סיכום בהיסטוריה: מדיניות הנאצים כלפי היהודים

יעדי מדיניות הנאצים כלפי היהודים ודרכי מימושם (חרם, חקיקה, תעמולה, טרור,  אריזאציה, הגירה-גירוש, שנת 1938 כשנת מפנה).

ראו גם: שנת 1938 כשנת מפנה והקצנה בגרמניה ויחסה ליהודים

עד לפרוץ מלחמת העולם ה-II הגרמנים התמקדו בדחיקת רגלי היהודים בגרמניה:  במישור החברתי , במישורי התרבותי ובמישור הכלכלי.

התהליך של בידוד היהודים מחיי החברה , התרבות והכלכלה של גרמניה לא התנהל לפי תוכנית ברורה ומוגדרת מראש אלא בהתאם לנסיבות.

המטרה המרכזית של הגרמנים הייתה לגרום ליהודים להגר מגרמניה.

הגרמנים השתמשו ב-3 דרכי פעולה מרכזיות כדי לממש את מטרתם: טרור תעמולה וחקיקה.

היהודים הוצגו בתעמולה הנאצית כחיידקים מסוכנים המאיימים על שלום הציבור,כלהקת חולדות, עכברושים ,ערפדים ועכבישים מוצצי דם…

התעמולה והחינוך היו אמצעים חשובים ביותר לשכנע מיליוני אזרחים גרמניים להאמין בנציונאל סוציאליזם , אך זה לא הספיק. הנאצים פנו גם לדרך הטרור והכוח כדי לשכנע את אלה שלא הסכימו עם דרכו של היטלר.

השלב הראשון – הבידוד החברתי (1935-1933)

1. יום החרם – הצעד הראשון בתהליך הדחיקה יצא לדרך כאשר בהוראת המפלגה הנאצית הוטל חרם על קנייה בחנויות בבעלות יהודית בגרמניה.באחד באפריל 1933 התקיים יום החרם, שבו פשטו פלוגות של בריונים, אנשי האס אה (החולצות החומות), על בתי עסקים יהודיים, חיבלו בציוד ובסחורה, פרעו בשכונות היהודיות והכו יהודים. משמרות של אנשי האס אה הוצבו מחוץ לחנויות של יהודים ומנעו כניסת לקוחות גרמנים. כמו כן הופץ חומר תעמולה אנטישמי, שהורה להמשיך בחרם הכלכלי על היהודים.

באמצעות החרם רצו הנאצים לפגוע בכלכלת היהודים,להעניק לחברי המפלגה דרך לפרוק רגשות אנטישמיים, הטלת פחד על מתנגדי המשטר ולהוכיח לעולם מי השליט האמיתי בגרמניה. יהודים רבים בגרמניה התפרנסו ממסחר, והחרם הכלכלי היה אמור לפגוע קשות בקהילה היהודית. מטרת הנאצים הייתה לאלץ את היהודים להגר מגרמניה.

הנאצים לא העריכו נכונה את ההתנגדות מחו"ל – תגובת העולם הייתה מיידית. מדינות רבות (הולנד, צרפת, בלגיה, בריטניה וארה"ב) הודיעו על הטלת חרם כלכלי על גרמניה. הנאצים, בעקבות התגובה הקשה בעולם, הפסיקו את החרם הכלכלי במהרה.

2. החקיקה האנטי יהודית – פיטורי יהודים ודחיקתם –

מטרת הנאצים הייתה לנשל את היהודים מרכושם הפרטי ולהפרידם מן האוכלוסייה הגרמנית.

באפריל 1933 נחקק החוק "לשיקום הפקידות המקצועית הלאומית", שהורה לפקידים לא ארים לפרוש ממשרותיהם הציבוריות.בסעיף האריות נקבע לראשונה מיהו יהודי. נקבע כי אם אחד מן הסבים, מצד האם או מצד האב, היה יהודי הרי מדובר ביהודי.

גורמים שונים ניתקו מגד עם היהודים ובכמה תחומים נערך טיהור מוחלט מיהודים-

2000 יהודים פוטרו מעבודתם במשרדי הממשלה, במוסדות החינוך, בבתי המשפט, במערכות העיתונים ובמרכזי הבידור. באותו חודש הופסקה עבודת הרופאים היהודים בקופות החולים.

3. שריפת הספרים – במאי 1933 נערכה שריפת ספרים פומבית בכיכר ברלין , שבהו הועלו באש כתבים של סופרים יהודים וכתבים שגינו את המשטר הנאצי. באותו אירוע נאמר כי "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם".

נאסר לשמוע מוזיקה שהולחנה בידי יהודים, לצפות במחזות יהודיים, להשתמש בפיסיקה יהודית, בפסיכולוגיה יהודית, באדריכלות ,בספרות , בשריה ובפילוסופיה יהודית.

בספטמבר 1933  הקים השלטון מחלקת תרבות חדשה, שריכזה את תחומי התרבות.יהודים לא התקבלו אליה, ונמנע מהם כל עיסוק בפעילות תרבותית. היהודים הוגבלו בעיסוק במקצועות חופשיים, ומספרם במוסדות להשכלה גבוהה הוגבל לאחוז אחד.

הפיטורים והפגיעות לא היו תוצר של חקיקה, אלא דרכו של הציבור להביע את תמיכתו בממשל החדש.

שלב 2 – הבידוד החוקי (1935-1939)

4. חוקי נירנברג – ב-15 בספטמבר 1935, התכנסה ועידת המפלגה הנאצית בעיר נירנברג, וניסחה את חוקי נירנברג כחוקה אנטי יהודית, ששינתה לחלוטין את מעמדם של יהודי גרמניה כאזרחים.

הגזענות הפכה לחוק מדינה , שמנע מהיהודים להתגונן מפני האנטישמיות באמצעים משפטיים.

היהודים הפכו לאזרחים מדרגה שנייה. בחוק אזרחות הרייך לא צוינו היהודים כאזרחים-היהודים כבר לא נחשבים אזרחי גרמניה אלא נתיניה. החוק קבע בנוסף, מיהו יהודי – יהודי הוא כל מי ששלושה מאבותיו היו יהודים. גרמנים שבמשפחתם היו יהודים נקראו בני תערובת. בהמשך היה דינם כדין היהודים.

החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני -אוסר על נישואיי גרמנים ויהודים ואף ביטל נישואים קיימים. נאסר קיום יחסי מין עם יהודים.נאסר על היהודים להעסיק עוזרות בית ,שגילן פחות מ-45 ופועלים גרמנים כדי למנוע עליונות של הגזע השמי על הגזע הארי, נאסר על היהודים להניף את דגל הרייך או להציג את צבעיו.

משנת 1938 סומנו היהודים בבגדיהם ובתעודותיהם, והובדלו משאר אזרחי הרייך.

חוקי נירנברג  היו שלב נוסף לקראת הפגיעה הפיסית ביהודים. בשלב הבא של הבידוד , היהודים בודדו פיסית –ריכוז בגטאות.

 

5. אריזאציה (טרור) – לאחר חוקי נירנברג פורסמו חוקים נוספים במסגרת תהליך האריזאציה של המשק הגרמני,תהליך שפירושו העברת רכוש יהודי פרטי לידיים אריות. תהליך זה הגיע  לשיאו ב-1936.

במהלך האריזציה נשללו רישיונות עבודה מעורכי דין , והרחיקו יהודים ממקומות עבודה כדי לנתקם מחיי הכלכלה במדינה.כל יהודי נדרש להצהיר על רכוש מעל 5000 מארק.  עד 1936 לא רצו הנאצים לפגוע בגרמנים שהיו תלויים בעסקים היהודיים לפרנסתם. לאחר 1937 הפכה המדיניות "כלכלה נקייה מיהודים" למציאות.

עד סוף שנת 1938 השתלטו הגרמנים על רכוש היהודים כולו, שנגזל באמצעות שטרות מכר חוקיים לכאורה.רכוש היהודים  שימש את הנאצים לצורכי המלחמה ובנוסף זירזו את ההגירה של היהודים מגרמניה ובודד אותם בתוכה.

 

6. המפנה הגורלי (טרור) –

ההקצנה ביחס ליהודים הגיעה עם סיפוחה של אוסטריה במרץ 1938.הפרעות באוסטריה היו קשות ביותר אפילו מאלו שהתרחשו בגרמניה עצמה.יהודים גורשו ונשלחו למחנות ריכוז, משרדי הקהילה היהודית נסגו, בתי כנסת חוללו ומספר יהודים אף נהרגו במעשי הביזה, יהודים פוטרו מעבודתם והושפלו. בתי עסק הוחרמו, והופעל על בעליהם לחץ להגר מהמדינה. הטיפול הופקד בידי אדולף אייכמן.

משנת 1938  הוחל נישול כלכלי של היהודים, גירושם בכוח מגרמניה ,כליאתם במחנות ריכוז וביטויי אלימות נגדם.

היהודים היו צריכים להוסיף לפני שמם "שרה" או "ישראל" ולהטביע בדרכון את האות J (Jude) כדי לסמן את יהדותם.

הוטלו גזירות נוספות על היהודים- כמו איסור כניסה למקומות (חנויות, בתי מלון גנים ציבוריים..).

6. ליל הבדולח

באוקטובר 1938 הכריזו הנאצים על גירושם של יהודי גרמניה שאזרחותם פולנית אל שטח פולין.הגירוש נעשה באכזריות ובפראות.יהודים נסחבו מביתם וגורשו מיד אל הגבול הפולני.. היהודים עברו אל הגבול ( ליד העיר זיבונשין) אך ממשלת פולין הערימה קשיים על דרכם , כי חשבו שניתן יהיה להחזירם לגרמניה.

על רקע הגירוש סטודנט יהודי בשם הרשל גרינשפן התנקש בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת.

כעבור יומיים מת האיש מפצעיו ,ובתגובה להתנקשות נערך ב9 בנובמבר 1938-פוגרום נקמה של אנשי האס אס ובריונות שהצטרפו אליהם ביהודי ברלין.במהלך הפרעות התנפלו הפורעים על בתי יהודים , הכו אלפי יהודים, הרגו 92 יהודים, שרפו מאות בתי כנסת, בתי ספר וחנויות הרסו אלפי בתי עסק ,ואסרו 30 אלף יהודים במחנות הרכוז. הנאצים הציגו את המאורעות כהתפרצות ספונטנית שבאה בתגובה לרצח. אולם הנאצים שיקרו. התברר כי הפרעות היו מאורגנות על ידי צמרת המפלגה ובראשם גבלס והיידריך. ההכנות לליל הבדולח החלו שבועות לפני שפרץ והרצח היה רק הטריגר לפוגרומים.

מטרת הפוגרומים הייתה לזרז את הגירת היהודים מגרמניה ולנשלם מרכושם, ובנוסף לשלהב את העם הגרמני כדי שיהיה מוכן לצאת למלחמה.

המשמעויות:

הנאצים השיגו את מטרתם- הם הצליחו להפחיד את היהודים. פרעות ליל הבדולח שרתו את המטרות של בידוד נישול וזירוז ההגירה אך סימנו גם מפנה ביחד ליהודים. זו הפעם הראשונה שהופעלו נגד יהודי גרמניה מרעות אלימות פיזיות בהיקף כזה. הפוגרומים גם הוכיחו כי דעת הקהל הבינ"ל איננה מעניינת את הנאצית. התגובות הבינ"ל היו חלשות ללא יכולת אמיתית לשנות משהו , והבהירו ליהודים ולגרמנים שאין לצפות  לתמיכה ביהודים על ידי העולם.

גרמניה הנאצית

הנאציזם והרקע לעליית הנאצים לשלטון

מאפייני הנאציזם והשלטון הנאצי

עליית הנאצים לשלטון

השקפת העולם הנאצית

"לקראת הפתרון הסופי: מתיאוריה למעשה" \ ג'ורג' ל' מוסה

היטלר- היבריס: לכוון לדעתו של הפיהרר/ איאן קרשו

שנות השלושים ומלחמת העולם השנייה

סיכומים לבגרות בהיסטוריה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות