סיכום לבגרות בהיסטוריה: מאורעות תרפ"א ותרפ"ט

מאורעות תרפ"א, תרפ"ט, גורמיהם והשפעתם על מערכת היחסים בין יהודים, ערבים ובריטים

 

מאורעות תרפ"א, מהלכם: מאורעות הדמים התרחשו בשנת 1921, ופרצו בעיר המעורבת יפו, במהלך תהלוכת האחד במאי של פועלים עבריים.

ערביי יפו והסביבה החלו לפגוע ביהודים נוכח הסתה מתמשכת.בבית העולים בעג'אמי נטבחו גברים, נשים וילדים. במהלכם, התפשטו המאורעות גם ליישובים אחרים כגון פתח תקווה, כפר סבא ורחובות. האירועים נפסקו מקץ שלושה ימים עם התערבות מאוחרת של כוחות בריטיים. 43 יהודים נהרגו, וכ-140 נפצעו במהלך המאורעות. בין ההרוגים היה הסופר י.ח. ברנר.

מאורעות תרפ"א, גורמים:

1)       הסתה ערבית מאורגנת ומתמשכת. הפרעות לא היו ספונטניות כפי שניסו הבריטים לטעון, אלא היוו תוצאה של הסתה ארוכה של גורמים קיצונים ערבים שהפיצו בעקביות תעמולה אנטי ציונית בעיתון "פלסטין".

2)       לאחר שפייסל גורש מסוריה נגוז חלום סוריה רבתי, והערבים ביקשו לבסס שלטון עצמי בארץ ישראל. כחלק מתכנית זו נבחר "הפועל הערבי" כגוף רשמי שמייצג את ערביי ארץ ישראל, ובחירה זו חיזקה את הביטחון והלאומיות הערבית. הלך רוח זה של לאומיות תרם אף הוא למאורעות.

3)       העלייה השלישית הייתה במיטבה ושגשגה במיוחד, והערבים חששו מהתחזקותה ותרומתה לבניין הבית הלאומי.

4)       המאורעות היו חלק מהמגמה המתמשכת של הערבים להפעיל לחץ על בריטניה לסגת מהצהרת בלפור; מדיניותו הרכה והנכונה לפייסנות של הרברט סמואל שידרה לערבים מסר של חולשת השלטון הבריטי ומעין "אישור" למהומות, וכחודש לפני פרוץ המאורעות ביקר בארץ צ'רצ'יל, שר המושבות, שביקר את ה"וועד הפועל הערבי" עקב המלצת הרברט סמואל. בפגישה זו נתבקש צ'רצ'יל לבטל את הצהרת בלפור ועקרון הבית הלאומי, לעצור את העלייה היהודית ולהכריז על כיוון ממשלה לאומית ערבית בא"י. צ'רצ'יל סירב לכל התנאים הללו ועורר את חמתם של הערבים, שניצלו את פייסנותו ומדיניותו הרכה של הרברט סמואל, ופרצו במהומות דמים כמחאה.

מאורעות תרפ"א, תוצאות והשפעות: מבחינת היהודים, המאורעות גרמו להעלאת חשיבות ביסוס כוח ההגנה העבה, לאחר שנוכחו כי אין לסמוך על ישועת הבריטים. הורחבה  במידה ניכרת תנועת ההגנה לאורך כל הארץ והפכה להיות מעין גוף מייצג של המפלגות הציוניות והיישוביות בארץ.

עוד השפעה של המאורעות על היהודים היא נהירה המונית מהעיר המשותפת יפו לעיר העברית תל אביב, שהביאה לגידול מהיר באוכלוסייתה. בנוסף, מכיוון שהערבים לא הסתפקו במאורעות האלימים אלא גם הכריזו על חרם כלכלי, חלה תאוצה בגידול המשק החקלאי העברי והתעוררה ביישוב השאיפה ליצירת אי תלות באספקת המזונות מצד הערבים.

המאורעות גם השפיעו במידה רבה על גיבוש מחדש של המדיניות הבריטית בשאלת ארץ ישראל, כאשר בריטניה החלה את נסיגתה ההדרגתית ממחויבויותיה בהצהרת בלפור, עם פרסום הספר הלבן הראשון (כתוצאה מוועדת החקירה הבריטית שהוקמה לצורך קביעת מסקנות מהמאורעות- ועדת הייקרפט).

מאורעות תרפ"ט, מהלכם: לאחר שבע שנים של שקט הודות לגישה המתונה של הניצבים סמואל ופלומר, שוב פרצו בארץ מאורעות דמים, הפעם קשים הרבה יותר. המאורעות החלו ב-23 לאוגוסט 1929, כשנקראו הפלאחים מיהודה ושומרון לעלות לירושלים ולהגן על המסגדים שיהודים מנסים להשתלט עליהם (חלק מהתעמולה הערבית). באותו יום המון רב של ערבים חמושים התפרץ לבתי יהודים בעיר העתיקה כשהוא דוקר ורוצח כל יהודי הנקרה בדרכו. כוחות ההגנה היהודיים הצליחו למנוע את התפשטות המאורעות לשכונות העבריות בירושלים, אך המאורעות התפשטו במהירות לאזוריה האחרים של הארץ. הטרגדיה הגדולה מכל התרחשה בחברון, כאשר הקהילה היהודית (שהייתה חלק מהיישוב הישן) סירבה להתגונן ולהתחמש לקראת המהומות, בטענה כי יחסיה עם האוכלוסייה הערבית המקומית טובים עד מאוד ומבוססים על שנים של חברות הדדית. למרות הקשר המתמשך, נערך ביהודי חברון חסרי ההגנה טבח חסר תקדים שלווה במעשי זוועה, במהלכו נהרגו עשרות מיהודי היישוב. גם בצפת התרחש טבח נוראי שכזה, ויהודי המקום היו אף הם חסרי כל הגנה עד להתערבות הבריטים המאוחרת. המאורעות המשיכו להתפרץ ליפו, ת"א, יסוד המעלה, משמר הירדן, חפציבה, כפר אוריה, חולדה, מוצא ובאר טוביה.

מאורעות תרפ"ט, גורמים:

1)       המאבקים השלטוניים בין משפחת חוסייני למשפחת נששיבי לקראת סוף שנות ה-20 הביאו להקצנת היחסים בין יהודים וערבים. כל משפחה ניסתה לזכות בתמיכה גדולה יותר על ידי הוכחות מחויבותה למאבק הלאומי- ערבי על ידי פגיעה ביהודים.

2)       בשנת 1928 הגיע לארץ ישראל הנציב הבריטי השלישי, סר ג'ון צ'נסלור, שלא טרח להסתיר את סלידתו מהצהרת בלפור ודעותיו הפרו ערביות. מסר זה נסך ביטחון בתנועה הערבית ויצר הלך רוח של התרה לכל פגיעה ביהודים.

3)       המופתי שי ירושלים חאג' אמין אל חוסייני רצה לחזק את התנועה הלאומית הערבית וללכד אותה (וכמו כן להחדיר את מעמדו) ועשה זאת על ידי הפניית תשומת הלב הערבית לאלמנטים דתיים. הוא הפך את ירושלים ואת המקומות הקדושים למוקד הסכסוך בין ערבים ויהודים בארץ ישראל, וניסה לגייס למאבק ביהודים את כל העולם המוסלמי. הוא הכריז ג'יהאד על המפעל הציוני, והפיץ שמועה כאילו היהודים מנסים להשתלט על קודשי האיסלאם. כך הפך המופתי את הסכסוך מלאומי ופָּתִּיר לדתי ודוֹגְמָטִי.  הערבים הקימו ועדים שונים שתבעו ממשלת המנדט למנוע את הכנסת תשמישי קדושה יהודיים לכותל, בהסתמכם על חוק עותמאני. ביום כיפור 1928 הגיעו היהודים לכותל עם ספסלים ומחיצות, והבריטים פעלו על פי הוראת מושל ירושלים, אדוארד קית רוץ', והסירו את המחיצות. הציבור היהודי מחה, ובעקבות התקרית הושגה פשרה בנושא, אך עדיין התגלעו מחלוקות רבות בנושא הדת והכותל, שהתבטאו בהפגנות מחאה יהודיות- רביזיוניסטיות ובתגובת נגד ערבית שכללה תגרות נגד יהודים. אירועים אלו שלהבו את הסכסוך הדתי המתפתח.

4)       חרף מסקנות 1921, שוב נותר היישוב חסר כל הגנה וסיוע, כשכל הפקידות הגבוהה המנדטורית נמצאה בחופשת מולדת בבריטניה ולמרות הידיעות על מאורעות צפויים, סירבו הבריטים טרם עוזבם לתגבר את כוחות השיטור וההגנה, ואף צמצמו אותם. כמו כן נלקחו מכל המושבות העבריות כלי הנשק שנצברו כלקח מפרעות 1921.

מאורעות תרפ"ט, תוצאות והשפעות: התגובה הבריטית למאורעות הייתה הקמת ועדת חקירה שבראשה עמד השופט לשעבר וולטר שאו, שקבעה (כצפוי) כי שלטונות המנדט נקיים מכל אשמה ועשו ככל יכלתם לפשר בין יהודים וערבים בטרם פרצו המאורעות. לפי הוועדה, גורמי המאורעות הם אי שביעות רצונם של הערבים מהעליות היהודיות לארץ ורכישות הקרקעות. מסקנות הוועדה שוגרו לשר המושבות הבריטי פספילד, שמינה בעקבות המסקנות וועדה נוספת בראשות סר ג'ון הופסימפסון, לחקירת התנאים הכלכליים ויכולת הקליטה הכלכלית של המשק הישראלי. תוצאות החקירה של וועדה זו הביאו, בין השאר, לפרסום הספר הלבן השני ב1930, גם הוא מבטא נסיגה מתמדת מהצהרת בלפור ומהמחויבות הבריטית לבניין הבית הלאומי.

מבחינת היהודים, למאורעות היו רשמים עזים במיוחד, בעיקר בגלל הפגיעה ביהודי היישוב הישן שהתנגדו לציונות. הרשמים השפיעו גם על יהודי התפוצות, שסייעו בתרומת כספים שעזרה לשקם את ההרס הרם של המאורעות.

בנוסף, נתגלתה חשיבות ההגנה העברית, והיה ברור כי הכוחות העבריים לא היו ערוכים היטב בכל היישובים. לכן הוחלט להרבות ברכישת נשק, להחביאו בסליקים בטוחים, לערוך תכניות הגנה מחוזיות, להקים ביצורים בכל יישוב וליצור יחידות מודיעין יעילות. מנקודת מבט ערבית, מאורעות 1929 הצליחו להפוך את הסכסוך לכלל- ערבי ואף כלל- אִסלאמי כפי שרצו. מופתי ירושלים הפך מנהיגם המוכר של ערביי ארץ ישראל ודמות מוסלמית בין לאומית, שלצעדיו הקיצוניים הייתה משמעות כבירה בהתפתחות הסכסוך בארץ ישראל.

תולדות ישראל והעמים בין שתי מלחמות העולם

סיכומים לבגרות בהיסטוריה

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות