיים במובן של אי ציות לחוקי הגרמנים ואי השלמה עם הגזרות שנועדו לשלול מהיהודי זכות להתפלל, ללמוד, לעבוד ולחיות כאדם חופשי. כך הקימו רשתות חינוך, ספריות,בתי מלאכה, בתי תרבות וכו'.

במקביל למושג זה התקיים המושג קידוש השם במובן של עמידה בניסיון. חלק מהיהודים חשו עצמם נבחרים ע"י ה' לעמוד בניסיון הקשה.

אין להתעלם אולם כי בגטו התקיימו מעשים שפלים. בווילנה למשל, בעיצומם של ימי הגטו בוורשה הרשו לעצמם אנשים אמידים לבלות בשמיעה לקונצרטים. היו כאלה שלא נענו לקריאות הסעד והעזרה שהפנו אליהם גורמי הסעד הקהילתיים. היו מלשינים שהציפו את הגטו ושיתפו פעולה עם האויב הגרמני.

עם זאת היו תופעות מופלאות של עזרה הדדית ועל כן אי אפשר לומר שהמרקם החברתי התמוטט לגמרי.

עמידה כלכלית:

המאבק הבסיסי היה להישאר בחיים והיה צורך באמצעים כלכליים ע"מ לשרוד.

זאת עשו בשני מישורים:

  • עבודה במפעלים: האחד, בתעשייה חוקית שהוקמה ע"י הגרמנים בגטו לשם ייצור מיטות, מברשות, חלקי לבוש וכו'. יהודים רבים העדיפו לעבוד במפעלים אלה מחשש לגירוש. והשני, תעשייה לא חוקית שם ייצרו טקסטיל, מברשות, מוצרי נגרות וסחורות נוספות שנמכרו לסוחרים פולניים. כאן זכו העובדים ליחס אנושי ושכר גבוה יותר.
  • הברחות מזון: ההברחה לא פסקה יום אחד כל ימי הגטו והיא הועברה דרך בתים שהיו מחוברים בצד השני של הגטו- מעל לחומות ודרך פתחים וסדקים בחומות ואפילו דרך תעלות הביוב. ההברחה התנהלה בעיקר ע"י יחידים ולעיתים ע"י קבוצות מאורגנות. רבים נתפסו ע"י הגרמנים ונורו.

סעד ועזרה הדדית – היהודים בגטאות גילו מידה רבה של סולידריות. כך למשל הוקמה רשת של "ועדי בתים" כלומר בתים גדולים בהם חיו מאות אנשים שהפכו למעין קולקטיב להקל על המצוקה. ועדי בתים ארגנו מופעים לילדים,גני ילדים, מועדוני נוער. משפחות עשירות לקחו לעיתים תחת חסותם פליטים. מוסדות העזרה ההדדית הקימו בתי תמחוי לרעבים ונזקקים.

  • בקושי היו רופאים בגטו ואף אחד לא שילם להם ואפילו שילמו על התרופות והמזון לחוליהם מכיסם.
  • בתי יתומים לילדים אשר הוריהם מתו ברעב מחלות או מהפצצות הוקמו. במיוחד התפרסם בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, רופא יהודי פולני אשר הקדיש את חייו לניהול בית היתומים בווארשה והגיע להישגים פדגוגיים. כאשר חוסל הגטו ב-1942 הוא הלך עם הילדים שלו לרכבת המוות בטרבלינקה.
  • למרות שהגרמנים אסרו על קיום בתי ספר בכל זאת הוקמה רשת בתי ספר חשאיים. יצירה תרבותית המשיכה להתקיים. סופרים המשיכו לכתוב, מוסיקאים המשיכו לנגן לקהל והועלו מחזות מן הקלאסיקה היהודית. בגטו לודז' התקיימה עד סוף 1941 מערכת חינוך, כל תלמיד שילם שכר לימוד והלימודים התקיימו במשמרות כאשר כל בית ספר דואג להאכיל את תלמידיו.
  • הטיפול בילדים היווה נקודת אור אחת בגטו. ארגון צנטוס יצר רשת נקודות טיפול שהקיפה 25 אלף ילדים. היו 30 בתי יתומים ופנימיות עם 4000 ילדים, 20 מטבחים שסיפקו לילדים אוכל ו-30 מועדוני נוער, נעשו פעולות תרבות למען הילדים אך כל אלה לא כיסו על טרגדיית הילדים בגטו.

מפעל תרבותי חשוב היה הארכיון בגטו ווארשה שנקרא "עונג שבת" בהנהגת ד"ר עימנואל רינגלבלום. פעילים רבים תרמו לאיסוף ולתיעוד חיי הגטו למן היווצרותו ועד לרגעיו האחרונים. "עונג שבת" העביר ידיעות חשובות למערב על גירוש הגטו להשמדה והודות לחומר הרב נפתח לנו צוהר גדול וחשוב לחיי הגטו בזמן השואה בפרט ועל יהודי פולין בכלל.

ראה גם: קשיי הקיום של היהודים בגטאות

השואה – סיכומים לבגרות

סיכומים לבגרות בהיסטוריה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות