דיני תאגידים: פס"ד אייזנברג

דיני תאגידים: פס"ד אייזנברג

הסיכום שלפניכם לקוח מתוך אסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", ראו גם מאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה

פס"ד אייזנברג:

אייזנברג רצה להעביר עסקה על מכירת מניות בעלי השליטה לחברה ציבורית אחרת שבשליטתם (ערד). הויכוח היה על המחיר. המשקיעים המוסדיים חשבו שהמחיר שחברת אג"ש רצו על המניות הוא מופקע ולכן לא רצו לאשר זאת באסיפה הכללית. אייזנברג מחליט למכור את המניות שלו לאחים יסלזון. השאלה המרכזית היא: האם בעלי המניות שאייזנברג סיווג כבעל"מ "לא נגועים"  היו למעשה בעלי עניין אישי? רוב פסה"ד נסב סביב שאלת הידיעה של אייזנברג.

קיימות 2 נקודות קיצון:

  • אם הוא היה באמת מוכר את המניות ללא כל תנאי- נראה שלא הייתה לנו כל בעיה.
  • אם הוא היה פועל כמו באלגור ודיוויס (שימוש באיש קש)- גם לא היה ספק שיש תרמית וקיום עניין אישי.

[הסבר קצר על סוגי אופציות למי שהספיק לשכוח: אופ' call – יש לי זכות לקנות נכס במחיר שנקבע מראש. אופציות call הן אופציות שנועדו לתמרץ עובדים ע"מ שערך המניות יעלה. אופ' put – יש לי אפשרות למכור נכס במחיר שנקבע מראש. באופציית put המוכר ירוויח רק כשמחיר המניה יורד. אם המניה ירדה מתחת ל-50 אני מרוויח כי אז אני יכולה למכור משהו ששווה פחות מ-50 ב-50. זה כמו לתת לאדם מניה שהוא לא יכול להפסיד].

אייזנברג, לאחר בדיקה מדגמית של בעלי המניות, הבין כי לא יוכל להשיג שליש לא נגוע, ולכן החליט על צירוף של הסכם הצבעה לצד אופציית put. ביהמ"ש מנתח כל אחד מהם וקובע כי התקיימות כל אחד מהם בנפרד מספיק לקבוע כי מתקיים עניין אישי:

(1)    אופציית put– אייזנברג התחייב לרכוש בחזרה את המניות באותו המחיר + תשלום הוצאות (אם יתחרטו לא יפסידו כלום!) ß יש פה שאלה של סיכון. האם העובדה שלמעשה אין כלל סיכון לקונים מעידה על עניין אישי? ניתן לטעון כי הקונים לא פועלים כדי להפסיד אלא כדי להרוויח ולכן עצם אופ' ה-put לא השפיעה עליהם. בהרבה מקרים אנשים יוצרים לעצמם הגנה פיננסית כלשהי ולכן זה מרחיק לכת לומר שעצם ההגנה מעידה על עניין אישי. ביהמ"ש טוען כי העניין האישי אינו רק בשל ההגנה הפיננסית אלא יש לבחון את מכלול הנסיבות- נעשה ערב הצבעה, באופן מיידי וכו'. במקרה זה נקבע שלא עצם האופ' היא הבעייתית אלא מי שנתן להם אותה (אייזנברג) ונסיבות העניין שיצרו עניין אישי. ולכן לא ברור מה עמדת ביהמ"ש ביחס לאופצייתput . אם יבוא בפניו מקרה נוסף בו בעל מניות הוא בעל אינטרס כלכלי שונה בגלל הגנה כזו או אחרת- האם גם אז ביהמ"ש יקבע שיש עניין אישי באישור העסקה? לא ברור.

(2)    הסכם הצבעה– האחים יסלזון התחייבו (בע"פ) להצביע בעד העסקה. מדוע זה פסול? ברור שיש אינטרס מסוים מכך שנכנסו בעצם ורכשו את המניות. דרך אחת להסביר היא לטעון שהם באמת לא יודעים האם העסקה טובה או לא (חוסר וודאות), אך יש להם בכל מקרה תמריץ להצביע בעד- אם העסקה טובה הם ישאירו את המניות וישאירו אצלם, ואם לא- ימכרו, ולכן עדיף להם להצביע בעד כדי שאולי ירוויחו אם העסקה באמת תתברר ככדאית. דרך שנייה להסביר זאת היא כי ביהמ"ש לא רצה לקבוע שהם אנשי קש, אך דה-פקטו התייחס אליהם כך. הכול היה מהלך במטרה לאפשר לאייזנברג להעביר את העסקה. אם היה הסכם הצבעה ניתן להתייחס ליסלזון כאל הזרוע הארוכה של בעל השליטה. הסיבה כביכול של אייזנברג זה לחץ הזמן שעמד מולו ולכן זה נראה הסדר הוגן- רכישה מהירה אך שתהא אפשרות בעתיד לבטלה בעצם.

ß לפי חמדני: ברגע שאתה פועל מטעם בעל השליטה מתוקף חוזה מסויים, יש לך עניין אישי. ולכן ייתכן וכל הבדיקה שלעיל מיותרת.

ההלכה לפי אייזנברג: עניין אישי = זיקה עודפת. בנוסף, יש לבחון את עוצמת הזיקה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות