הקולוניאליזם האירופי – סיכום: פוסט קולוניאליזם

הקולוניאליזם האירופי: פוסט קולוניאליזם

סיכום זה הינו חלק מסיכומי הקורס "הקולוניאליזם האירופי", חלק מאסופת הסיכומים במדעי המדינה.

העברת השלטון ברחבי האימפריות הקולוניאליות לא הביאו לסופן של הבעיות והדילמות שאפיינו את התקופה הקולוניאלית. קצן של האימפריות הקולוניאליות עם תהליכי הדה-קולוניזציה היה מלווה בגל גדול של הגירה ובתנועות דמוגרפיות משמעותיות, הן של אירופים ששבו לארצם והן של נתינים מהמושבות שביקשו להגר למדינת האם. הגירות אלה השפיעו על המרקם החברתי במדינות האם ותרמו להעתקת בעיות רבות מהחברה הקולוניאלית למדינות האם. שינויים אלה הביאו לכך שהמעצמות הקולוניאליות לשעבר לא יכלו להתנתק (גם אם רצו) מעברן הקולוניאלי. הגעת המוני נתינים למדינות אירופה תרמה גם לשינויים קולינריים כמו מסעדות הודיות ששינו את הרגלי האכילה של האוכלוסייה האירופית.
הסטטיסטיקה הקשורה בתנועות הדמוגרפיות מדהימה: למעלה מששה-עשר מיליון בני אדם שחיו באימפריות הקולוניאליות שינו את מקום מגוריהם בתוך קצת למעלה משלושים שנה. התוצאה היתה הפיכת החיים האורבאניים באירופה למורכבים יותר. בין השאר ניתן לדבר על החמרת הגזענות, אך גם על העשרת התרבות.

בשנות ה-60 עודדו עדיין מדינות אירופה  הגירה משום שהיו זקוקות לכוח עבודה זול ולא מיומן. מהגרים הגיעו לאירופה משום שהם רצו בכך או משום שנאלצו לעשות זאת. היו צעירים רבים שעזבו את ארצותיהם בשל הלחץ של המשפחה שרצתה שירוויחו כסף ויתמכו בה, היו כאלה שהיגרו בגלל אבטלה ותנאים קשים במדינותיהם והיו שחששו מפני משטרים מדכאים. בדרך-כלל מהגרים מהמושבות לשעבר היו עובדים לא-מקצועיים שקיבלו משכורות נמוכות. הכוונה היתה שהם יהיו עובדים זמניים ולא תושבים קבועים כך שאישורי עבודה והשהייה שקיבלו היו לטווח קצר בלבד. מהגרים אלה היוו למעשה את הדור שני של הגירה מהמושבות. הדור שקדם להם הורכב ממספר קטן בהרבה של אנשים שכלל בין היתר סטודנטים שביקשו ללמוד באירופה כדי לחזור לארצותיהם לעמדות של מנהיגות. חלק מהם הצליחו להשיג משרות טובות באירופה ונשארו בה. עד שהגיע הדור השני של המהגרים במספרים גדולים ועם מטרות שונות, בני הדור הראשון זכו בדרך כלל ליחס אדיש או מתחשב מצד האירופים. הבעייתיות בקליטה של מהגרים, התנאים הכלכליים הקשים בהם חיו, ריכוזם באזורים מרוחקים מהמרכז והעדר שילובם בחברה- הביא להפגנות אלימות של חוסר שביעות רצון חברתי ולעלייה בשיעור הפשיעה באזורים בהם חיו מהגרים. תופעה זו הביאה לעלייה בגזענות מצד האוכלוסייה האירופית וליחס ברוטלי של המשטרה כלפי מהגרים. בשנות ה-80 החלו לצמוח באירופה מפלגות בעלות מצע גזעני שהעמידו בראש מעייניהן את המלחמה במהגרים. כמו כן, השינויים הדמוגרפיים שעברו על אירופה כתוצאה מהדה-קולוניזציה בשילוב עם קריאת התגר על הנחות היסוד של הקולוניאליזם בדבר השליחות התרבותית של המעצמות הקולוניאלית ועליונותן של התרבויות האירופיות על התרבויות של האזורים הקולוניאליים, הביאו לבחינה מחודשת של שאלות הקשורות לתרבות ולזהות לאומית. השאלה היא האם ניתן לבנות חברה רב-אתנית חדשה שתתפקד באופן הרמוני על ידי כך שכל הקבוצות המרכיבות אותה יעצבו את החברה הזאת במסגרת של ערכים מקובלים על כולם אך יאפשרו בו בזמן את קיומן של זהויות אתניות נפרדות במסגרת הזאת. נוכחותם המסיבית של המהגרים באירופה מעלה שאלות דומות לאלו שהעסיקו את המעצמות הקולוניאליות בעבר, אך עתה הן צריכות להתמודד עם שאלות אלו על אדמתן שלהן. הבריטים והצרפתים שנאלצים עתה להיאבק בהיסטוריה מטרידה ומורשת בלתי רצויה גילו שהדה-קולוניזציה היא גם בעיה פנימית עבורן.

נאו-קולוניאליזם היא תופעה המתבטאת בהמשך התלות הכלכלית של המושבות לשעבר במעצמות קולוניאליות. תלות זו יכולה לקבל צורה של יחסי מסחר מיוחדים או של ניצול חברות מתפתחות אלו באמצעות הסתמכותן על הון זר על ידי כך שחלקים מכלכלותיהן נשלטים על ידי חברות או ממשלות זרות. בשני המקרים בא המושג נאו-קולוניאליזם להראות שחברות מתקדמות ממשיכות להתערב בחיים הכלכליים של מושבות לשעבר כאילו הן לא זכו מעולם בעצמאות.

משנות ה-80 המוקדמות של המאה ה-20 פיתחה התיאוריה הפוסט-קולוניאלית גוף של טקסטים ודרכו היא חתרה לשנות את ההנחות הרווחות על היחסים בין העולם המערבי לעולם הלא-מערבי. פוסט-קולוניאליזם הוא קודם כל הטענה שהאומות של שלוש היבשות הלא מערביות (אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית) נתונות במידה רבה במצב של כפיפות לאירופה ולצפון אמריקה ובעמדה של אי-שוויון כלכלי. פוסט-קולוניאליזם הוא שם לפוליטיקה ולפילוסופיה של אקטיביזם המערער על הפער הזה ובכך ממשיך בדרך חדשה את המאבקים האנטי-קולוניאליים של העבר. תפיסה זו טוענת לא רק לזכותם של העמים באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית למשאבים ולרווחה חומרית, אלא גם לעוצמה הדינמית של תרבויותיהם, תרבויות שמתערות כיום בחברות המערביות ומשנות אותן. ניתוח פוסט-קולוניאליסטי של תרבות עוסק בפיתוח מבנים תיאורטיים המערערים על נקודות מבט מערביות. אנלוגיה מתבקשת היא הפמיניזם, שעסק בפרויקט דומה: עד לתקופה מסוימת כל ספר, כל שיח, כל סרט היו מסופרים מנקודת מבטו של הזכר. האישה הייתה שם, אך היא תמיד הייתה האובייקט, לעולם לא הסובייקט. בטקסטים ובסרטים האישה תמיד הייתה זו שמסתכלים עליה ולעולם לא העין המתבוננת. הפמיניזם הוא הרגישות לעוול העמוק שבסיטואציה זו והמאמץ המורכב והמתמשך להבין כיצד ניתן לשנות את הסיטואציה הזאת ואז ממש לחולל את השינוי. בניגוד למרקסיזם ולפסיכואנליזה, הפמיניזם שהיה כמותם גם תיאוריה פוליטית וגם פרקטיקה, לא נשען על שיטת חשיבה אחת ולא שאב את השראתו ממייסד אחד. הפמיניזם היה בעצם עבודה קולקטיבית שנשים שונות פיתחו לכיוונים שונים: הפרויקטים שלו כיוונו למגוון רחב של תופעות אי-צדק, החל באלימות בבית, עבור במשפט ובשפה וכלה בפילוסופיה. באותו האופן תיאוריה פוסט-קולוניאלית כרוכה בשינוי האוריינטציה המושגית כלפי צרכים ופרספקטיבות של ידע שפותחו מחוץ למערב. מדובר בתיאוריה שעוסקת בפיתוח הרעיונות המניעים של פרקטיקה פוליטית המחויבת מוסרית לשינוי תנאי הניצול והעוני שהם מנת חלקם היום יומית של חלקים גדולים מאוכלוסיית העולם. פרנץ פנון תבע את המושג "עור שחור מסכות לבנות" השחור שמאמץ את נקודת המבט של הלבן על אודות עצמו. האדם השחור חושב על עצמו כאובייקט ולא כסובייקט (כפי שהאדם הלבן חושב על עצמו). השחור הוא סך ההבדלים שלו מהלבן ולא דבר ייחודי בפני עצמו. העולם השלישי הוא סך הפערים שלו מהעולם הראשון ולא דבר בפני עצמו. המושג פוסט-קולוניאליזם מבטא בהקשר המיידי שלו את הפער בין אופן המחשבה הביקורתי על תופעת הקולוניאליזם לבין אופן הדיבור הקולוניאליסטי ואופני הצדקתו. הכיבוש הישראלי בשטחי הגדה המערבית ועזה מתואר במונחים של טרור שמפעילה המדינה, תוך דיכוי אותה אוכלוסייה על בסיס יומי וקבוע של כיבוש. הפער הזה בין הדחקת הדיבור על הקולוניאליזם לבין הפרקטיקה הקולוניאליסטית היומיומית של דיכוי, הרג והריסת בתים מתקיים בחלקים רבים בעולם ולא רק בישראל. גם ארצות הברית לאחר אסון התאומים דיברה על שמירת הדמוקרטיה ועל הצורך במאבק בטרור תוך כדי שהיא מבצעת פשעי מלחמה. "תיאוריית התלות" מתמקדת בניצול של המדינות המתפתחות על ידי המדינות המפותחות וביחסים הארוגים זה בזה של מרכז ופריפריה. נקודת המפנה בשיח הפוסט-קולוניאלי היתה ספרו של אדוארד סעיד "אוריינטליזם". סעיד טוען שהאוריינטליזם כסגנון מחשבה מבוסס על הבחנה בין האוריינט למערב.

המושג "פוסט" קולוניאליזם אמור לדבר על התקופה שלאחר השלטון הקולוניאלי, אך הוא למעשה מטשטש את העובדה שהעצמאות הלאומית של חברות שחיו תחת שליטה קולוניאלית לא הביאה לסיום ההגמוניה של העולם הראשון. מכאן שהמונח פוסט-קולוניאליזם עורר ביקורת שפקפקה במידת הרגישות שלו ליחסי הכוחות בסיטואציה הפוליטית כיום.

 באתר תוכלו למצוא בנוסף עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה וכן לקרוא על לימודי מדעי המדינה

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות