לגדול עם הטלוויזיה: טלוויזיה ככלי חינוכי

לגדול עם הטלוויזיה: טלוויזיה ככלי חינוכי

סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

איך אפשר להשתמש בטלוויזיה ככלי חינוכי?

מתחילת שנות ה 60 מתחילים לעסוק בשאלה הנ"ל.

סוג התוכניות הראשון שעוסקות תכנים חינוכיים היא תוכניות של "ראשים מדברים" קרייני רצף בין תוכנית לתוכנית המטרה היא לחקות את הרדיו במתכונת של טלוויזיה. המטרה הייתה להביא את המורים הטובים ביותר לאולפן הטלוויזיה מתוך כוונה שיתנו שעורים מתוך הטלוויזיה, והרעיון הוא ליצור מערכת חינוך אחת. בהתחלה הייתה התלהבות מאוד גדולה אולם מה שבעצם בעייתי במתכונת כזו, ומה שגרם לשיטה שלא לשרוד היה:

–        זה עדיין לא תחליף למורה חי.

–        ברגע שפג החידוש לא היה שום יתרון למדיום, אין שימוש בפוטנציאל הטלוויזיה.

–        לא תמיד היה מתאים לתוכניות החינוך בטלוויזיה .

–        חשש של מורים – פתאום קיים מורה שנתפס כמאיים.

מחקרי רחוב סומסום

מטרות התוכנית

בשנת 1969 מתרחש משהו שבארה"ב מתייחסים אליו כמו לנחיתה על הירח, הופעת התוכנית "רחוב סומסום" המטרה של התוכנית היא לשפר את ההישגים של ילדים בגילאי 3-6, מבין השכבות החלשות, זהו סוג של ניסויי, לשפר את ההישגים של אותה אוכלוסיה. התוכנית שאפה לקדם מוכנות של הילדים לבית הספר תוך דגש על מיומנויות רלוונטיות, בנוסף התוכנית ביקשה לצמצם פערים בין ילדים וסיפקה מידע בטווח מאוד מגוון של נושאים כמו – תזונה, זהירות בדרכים יחס לחריג, קריאה כתיבה חשבון פתרון בעיות ותפיסה.

באופן ממוקד יותר ביקשה התוכנית לקדם מיומנויות של זיהוי אותיות וספרות ופעולות חשבון בסיסיות. התוכנית גם ביקשה לתרום להתפתחות החברתית והרגשית של הצופה ולקדם ערכים חיוביים כמו שיתוף פעולה יחס לחריג וכו'.

סיבות להצלחה

מה שמייחד את התוכנית זה שהיא מודעת למאפיינים של המדיום וגם לכללים של רייס, התוכנית בנויה טלאים טלאים, ממערכונים קצרים, מתוך הכרה בכך שהריכוז של הילדים נמוך, ויש צורך בגירויי מידי ובמקום לראות בזה מגבלה השתמשו בזה ככלי חינוכי.

שימוש בז'אנרים – יש סרטים מצויירים שימוש בבובות, בשחקים, לכל אחד מאיתנו יש סכמות מאוד מגובשות. השתמשו בתוכנית הילדים כסוכני לימוד, לא מורה מול כיתה כמו "בראשים מדברים" אין ניסיון להתיילד – מבוגר שמנסה לדבר עם הילד כמו ילד. בתוכנית ניתן לראות את כל המאפיינים של רייס:

–        חזרתיות גבוהה, אין בעיה להראות את אותו קטע מס' פעמים.

–        הרבה שאלות של כן ולא.

–        שימוש בקריינות , קול על.

–        5 הממ"ים ואיטיות.

התוכנית נבנתה כך שכל צופה יכול להפיק ממנה תועלת לפי צרכיו והתפתחותו, המטרות שלה היו ממוקדות. התוכנית התאימה את היעדים החינוכיים ודרכי הצגתם ליכולות השכליות והרגשיות של הילדים ובכך הביאה לידי ביטוי את מודל פישט. התוכנית סיפקה מודלים לחיקוי והזדהות, העמידה את הילדים ועולם התוכן שלהם במרכז, וגם עודדה מעורבות מצד הילידים.

מעבר לתוכניות הלימודיות היה לתוכנית גם מסרים שהקדימו את זמנם, קהל הילדים שהשתתף תוכנית היה מגוון מבחינה אתנית, דתיים חילוניים.

בארץ – קיפי בארה"ב הציפור הצהובה.

הרעיון ליצור דמות שאיתה ניתן להזדהות מבחינה מגדרית.

התוכנית תרמה מאוד באופן מהפכני להישגים הלימודיים של ילדי משכבות מצוקה. בעקבות ההצלחה של התוכנית במעל 150 מדינות, במתכונת של זיכיון .

השפעות

המחקרים המוקדמים הראו שצפייה בתוכנית הובילה ילדים בגילאי 3-5 להישגים טובים יותר במבחנים של זיהוי אותיות, ספרות ומושגים בסיסיים. המחקרים גם הראו שההשפעה הייתה זהה אצל בנים ובנות וקבוצות אתניות ממעמדות שונים.

ביקורת על התוכנית רחוב סומסום

מדובר עדיין בסוג מאוד מסוים של למידה, למידה שבנויה על מסרים אור קוליים, ועל סף ריכוז מאוד נמוך, עדיין לא מדובר בלמידה שתכשיר טוב יותר.

התוכנית פיתחה את השפה, אבל לא פיתחה את התרגול.

לא רק  ילדים משכבות מצוקה נחשפו לתוכנית, ולאור ההצלחה של התוכנית, הורים ממשפחות בעלות מעמד סוציו אקונומי גבוה יותר דחפו את הילדים לצפות בתוכנית, מה שיצר בארה"ב ציפיות מילדים בגיל הכניסה לביה"ס, החברה הופכת להיות תחרותית יותר.

הביקורת על המחקרים שנערכו על התוכנית היא שהם לא לקחו בחשבון את מעורבות ההורים בצפייה.

המחקרים המאוחרים יותר תיקנו את זה וכבר לקחו בחשבון את מעורבות ההורים. הם נעשו ע"י קבוצת חוקרים בשם CRITIE. המחקר שלהם נקר פרויקט החלון המוקדם. המחקר עקב במשך 3 שנים אחרי 250 ילדים בגילאי 2-4. הילדים היו ממגוון אתני ומעמדי (בנים ובנות) המחקר התבסס על יומני צפייה וגם הערכה של מאפייני המשפחות. מה שבדקו אצל הילדים היה כישוריהם הלשוניים ומיומנויות נוספות שמעידות על מוכנות לבית הספר.

מסתבר שהתוכנית משפרת את מיומנויות המוכנות לביה"ס וככל שהילדים צפו יותר הם היו מוכנים יותר בנוסף ככל שהצפייה נעשתה בגיל מוקדם יותר ההשפעה הייתה גדולה יותר.

מעבר לכך הסתבר שההישגים היו טובים גם ללא מעורבות ההורים כך שבעצם מה שמשפיע על הילדים זה קודם כל התכנים. ממצא נוסף שעלה הוא שילדים ממעמדות נמוכים הפיקו תועלת רבה מהתוכנית אבל הם דווקא נזקקו לתיווך ולעידוד הצפייה מצד המבוגרים.

בשורה התחתונה ההשפעה התבטאה בעמדות חיוביות כלפי לימודים, בהגברת הביטחון העצמי ביכולת ללמוד (מסוגלות) וההשפעה גם הייתה לטווח ארוך – לא רק בזמן הצפייה אלה גם לאחריו.

מחקרי רחוב סומסום הם הדוגמה הטובה ביותר להשפעה החיובית של טלוויזיה על הילדים.

קווים מנחים לתוכניות חינוכיות – מה צריך להיות בהם מבחינת התוכן ומבחינת הערך החינוכי?

מאמר של חוקר ישראלי שחי בארה"ב שלום פיש, המודל נקרא מודל הקיבולת.

פיש טוען שעד למאמר שנות ה 90, ההתייחסות לתוכניות חינוכיות במחקר הייתה מוגבלת לניסיון לבחון את ההשפעה שלהם על ילדים. לא נעשה ניסיון לבדוק את התהליך הקוגניטיבי שעוברים הילדים במהלך הצפייה. איך בעצם ילדים מנתחים ומעבדים את המידע שהם מקבלים בתוכניות חינוכיות? פיש אומר שאם נצליח להבין את התהליכים הקוגניטיביים האלו יהיה אפשר לעצב תוכניות לילדים שישיגו את היעדים החינוכיים שאליהם הם מכוונים, וכנ"ל גם להורים ככלי עזר שמשמש כמתווך.

פיש מציע מודל שמציג את המרכיבים בתהליך של עיבוד המידע הטלוויזיוני. פיש מנסה להראות פה בארץ בצורה ויזואלית את התהליך הקוגניטיבי שהילדים עוברים בצפייה.

מבחינת הגישות פיש משתייך לגישה המגוננת. יש רצון להציג מודל – הכוונה היא להבין איך הטלוויזיה משפיעה על הילדים, יש רצון לגונן.

קיימים 4 מושגים חשובים למחקר הנ"ל:

  1. עיבוד עלילה – מדובר בתהליך של ניתוח מרכיבי התוכן מתוך המידע הטלוויזיוני, מרכיבי הסיפור, השתלשלות האירועים, אופי הדמויות , היחסים ביניהם. זהו תהליך שהצופה הצעיר נדרש אליו.
  2. עיבוד התוכן החינוכי – מתייחס למסרים החינוכיים, השכלה, מידע, וחינוך לערכים, למושגים ולערכים נרכשים.

2 התהליכים הללו מציגים תהליך שהצופה צריך לעבור.

  1. מרחק – במובן של הטווח בין תהליך עיבוד העלילה לתהליך עיבוד התוכן החינוכי, כאשר המרחק מצומצם המסר החינוכי משתלב במסר העלילתי.

למשל : כאשר יש סיפור קצר שבסופו מופיע מוסר השכל, כאשר יש איזושהי דרמה בלשית וכדי לפתור את הבעיה יש להשתמש בנוסחה מתמטית, התוכן החינוכי משתלב בתוכן העלילתי.

כאשר המרחק הוא גדול, המסר העלילתי מעובד ברובד נפרד, לעיתים המסר העלילתי נמצא ברובד גלוי והמסר החינוכי מצוי ברובד סמוי.

רובד סמוי – הכוונה שהמסר לא נגיש לא ברור לילדים, המרחק הוא גדול.

למשל: אם יש סיפור חינוכי שמספר על הנזקים של סמים והטענה שאם השימוש בסמים לא חוזר על עצמו , קשה להבין את הקשר הסיבתי בין הגורם לתוכן.

עפ"י יחידה 2 אפשר לראות שיש קושי לחבר אירוע מסוים למשהו שהתרחש קודם.

כאשר המרחק קצר התהליך של עיבוד העלילה ועיבוד התוכן החינוכי קטן וקל יותר להתמודד.

  1. זיכרון פעיל – המקום שבו מתרחשים תהליכי עיבוד המידע שהצגנו קודם, הכוונה בזיכרון פעיל בד"כ לזיכרון לטווח קצר, זיכרון מידי שהוא נגיש מאוד ומבטא עיבוד מהיר של המסר שמגיע מהחושים.

פיש אומר שמהידע הקיים ניתן להסיק 3 מסקנות לגבי היחסים בין העיבוד העלילתי לעיבוד התוכן החינוכי:

  1. ההעדפה הטבעית של כל צופה היא להתרכז בעיבוד התוכן העלילתי, העלילה היא כלי שיכול למשוך איתו את המסר החינוכי, אבל לא להיפך.
  2. כאשר המסר העלילתי תובעני מדי, מורכב/חדש, לא כ"כ מובן לקהל הגילאים הזה, סביר להניח שהצופים הצעירים ימנעו מלנסות ולעבד את המידע החינוכי, ולהפך כשעיבוד המידע החינוכי תובעני ומתמקדים בו, קשה להבין את המסר החינוכי.

מושג ה AIME – רמת המאמץ המנטלי, לילדים יש קושי להכיל את כל הרבדים של המידע בו זמנית. מצפייה בודדת בד"כ, הדגש יהיה על הדגש העלילתי בצפייה חד פעמית.

  1. הנטייה של תוכניות חינוכיות היא לשם את הדגש על הצד העלילתי.

התנאים שמאפשרים תהליכי עיבוד יעילים יותר – באיזה נסיבות אפשר לשפר את התהליך שקורה בזיכרון הפעיל-

תהליכים בעיבוד העלילה –

מאפייני הצופה –

רקע לגבי התוכן שבו עוסקת התוכנית- אם יש לו ידע מוקדם הוא יתמקד בעלילה.

הכרת הסכמות של הסיפור – ז'אנרים, ברגע שמכירים מאפיינים מסוימים כמו בידור , יודעים לא לקחת ברצינות דברים מסוימים.

הכרת מאפיינים צורניים – מוזיקה צלילים (זיהוי פתיח של תוכניות).

יכולות קוגניטיביות – מידת ריכוז, יכולת וזיכרון.

מאפייני התוכנית

מה מבחינת התוכנית יהפוך אותה לנגישה יותר לעיבוד העלילה –

–        מורכבות הסיפור – ככל שיש פחות התפתחויות, כשהקשר בין סיבה לתוצאה יותר מובן.

–        כשיש הרבה פרטים – לילדים קשה להבחין בין עיקר לטפל.

–        התאמה לסכמות סיפוריות – הפרדה בין טוב לרע, כשנשמרת החוקיות של הז'אנר קל יותר להבין את הסיפור.

הנסיבות שמקלות על עיבוד התוכן החינוכי

מאפייני הצופה

ידע מוקדם בנושא החינוכי- התוכנית יכולה להיות חומר משלים לידע קודם.

עניין בתוכן, אם הילד לא מתעניין בתוכנית חינוכיים יהיה לו קשה להתחבר.

מאפייני התוכנית

בהירות בהצגת החומר, איזה אוצר מילים? האם מתאים לקהל הצופים?

רמזים מקדימים, הכוונה להבהיר לצופה מהו המסר החינוכי, למקד אותו ולעזור לו לחלץ את התוכן החינוכי מתוך העלילה שבה הוא שקוע.

באמצעות הכלים האלה פיש מנסח כמה הצעות לעתיד :

א.     תוכנית חינוכית צריכה להיות מכוונת להשקעה ברמת AIME גבוהה מבחינת הצופה, צריכה להוציא מהצופה השקעה מנטלית גבוהה, צריכה להיות מאתגרת מעניינת, אך עדיין נגישה ולא קשה, תוכנית שאפשר ללמוד ממנה לא רק ברובד העלילתי.

ב.      חשוב שהעלילה לא תהיה תובענית מידי, הסיפור צריך להיות מאוד מינימלי ופשוט כדי שהמסר החינוכי יהיה נגיש.

ג.      המסר החינוכי צריך להיות פשוט מאוד, מסר שיחזור כמה פעמים מאשר ניסיון ללמד טווח גדול של מסרים, לא להציף במידע חדש.

ד.      חשוב שהמרחק בין שני תהליכי המידע יהיה קצר. חשוב שהמסר החינוכי ישתלב בעלילה, שניתן יהיה לבין אותו בקלות.

פיש – מצניע את המטרות של התוכנית החינוכית יכולת הלמידה מתוכם מוגבלת.

זה מתאים לגישה המגוננת , הוא לא מייחס כוח חיובי לטלוויזיה וכן הוא מנסה לבדל את הילדים לקב' גיל.

הטלטביז

תוכנית טלוויזיה שעושה שימוש בעקרונות של פיש.

זו תוכנית מצליחה שהופקה ע"י ה- B.B.C ומיועדת לילדים מגיל כמה חודשים עד גיל 3. באופן מפתיע זו התוכנית הרווחית ביותר של ה- BBC.

מאפיינים – 4 דמויות חצי אנושיות חצי חייזריות, לא מזוהות מבחינה מגדרית או חברתית ותרבותית.

האווירה – טבע דשא ושילוב של משהו בדיוני

הדמויות – לא מדברות בשפה ברורה, שפה תינוקית וג'יבריש.

סביבה ללא קונפליקטים אין יותר מידי קשיים, התוכנית מציגה עולם בטוח ללא בעיות וסכנות ללא אלימות ללא סטריאוטיפים חברתיים.

מחקרים שבדקו את ההשפעה של התוכנית על הילדים הראו שהילדים מפגינים מעורבות פעילה בזמן הצפייה – תנועות ידיים ריקודים וכו'. הילדים הבוגרים יותר (1.5-3) רוכשים אוצר מילים גדול מהתוכנית.

העלילה של טלאטביז

–        דרישות AIME

–        עלילה פשוטה

–        מסר חינוכי מינימלי

עפ"י רייס

חזרתיות –חוזרת על המון דברים במהלך תוכנית אחת

קריינות על

איטיות הקצב מאוד איטי מתחבר לעניין החזרתיות

שימוש בז'אנר של בובות וסרטים מצולמים.

ביקורת

התוכנית מציגה עולם נטול קונפליקטים

התוכנית מעודדת ילדים לקיבעון , הגיבורים תינוקות במובן המלל וההתנהגות

המסרים האוניברסליים של התוכנית, דמויות ללא זהות מינית מוגדרת, ולהורים חשובה הזהות המינית המוגדרת. עובדה זו מפחידה הורים.

בנוסף התוכנית לא תובענית מספיק ולא מעשירה את הילדים אלה מעודדת אותם לדריכה במקום ולאי התפתחות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות