דיני תאגידים: יתרונות וחשיבות הגבלת האחריות-
סיכום זה הינו חלק מאסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", חלק ממאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן אוסף הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה באתר
יתרונות וחשיבות הגבלת האחריות–
עד כה ראינו כי זהו כלי שמאפשר הסטת סיכונים מבעלי המניות לנושים. אולם מעבר לכך, כדי להבין את חשיבותו ותרומתו, יש להבין שכלי זה מאפשר גם יעילות- מנגנון של הגבלת אחריות מאפשר לעשות דברים שלא ניתן בלעדיו.
יתרונות הגבלת האחריות מפורטים במאמר: Easterbrook- Limited Liability and the Corporation
1. האפשרות לגיוון בזכות הגבלת האחריות- בעולם ללא אחריות מוגבלת, אני כבעל מניות מהציבור לא יכול להשקיע במספר מניות ולגוון את תיק ההשקעות שלי, שכן כל נפילה של מניה (שההשקעה שלי בה פעוטה) תביא לפריעת כל העושר שלי (סיכון מטורף).
2. לקיחת סיכונים יעילים: אסטרטגיית הניהול- כאמור, היינו רוצים שמנהלי החברה יבחרו שאפיקי השקעה עם תשואה גבוהה לאורך זמן, גם אם הדבר כרוך בנטילת סיכונים. בעולם בו יש אחריות בלתי מוגבלת של בעלי המניות, ברור כי אסטרטגיית המנהלים, בהנחיית בעלי המניות, לא תהא לחפש תשואה גבוהה אלא סיכון נמוך ככל הניתן. אולם אנו כחברה רוצים לקחת סיכונים ולהתפתח, ולכן משטר של העדר אחריות מוגבלת מקפיא את השוק הכלכלי.
– הגבלת אחריות גם מאפשרת למנהלי החברה לקחת סיכונים יעילים. בתור בעל מניות דווקא כדאי לי שהמנהלים ייקחו סיכונים ואני איהנה אם זה מצליח מאוד ואם זה ייכשל אני גם ככה מושקע בצורה מגוונת והפסד לא ישפיע עליי קשה.
3. העדר צורך בפיקוח על בעלי מניות אחרים – אם אנו חיים בעולם של אחריות בלתי מוגבלת, יהיה חשוב לי, כבעל מניות, לדעת גם על יתר בעלי המניות בחברה. כלומר יידרש ממני פיקוח כפול- הן על פעילות החברה והן כל בעה"מ (מהי רמת העושר שלהם כדי לדעת על הסיכוי שירדו לנכסי או לנכסיהם). הוצאות הפיקוח במצב זה גבוהות, וייתכן ושוללות את כדאיות ההשקעה.
הצורך בפיקוח על זהות בלעי המניות באה גם מצד הנושים במצב של העדר אחריות מוגבלת.
4. ריבית על הלוואות לחברה (תמחור הנושים)-נושים כאמור מתמחרים את פרמיית הסיכון. למרות שלכאורה בעולם ללא אחריות מוגבלת, הסיכון נמוך יותר (יש יותר נכסים להיפרע מהם), הבעיה היא שאין כל דרך לתמחר את נכסי בעלי המניות (שמשתנים).
בשל כל אלו, עולים יתרונות יצירת חברה בע"מß הגבלת האחריות של בעלי המניות הוא תנאי הכרחי לקיומו של שוק מניות מודרני, כפי שאנו מכירים. יש לשים לב כי כאשר יש הגבלת אחריות הדבר היחיד שמשפיע על מחיר המניה הוא צפי הרווחים של המניה (תשואה צפויה). הגבלת האחריות מאפשרת לכן ליצור מחיר שוק למניה, מדד אובייקטיבי, ולא ע"פ בעל המניות שמוכר (אדם עשיר לעומת אדם מן השורה), ואז לא ניתן לנהל שוק מניות נורמאלי.
יתרה מכך, קיומו של שוק הוא קריטי בכמה מימדים:
- רמת החברה כולה- הוא כאמור מאפשר לפתח פרויקטים שלא ניתן היה לולא קיומו של שוק מניות, ולקדם את החברה ע"י לקיחת סיכונים.
- רמת המשקיע הבודד- מאפשר חלוקה ופיזור סיכונים.
- בעיית הנציג– הגבלת אחריות היא אחת הדרכים להתמודד עם בעיה זו.
למרות כל יתרונותיה של הגבלת האחריות, יש לה גם מחיר משמעותי בצידה:
- תופעת הסיכון המוסרי (moral hazard)- ברגע שהאחריות שלי כבעל מניות היא מוגבלת, קיימת סכנה שאני ארצה לנצל לרעה את הכלי המשפטי הזה על מנת להעביר ערך מכיס החברה (בעקיפין מהנושים) לכיס הפרטי שלי. הדרך הבולטת היא ע"י ניסיון להעברת נכסים מהחברה לתוך כיס העושר הפרטי שלי שלא תותיר לנושים ממה להיפרע, והדרך המתוחכמת יותר היא ע"י נטילת סיכונים יותר גדולים, שמי שמפסיד מכך הם הנושים(ואני רק יכול ליהנות). הבעיה מחריפה ככל שאנו מדברים על נושים בלתי רצוניים של החברה, שלא יכולים להתנות ולהבטיח את הסיכונים שהחברה תיקח על עצמה ואינם יכולים להגן על עצמם בדרך זו או אחרת. כלומר, העתקת סיכון מהכתפיים של אדם אחד לכתפיים של אדם אחר (בולט בעולם הביטוח).
יחסי בעלי מניות-נושים: ברגע שקיימת אחריות מוגבלת, בעלי המניות מסיטים לנושים חלק מסיכון חדלות הפירעון, ולכן כדאי להם לנקוט לאחר קבלת הנכסים מהנושים, במהלכים שלכאורה אינם יעילים, אולם בדיעבד כדאי לנקוט בהם.
o לקחת כסף מתוך החברה ולהעבירו לכיס בעלי המניות (ניפוח מניות)- מעלה את סיכון חדלות הפירעון, ופוגע בנושים.
o פעולות מתוחכמות יותר הן בהקשר אופן מימון הפירמה- ברגע שבעה"מ נוטלים עוד ועוד מניות (הלוואות מתמשכות), הם מגבירים את הסיכון לחדלות פירעון, אולם זה עשוי להיות רווחי בעיקר אם הנושה הראשון לא מתמחר את הריבית בהתאם לסיכון בשל העדר המידע.
o הגברת הסיכון של הפירמה מבחינת האווירה העסקית, כלומר, כניסה לפרויקטים יותר מסוכנים, כאשר הגבלת הסיכון טובה לבעלי המניות (מגדילה את התשואה של החברה בתוחלת), אולם הבחירה בדיעבד אינה טובה לנושים שכבר העמידו הון לחברה, שכן הם כבר תמחרו את האשראי שלהם שלא בהתאם לסיכונים הללו, ולכן הנושים במקרה של חדלות פירעון יישארו ללא כלום.
פתרונות לכך: התניית האחריות המוגבלת והסכמה על הסדר של ערבות אישית מלאה/חלקית של בעלי המניות.
ביחס לנושא הסיכונים וההלוואות ישנם הסדרים חוזיים, לדוגמא הגבלת ההלוואות שרשאית החברה לקחת בעתיד.
נושים הבלתי רצוניים: בהקשר שלהם לא ניתן לנהל מו"מ חוזי לפני מעשה ויצירת תהליך של תמחור סיכון. לכן, ברור כי לשחקנים עסקיים יש אינטרס להתאגד כחברה בעירבון מוגבל, ולו מהפאן של הגבלת האחריות אל מול נושים בלתי רצוניים של החברה.
לצד הפתרונות החוזיים האפשריים שהשוק יכול להציע בסיטואציה זו, , יש לזכור כי אם היינו חיים בעולם בו המשפט אינו מציע לבעלי המניות משטר של אחריות מוגבלת, הם היו יכולים לפתח כלים חוזיים חלופיים, שהיו משיגים מטרות קרובות, כגון הסדר של ביטוח. זהו פיתרון כללי למצבים שאנשים לא רוצים לשאת בסיכון,כאשר צד שלישי (יציב פיננסית) מבטח אותך למצב של חדלון פירעון של החברה. אולם, יש לזכור כי ביטוח כזה עולה כסף, ואף יותר מעלות הנזק עצמו (ודורש גם ביטוח של המבטח).
