דיני תאגידים: הרמת מסך – פסקי דין

דיני תאגידים: הרמת מסך – פסקי דין

סיכום זה הינו חלק מאסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", חלק ממאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן אוסף הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה באתר

פס"ד בהם נעשה שימוש בדוקטרינת הרמת המסך:

  • Gilford motor co. v. Aorne: ה"מ בין מנהל לבין מי שאינו נושה

החברה עסקה בפירוק רכבים, והורן עבד בחברה במשרה בכירה. כאשר הוא עזב, היה בחוזה סעיף לעניין תחרות בעסקים. הורן הקים חברה על שמו בע"מ, שפעילותה התנהלה במוסך הביתי שלו, וסיפקה שירותים שהתחרו בחברה בה עבד קודם לכן. הורן לא היה אפילו בעל מניות בחברה שלו (חצי לאשתו וחצי לאחד העובדים). ביהמ"ש מתאר כי הוא היה "הבוס", כלומר הוא זה שמשך בחוטים וניהל את החברה, למרות שלא היו לו כלל מניות בה. חברת גילפורד מבקשת צו מניעה ביחס לפעילות הורן, כהפרה של החוזה. השאלה היא האם ביהמ"ש יכול לתת צו מניע ביחס לחברת הורן, ולא ביחס להורן עצמוß הרמת מסך בין הורן להורן בע"מ. ביהמ"ש הרים המסך, וקבע שצו המניעה חל גם על החברה עצמה. יש לשים לב שמדובר בסיטואציה לא שגרתית : הרמת מסך לטובת מי שאינו נושה, ולרעת נושא משרה ולא בעל מניות מתוך ראיית המציאות הכלכלית

ניתוח המקרה לפי חוק החברות מבטא את הבעיה בפס"ד:

–        נראה כי ס' 6ב יכול היה להתאים, אולם הוא מדבר על בעל מניות.

–        ס' 54 שאפשר הרמת מסך ביחס לבעלי תפקידים בוטל במסגרת תיקון 3 לחוק.

–        ס' 6- מדבר במפורש כי הוא מתייחס לרשימה סגורה של מצבים שאינה ניתנת להרחבה שיפוטית.

  • ע"א 543/89 החברה להוצאת אינציקלופדיות נ' בנק לאומי:ה"מ בין בעל שליטה שיצר מצג שווא

 סיטואציה של הסדר נושים, כלומר החברה נמצאת בחדלות פירעון ומנסים להגיע להסכמות מסוימות עם קבוצת הנושים של החברה, ביחס לעתיד נכסי החברה (פירוק, חלוקת הנכסים, ויתור למטרת השארת החברה וכולי..).

עוד טרם להסדר קיבל הבנק שתי בטוחות לחובות החברה, האחת, משכנתא על משרדי החברה עצמה; השנייה, משכנתא על דירת המגורים של מר פלאי שהייתה בבעלות חברת פלאי בע"מ (דייר מוגן).

עולות 2 שאלות– הראשונה לעניין תוקף המשכנתא, והשנייה היא לעניין מעמדו של בעל השליטה בחברה כדייר מוגן, ויכולתו להישאר בדירה שבבעלות החברה כדייר מוגן, למול הנושה המובטח (בנק) שרוצה לממש את המשכנתא. כלומר- החברה נטלה הלוואה מהבנק ומעמידה כביטחון את הדירה (משכנתא), תוך שהחברה יוצרת מצג כי הדירה נקייה מכל זכות של צד שלישי, ובהגיע היום שרוצים לממש את המשכנתא מגיע בעל השליטה וטוען כי הוא דייר מוגן ולכן אסור לפנותו מהדירה. ייתכן שאכן החברה הציגה מצג שווא, אולם עדיין עובדה זו לא הופכת אותי ל"לא" דייר מוגן, מכוח האישיות המשפטית הנפרדת, שכן אני הייתי כזה עוד לפני עריכת המשכנתא ולכן זכאותו מפני פינוי קיימת. על אף חוזקה הלכאורי של הטענה, ניתן לשים לב מקריאה זהירה של פסק הדין, שבעל השליטה מר פלאי העלה את טענת הדיירות המוגנת בשלב מאוד מאוחר של ההתדיינות. לכאורה, הראיות היו חזקות מכיוון שהוא הביא חוזה מימים ימימה בינו לבין צד שלישי. אולם במקרה הטוב, העלאה כה מאוחרת של הראיות מהווה ניהול הליך באופן רשלני, ובמקרה הגרוע הטענה עצמה נראית  כמרמה. אם ישנה בקנה טענה כה חזקה, מדוע בעל הדין נזכר להעלותה בשלב כה מאוחר? ביהמ"ש אומנם נמנע מלדון בשאלות שהמסכת העובדתית מעלה, אך קובע שמכיוון שבעל השליטה הוא שיצר בעצמו את המצג כלפי הבנק שהדירה ריקה ונקייה מהתחייבויות כלפי צד ג', מתקיימת כלפיו מניעות מפני העלאת טענת הדיירות המוגנת. בכך ביהמ"ש מבצע למעשה הרמת מסך בין בעלי השליטה (מר פלאי) לחברה.

חביב סגל מבקרת את פס"ד בטענה שיש להשתמש באמצעים חלופיים- חוסר תו"ל במו"מ כאשר יצר את המצגים שיצר לבנק. לרוב כאשר אנו מדברים על חוסר תו"ל- הסעד הוא סעד של פיצויים כספיים. אולם, יש לזכור כי בסיטואציות שאנו מדברים עליהם של הרמת מסך שנתמכת בחוסר תו"ל, לרוב לאדם הרלוונטי אין כסף ולכן הסעד אינו כספי, אלא תוצאה של קבלת הנכס (מימוש הדירה).  כלומר, הבנק צריך הכרה בביטול זכות הדיירות, דבר שקשה להשיג במסגרת טענות של חוסר תו"ל, אלא באמצעות הרמת מסך בטענה שהזכות מלכתחילה אינה מחייבת את הבנק והוא יכול לפנות את הדייר.

  • ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר, – 'הצצת מסך' בין בעל הלשיטה לחברה כדי לאפשר תביעת פיצויים על הפרת חוזה

בעלי השליטה התקשרו בעסקת קומבינציה להקמת מבנה תעשייתי על קרקע בבעלות בעלי השליטה בחברה (מוברמן). אין חילוקי דעות שהבניין לא הוקם, כלומר, הפרת חוזה על ידי תל-מר. לאורך הזמן, המוברמנים הקימו את חברת מוברמן בע"מ, והעבירו את העסקה כולה, ללא תמורה, לתוך החברה, בעיקר כנראה בשל קבלת כספים מהמדינה במסגרת חוקים לעידוד השקעות (שחייבו התאגדות כחברה ולא כאדם פרטי). טענת ההגנה  של חברת טל-מר היא כי כאשר מוברמן תובעים אותם כעת תביעתם צריכה להידחות שכן הנזקים כלל לא נגרמו להם אלא למוברמן בע"מ.

ביהמ"ש המחוזי קיבל טענה זו.

ביהמ"ש העליון לא קיבל תוצאה זו, שצד שברור שהפר את החוזה יוכל לא לפצות את הצד השני, מהטעם הפשוט שהפעילות הכלכלית עברה מהצד עמו נכרת החוזה, לחברה בע"מ שעברה שליטתו של אותו הצד. ביהמ"ש בניסוחים שונים לא עושה הרמת מסך, אלא רק מציץ מבעד למסך, ומוכן לחבר את האישויות של החברה לאנשים מוברמן, ולאפשר את התביעה מצד המוברמנים לנזקים שנגרמו לחברה בע"מ. מדובר בחברה משפחתית קטנה, למרות שנוסף עוד בעל מניות אחד קטן (העדר זהות מוחלטת), אולם מבחינת המציאות הכלכלית ביהמ"ש מוכן להרים מסך על מנת שיוכלו לתבוע פיצויים וש"לא יצא חוטא נשכר".

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות