דיני תאגידים: גופים מוסדיים

דיני תאגידים: גופים מוסדיים

הסיכום שלפניכם לקוח מתוך אסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", ראו גם מאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה

מהם גופים מוסדיים? שם כולל לגופים שמחזיקים במניות לא עבור עצמם אלא עבור הציבור. בישראל ניתן לחלק את הגופים הללו לשתי קבוצות עיקריות:

(1)    גופים המחזיקים כסף שמיועד בסופו של דבר לחיסכון לטווח ארוך (פנסיה). אלו גופים שמחזיקים את מרבית הכסף, והמדינה מעודדת זאת ע"י הענקת הטבות מס- הן ללקוח והן לקרן. השחקנים המרכזיים כיום:

  • קופות גמל
  • קרנות פנסיה
  • ביטוחי חיים- ביטוחי מנהלים

הרעיון- הפקדה וקבלת הטבות מס רק אם משאירים את הכסף בקרן/קופה רק עד גיל הפנסיה (כדי לשמור על הרעיון של שימור הכסף לעתיד).  העיקרון גם הוא כמו בקרנות הנאמנות- הגוף עצמו מרוויח אחוז מהכסף שיושב שם.

(2)    "קרנות נאמנות"- כל אותם גופים מוסדיים שמחזיקים כסף שלא למטרה מיוחדת. המדינה אינה מעודדת ע"י הטבות מס, אלא זהו מכשיר שנועד לאפשר למשקיע קטן להשקיע בשוק הון וליהנות מיתרונותיו- ניהול ע"י אדם מקצוען שמבין בשוק ההון, פיזור- לקיחת סכום כסף והשקעתו בקרן שמפזרת בין חברות שונות. הקרנות מרוויחות דמי ניהול. הרגולטור- רשות ניירות ערך.

החשיבות:

גופים אלו בעצמם מהווים בעלי מניות בחברות בהן משקיעים. "כלל האדישות הרציונאלית" חל כאן- ככל שיותר ויותר מבעלי המניות אינם משקיעים פרטיים אלא גופים מוסדיים, דינאמיקת הכוחות בין החברה לבין בעלי המניות תשתנה. כיום, בארה"ב- הנתונים מראים כי בממוצע 80% ממניות חברה ממוצעת מוחזקות בידי קרנות נאמנות/פנסיה/ביטוחים וכו'. כלומר, "המשקיע הקטן הוא במידה רבה אגדה" כי המוסדות הללו מחזיקים את מרבית המניות.

אלו שחקנים רבים, גדולים, חוזרים, שמקבלים דמי ניהול, וגם מנהלים כסף שאינו שלהם, ולכן יש להן חובות משפטיות לדאוג ולשמר את הכסף. הציפייה לכן היא כי בשוק בו יש גופים מוסדיים, הם אלו שבמידה רבה יפעילו את זכויות בעלי המניות. הבעיה שהמציאות מוכיחה אחרת וכי אינם עומדים תמיד בציפיות אלו, בשל העובדה שהם משחקים בכסף לא שלהם: (1) מגביר את בעיית הנציג, לרוב דמי הניהול הם לפי אחוזים ויטו לקחת סיכונים (2) ניגודי אינטרסים פנימיים- מעבר למכירת ביטוחים הלקוח הגדול הוא החברות עצמן.  נניח חברת ביטוח מחזיקה במניות של סלקום, שהיא עצמה לקוח גדול בתחום ביטוח מבנים/אחריות וכו'. אני מפחד כי הצבעה נגד החלטה תסיים את ההתקשרות עם סלקום. בכל העולם יש תמיד את המתח בין הרצון שהגופים המוסדיים יהיו יותר פעילים, אך כאשר קורה משהו מבקרים אותם על כך שלא הפעילו מספיק את כוחם כבעלי מניות.

בישראל ככל שגדל המשקל של הסקטור הפרטי (בעבר אלו היו גופים של המדינה) של גופים מוסדיים בעקבות הפרטות (של קרנות הגמל למשל), החל להתגבר הלחץ על הגופים להיות יותר אקטיביים כדי להגן על השקעת הלקוחות.  הייתה קביעה סטטוטורית של הנסיבות בהן גוף מוסדי חייב להשתתף באספה כללית. דוגמא- סעיף 77 לחוק השקעות נאמנות- יש חובה (שאינה נתונה לשיקול דעת) של מנהל קרן נאמנות לבוא לאסיפה כללית ולהצביע בנושאים מסוימים המפורטים בסעיף.

במציאות- הגופים המוסדיים בישראל משתתפות רק באותם מקרים שהמחוקק חייב אותם, ולא מעבר לכך. ולכן שאלת החובה מכוח החוק היא שמשפיעה על שאלת השתתפותם האקטיבית. הבעיה היא כי לכל גוף מוסדי חובות שונות. אחד מהמקרים בהם ברור לכולם כי יש חובה להשתתף ולהצביע זה בעסקאות בעלי עניין– כל בעל שליטה המעוניין להעביר עסקה שהוא נתון בניגוד עניינים, צריכה לעבור גם את האישור של הגופים המוסדיים.

דיון בשאלה אקטואלית (בנק הפועלים אל מול המפקח על הבנקים)

מנכ"ל מתפטר בהפתעה. דירקטוריון בישיבה קצרה, שכונסה לדיון בנושא אחר, מקבל את הדיווח, עורך דיון קצר בשאלה, ומוחלט כי מי שסומן כמה חודשים קודם לכן וכיהן כממלא מקום המנכ"ל, ימונה למנכ"ל החדש. האם ההליך תקין, או שמא טענת הפיקוח על הבנקים- ההליך אינו תקין ולכן יש לעשות הליך מחודש. האם דירקטוריון צריך להקים וועדת איתור כדי למנות מנכ"ל? מנכ"ל מתמנה בידי דירקטוריון. בהנחה שאין פה טובת הנאה אישית של דירקטור למנכ"ל, נראה שהמסגרת הדיונית הנורמטיבית המתאימה היא חובת הזהירות.

**כלל שיקול הדעת העסקי (שכאמור לעיל, ספק האם חל בישראל)- חובה שאכן יופעל שק"ד בהליך סביר. בהנחה וחל כלל שיקול הדעת העסקי בישראל- האם ההחלטה היא כזו שלא ניתן להתערב בה? מחד, ניתן לטעון כי לא ניתן לקבל החלטה בעניין כה קריטי בישיבה כה קצרה ללא דיון עמוק (סוג טענות פרשת סמית'). מנגד, יטענו כי הוא כבר סומן לפני כמה חודשים. כלומר, הדיון לא נעשה רק במסגרת הישיבה הקצרה, ושיקול הדעת כבר הופעל קודם לכן כאשר מונה לממלא מקום המנכ"ל. לכן, התמונה בכללותה משקפת הפעלת שיקול דעת עסקי סביר. ברור כי אין דרישה בחוק למינוי וועדת איתור למינוי מנכ"ל. חובת הזהירות רק אומרת שיש לשקול את השיקולים הרלוונטיים, אך אין קביעה לפרוצדורה ספציפית.

העובדה שהמפקח על הבנקים פנה לדירקטוריון לפני הישיבה בבקשה למינוי וועדת איתור, שנדחתה- האם זה מחזק או מחליש את הדירקטוריון? הם כן דנו בכך, שקלו זאת ולאחר מכן דחו את הבקשהß מחזק את החלטת הדירקטוריון (כפי שעלה בפרשת אמריקן אקספרס).  לכן, נראה כי במסגרת חובת הזהירות הדירקטוריון לא הפר את החובה, ופעל בסבירות למינוי המנכ"ל, וכי יהיה קשה להתערב ולהפוך את ההחלטה. מקרה זה גם מוביל לדיון בבעלי שליטה. בניגוד למצב ביחס לתאגידים בבעלות מפוזרת, עולות שאלות רבות ללא תשובה, בטח שלא במישור הדין הקיים, ולא מבחינת מהו הדין הראוי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות