"המשימה התרבותית" של הקולוניאליזם

הקולוניאליזם האירופי: "המשימה התרבותית" של הקולוניאליזם

סיכום זה הינו חלק מסיכומי הקורס "הקולוניאליזם האירופי", חלק מאסופת הסיכומים במדעי המדינה.

אחד המאפיינים הברורים של ההתפשטות הקולוניאלית היה הניסיון להצדיקה מבחינה מוסרית. גם אם לא מדובר במניע העיקרי לכיבושים, מטרה זו אשר נקראה ה"משימה התרבותית" עמדה בבסיסם של כל הכיבושים הקולוניאליים והעניקה להם אופי מוסרי ולגיטימציה. יש הרואים את התקופה הקולוניאלית באור חיובי ומדגישים את התועלת הרבה שהביאו המעצמות הקולוניאליות לעמים הנכבשים בתחומים שונים. ומנגד, יש הרואים זאת באור שלילי וטוענים כי המשימה התרבותית נועדה לתת לגיטימציה לאלימות האירופית כלפי העמים הנכבשים. הם מאמינים כי המשטרים הקולוניאליים כלל לא התכוונו לשפר את חייהם של הנתינים ולהעניק להם חינוך מערבי, מאחר ולא באמת האמינו שהם מסוגלים להשתפר, ועשו זאת רק במטרה לקבל לגיטימציה מן הצד הכבוש.

החינוך הקולוניאלי:

מערכת החינוך הממלכתית היתה חלק בלתי נפרד מתהליכי הדמוקרטיזציה באירופה וכמובן חלק בלתי נפרד מהקולוניאליזם. המעצמות השכילו ללמד את האוכלוסייה במושבות את התכנים הרצויים, לייצר להם זיכרון קולקטיבי- דבר שנבנה ומתעצב על ידי סוכני זיכרון מורשים (היסטוריונים) ושאינם מורשים (קולנוע, מוזיאון)- וכך למעשה יוצרים מאגר של מיתוסים וידע שאותו האדם רוכש כידע מלאכותי. זה לא אומר שמשמרים את הידע החשוב באמת, אלא למדינה יש אינטרס להקנות לאדם את הידע שמשרת אותה. מצד אחד השליטים לא מעוניינים באוכלוסייה משכילה מידי על מנת שלא תעביר ביקורת ותמרוד בשלטון, ומצד שני אומנם קל לשלוט על אוכלוסייה חלשה אך לא ניתן להתפתח מבחינה כלכלית עם אוכלוסייה בורה. האירופים שתמכו בתפיסה כי ההבדלים בין בני אדם הם בראש ובראשונה סביבתיים, טענו שאפשר לקדם את הנתינים הקולוניאליים בעזרת חינוך מערבי. הקמתה של מערכת חינוך אירופית נתגלתה עד מהרה כהכרחית לפחות בקנה מידה מצומצם. בהקשר לחינוך הקולוניאלי עולה השאלה למה מלכתחילה השליטים הקולוניאליים החליטו להקים מערכות חינוך? איזה תכנים ילמדו באותן מערכות? מה תהיה התוצאה של אותו ידע ואיזה ידע בכלל המערב מעוניין ללמד את האוכלוסייה המקומית. יש שתי סיבות עקרוניות למערכת החינוך:

  1. סיבה פרקטית: לא היה מספיק כוח אדם מהמערב שיסכים לעבור לקולוניות, אין מספיק כוח אדם והאינטרס של המעצמות היה לקחת יותר כוח אדם מהאוכלוסייה המקומית ולהכשיר אותה לעבודות של פקידות קולוניאלית. כוח האדם המוגבל של המעצמות הקולוניאליות חייב אותן לגייס פקידות קולוניאלית גם מקרב העמים הנשלטים. היה צורך להכשיר אליטה מקומית מצומצמת, לספק לה חינוך, וליצור האחדה של שפה שתאפשר תקשורת.
  2. סיבה אידיאולוגית: התפיסה שלפיה המערב מפיץ את התרבות, את הנצרות, את הערכים ה"ראויים" תפיסה אמיתית של איזו שליחות מתרבתת. החינוך היה למעשה חלק מן האידיאולוגיה של הפצת הנצרות והציוויליזציה בקרב הילידים.

גם לאחר ההחלטה להקים מערכת חינוך במושבות, התעוררו שאלות רבות סביב אופייה של מערכת החינוך הזאת. איזה סוג חינוך? באיזו שפה? האם החינוך לא ינתק אותם מהסביבה או יצמיח פעילות חתרנית ומסוכנת?שאלה נוספת ומשמעותית היא: האם יש ללמד את האוכלוסייה ערכים ותרבות מקומית או תרבות מערבית?

עדיין בחשיבה הגזענית המתנשאת קיימת המחשבה שהאוכלוסייה לא באמת יכולה להבין את החשיבה המערבית. אבל הבעיה העיקרית היא שבמידה ורוצים ללמד את אוכלוסייה מהי התרבות המערבית, יש ללמד אותה על דמוקרטיה, על זכויות אדם וריבונות עצמית. לא ניתן ללמד את האוכלוסייה המקומית את כל הערכים האלה שהיא לא מודעת להם ואף עלולה להשתמש בהם למטרותיה. המערב בוודאי לא מעוניין שהאוכלוסיות הכבושות יאמצו את השיח הזה או ייחשפו אליו בכלל.כל מערכת חינוך היא תוצר של סלקציה בחומר, ומכאן עולה השאלה מהי המטרה ומה אנו רוצים להשיג? המערב בונה את תכני הלימודים לפי הצרכים שלו. בגלל אותו מתח במערכת החינוך, מתהווה אידיאולוגיה מאוד ברורה שנקראת חינוך רע. ההצדקה ללימוד האוכלוסיות תכנים מערביים נובעת מכך, שלמפעל הקולוניאלי יש עדיין את הצורך להצדיק את השליטה מבחינה מוסרית. ברגע שמבטלים את היכולת של המקומיים ללמוד תרבות מערבית, אנו משמרים את המעמד ההיררכי, לכל שליט יש אינטרס לשמר סדר היררכי, כך הוא גם ממשיך לשלוט וגם מונע מהאוכלוסייה התקוממות נגד התכנים הנלמדים. השליט מחליט מה המקומיים ילמדו מתוך התרבויות המקומיות, מה שלא ילמד זה טקסים מסורתיים הסותרים את הדת המערבית. המערב הוא בעל הידע אשר מייצר ומשמר מעמד היררכי שמאוד נוח לו להמשך השליטה, וזה עוזר לו למנוע מהאוכלוסייה המקומית לפתח לעצמה אשליות.

בריטניה וצרפת נבדלו ביניהן ביחס למערכות החינוך. צרפת ברוב המקומות ביקשה לחנך את המקומיים לצרפתיות, מערכת החינוך היתה חילונית. בבריטניה מערכת החינוך היתה כפופה ברובה לכנסיה ולא מדובר על רצון בהכרח לחנך אותם להיות בריטים בשונה מהצרפתים. היחס של הבריטים להודים היה שונה מהותית מהיחס לאפריקנים. בהודו התפתחו שלוש גישות עיקריות בהקשר לחינוך (אין גישה המוסכמת חד-משמעית):

  1. גישה אוריינטליסטית: גישה שהדגישה את הצורך לשמר ולקדם את התרבויות המקומיות, בהתבסס על הטענה שיש ערך רב לתרבות המקומית. מכיוון שיש לזה ערך יש גם היגיון ולכן צריך לשמר את זה. במקרים האלה חלק מהחינוך באמת נעשה בשפת האם של הילידים. הגישה הזאת לא חלה באפריקה מאחר והן לא נתפסו כאוכלוסיות שיש בכלל טעם לשמר את התרבות שלהם, לא נתפסו כבעלי תרבות בכלל.
  2. הגישה המיסיונרית: גישה אשר דרשה לספק חינוך שיגמול את המקומיים ממנהגיהם המזעזעים )למשל שריפת האלמנות בהודו). הפצת ערכי הנצרות בכפוף לכנסיה.
  3. גישה תועלתנית: קשור לתפיסה כלכלית, הדבר המוסרי הוא הדבר שיש לו ערך כלכלי, שהוא משתלם מבחינה כלכלית. גישה של האוטיליטרים שביקשו לשנות את החברה המקומית לפי מושגים אירופיים של חוק, צדק וקדמה חומרית, שתהפוך את הילידים לעובדים יעילים ומועילים.

אפשר לטעון כי יותר מכל תחום אחר, החינוך מדגים את אי-האפשרות לקיים קולוניאליזם טוב ומוסרי. כל עוד המעצמות מחליטות בשביל הילידים על תכני החינוך, הן שמות אותם בעמדת כפייה וגורמות לעוול בלתי ניתן להצדקה.

החינוך הצרפתי בקולוניות נבדל מהחינוך הבריטי בכך שהיה במובהק ובגלוי "חינוך לצרפתיות". במושבות הצרפתיות, מערכת החינוך היתה מותאמת לאוכלוסייה המקומית, לא אחידה אלא מגוונת בתכנים שלה, גם כי לא חשבו שכל האוכלוסיות מסוגלות לזה וגם מתוך התפיסה לשמר את ההיררכיה. זאת השקעה גדולה יותר במערכת החינוך, שהשליטים לא בהכרח היו מעוניינים בה. החינוך הקולוניאלי היה הכרחי על מנת לאפשר את יצירתם של פקידים ילידיים, אך הוא גם היה מסוכן מאחר והוא יצר ניכור בין הילידים המתחנכים ובין האליטות המסורתיות.

בסופו של דבר, בדיוק המבנה הבעייתי והמורכב הזה הוא זה שהוביל למאבקים לשחרור לאומי, מאחר ואי אפשר באמת למנוע ידע מהאוכלוסייה. מערכת החינוך פיתחה אצל הנתינים את המודעות לכך שהשליטה הקולוניאלית היא פסולה. מעבר לסלקציה של המידע, המערב לא מלמד את האוכלוסייה לחשוב, החינוך לא מאפשר מעוף והתפתחות אינטלקטואלית אלא חינוך בו יש מתן ידע רלוונטי בלבד מבחינת האדם הלבן. החינוך מבחינת הילידים הוא מה שהם מרוויחים מהקולוניאליזם, וכך גם גורמים להם לחשוב. אך לא רק שהידע מוגבל מאוד, יש חשיבה מכוונת למה לא ללמד, ומכאן מדובר באידיאולוגיה. קולוניאליזם הוא תמיד גם פשרה, על מנת לשלוט יש להתפשר עם האוכלוסייה המקומית וללכת לקראתה לפעמים, צריך להתאים מדיניות לאוכלוסיה המקומית רק כדי שהיא לא תפריע לשליטה, שלא תתקומם. המערב ביקש לגאול את הילידים מחשיבה שהיא לא רציונלית, ללמד אותם שההתנהלות שלהם היא נחותה המשתקפת במנהגיהם, לא במכוון אלא בעקיפין וכך משנים את דרך חשיבתם המסורתית. הפתרון היה חינוך רע במתכוון, חינוך מדולל מתכנים מסוכנים, מוכוון צייתנות, שינון, השפלת מבט, עיקורה של חשיבה יצירתית ומניעה של חשיבה ביקורתית. למרות כל מאמציהם של האירופים לחנך את הילידים לעקרונות אלה, החינוך הפך למדרגה שממנה צמחה ההתנגדות לקולוניאליזם.

מערכת המשפט הקולוניאלית:

את אותו מתח מובנה שיש בחינוך, מוצאים גם במערכת המשפט הקולוניאלית. גם במקרה הזה הקולוניאליזם ניסה לייצר מערכת שמורכבת משתי מערכות נפרדות שהן לא מתחברות ולא יכולות להשתלב. האחת תהיה מערכת המשפט המקומית, והשניה היא מערכות משפט מערבית. קידודה וארגונה של מערכת משפט קולוניאלית היוותה את אחד המאפיינים היסודיים של השלטון הקולוניאלי. האינטרס הראשון הוא כלכלי, אי אפשר לקיים מערכת כלכלית בלי מערכת משפט, יש להסדיר בעלות, צריך לייצר מערכת שתאפשר את השוק החופשי שמחייב חוקים. אך מעבר לכך, המשפט לא רק הסדיר את היחסים, את הכלכלות ואת השלטון, אלא הוא גם היווה את המסגרת הסטנדרטית אשר קידדה את האופן שבו המטרופולין ניסח בפומבי את סוג השלטון שלו ואת אופיו הרצוי של השלטון. המבנה של מערכת המשפט המשולבת מראה בדיוק את ההבדלים בין החקיקה המקומית לחקיקה המערבית. ראשית מצויה מערכת המשפט המערבית המספקת נורמות וערכים חברתיים, סוגי ענישה, והגדרת עבירות שונות. היא גם מעבר לכל אלה- תנאי בסיסי לשוק חופשי. החקיקה המקומית לעומת זאת היא ברובה חקיקה בעל פה, מערך של נורמות שעוברות מדור לדור בהשפעת התרבות המקומית. שימורה של החקיקה המקומית נבע הן מההנחה הגזענית שהילידים אינם מסוגלים להיות כפופים לחוקים נאורים ומתקדמים, אבל גם מתוך ההבנה שהתעלמות מופרזת מהדרך שבה הדברים התנהלו במקום עד לבוא הכובש הקולוניאלי תערער את הסדר יתר על המידה ותוביל להתקוממות. מערכת המשפט בקולוניות היא ברובה הגדול לא כתובה ולכן יש בעיה לשליט המערבי כי אין לו נגישות לאותה מערכת. המערב לא מכיר את המערכת המקומית וגם לא מעוניין להכיר אותה, הוא יעשה זאת רק כאשר לא תהיה לו ברירה אלא להתפשר. כך למעשה, מערכת המשפט שיקפה בדיוק רב את הפשרה הקולוניאלית. המערב רצה לשמר את המבנה המוסרתי על ידי מערכת המשפט, זאת על ידי הצבתם של שופטים ילידים שנתפסו כמחזיקים בידע המקומי הנדרש. שופטים אלה נהנו מעמדת כוח רבה ושימשו כנקודות מפתח בשליטה על האוכלוסייה הילידית אך גם הובילו לשחיתות. בתי המשפט והשופטים הילידיים היו כפופים לחוק המערבי בכל עת שבו נראה היה שהפסיקה הילידית אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות של הציויליזציה המערבית. משמעות העניין שלשליטים הקולוניאליים היתה זכות וטו על פסיקות ילידיות, בכל עת שבה הם היו מעוניינים לעשות כן. מצד שני החשש מפני מהומות והתקוממות ריסן את זכות הווטו הזאת. מצד אחד מתאפשרת למערכת המשפט המקומית אוטונומיה במידה מצומצמת מאוד, אך מצד שני שילוב מערכות המשפט בא מתוך אינטרסים ברורים, לשמר קצת מזה וקצת מזה. המערכת היתה דינמית ונעה עם הזמן יותר ויותר אל עבר החוק המערבי. החקיקה המערבית היתה בעיקר דרושה על מנת לקדם את הפיתוח הכלכלי. חקיקת זכויות קניין שאפשרה הפקעה רחבת היקף של קרקעות ונישולן של אוכלוסיות שחיו עליהן, כבילתן של אוכלוסיות בחוזים שאותם הן לא הבינו אך מאחר וחתמו עליהם היו כפופות להם. המשפט המערבי עוסק בישויות כגון סובייקטים משפטיים- יחידים אבל גם תאגידים שנושאים בזכויות ובחובות יכולים להיות בעלי חוב כמו גם רכוש. רעיון זה היה זר לחלוטין לחברות רבות שלא חשבו על הרכוש כמה שמחובר לגופו של אדם ספציפי כי אם לרשת חברתית (חמולה, שבט). מכאן שהתעקשותם של השליטים הקולוניאליים לנהל עסקאות עם אנשים שלא באמת היו בעלי הרכוש שהם מכרו או לחתום חוזים עם אנשים שלא הבינו מהו חוזה בעצם. קרע יסודי זה בתמונת העולם יצר חוויה מתמדת של עוול ואלימות שרירותית מבחינתם של הילידים. הכובש הקולוניאלי מצד שני לא הבין מדוע הילידים מתעקשים שלא לכבד את קיומם של חוקים ולהתנהג כאילו הפקידים הקולוניאליים אינם פועלים על פי חוקים קבועים. הנחת היסוד של השליטים כי הילידים הם אי-רציונאליים ולא הוגנים מיסודם (שקרנים ורמאים) מנעה מהם לתת את הדעת על פערי התרבות העמוקים האלה ועל הנזק המצטבר של משבר האמון והתקשורת. לאורך זמן הילידים הפנימו כללי משחק מעוותים, בעיניהם הכובש הקולוניאלי היה שרירותי, אלים ובלתי אמין ועל כן לא היה ניתן להתנהג כלפיו אלא באותו המטבע. כמובן שכך בדיוק ראו הכובשים את הילידים. החברה הקולוניאלית הפכה יותר ויותר כוחנית ושרירותית דווקא משום שכל צד לא הבין את ההגיון שעל פיו הצד השני פועל.

 באתר תוכלו למצוא בנוסף עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה וכן לקרוא על לימודי מדעי המדינה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות