תעמולה קולוניאלית באירופה – סיכום

הקולוניאליזם האירופי: תעמולה קולוניאלית באירופה

סיכום זה הינו חלק מסיכומי הקורס "הקולוניאליזם האירופי", חלק מאסופת הסיכומים במדעי המדינה.

כפי שראינו בסיכומים הקודמים (ראה עמוד ראשי של הקורס בקישור לעיל) המירוץ הקולוניאלי לא בא לטובת תושבי המעצמות ואף פגע בהם. הממשלות האירופיות חששו כי הכבדת העול הכספי על משלם המיסים האירופי יפנה את דעת הקהל למתוח ביקורת נגד ההתפשטות הקולוניאלית. אך לא רק התנגדות למפעל הקולוניאלי הדאיגה את הממשלות הקולוניאליות אלא גם האדישות בשל חוסר מעורבות ובורות אדירה אצל תושבי אירופה לגבי המתרחש בקולוניות. אדישות כלפי האימפריה עלולה היתה להוביל להיעדר השקעות בה, לחוסר נכונות לקנות מוצרים שיובאו ממנה, ולחוסר יכולת לגייס תמיכה לשירות הקולוניאלי במושבות. כדי להפוך את המפעל הקולוניאלי לרווחי היה צורך לשכנע את דעת הקהל האירופית שההוצאות הנובעות מן המפעל הקולוניאלי הן מוצדקות ושהאימפריה תביא לתועלת רבה למדינות האם. המטרה היתה ליצור מודעות קולוניאלית בקרב אנשים, שכף רגלם לא דרכה מעולם על אדמת האימפריה, להפיץ דימוי חיובי יותר, ול"שווק" את האימפריה לעם. על מנת להשיג את המטרה הזאת נוצרה במדינות אירופה השונות מערכת שלמה של תעמולה קולוניאלית, שבאה לידי ביטוי במגוון רחב של מוצרים תרבותיים. מאחר ולא ניתן להביא את האירופאים אל המושבות, מביאים את האנשים הכבושים מהקולוניות בכלובים ולא מתייחסים אליהם כבני אדם, אלא כאל משהו קרקסי, במטרה להמחיש את המלכות הנעשות בקולוניות.

התעמולה הקולוניאלית מתחלקת לשתי תקופות: עד מלחמת העולם הראשונה ובין שתי המלחמות.

בתקופה הראשונה מדובר בשיאו של גל הכיבושים ושיאן של האימפריות, העיתונות היתה האפיק העיקרי להפצת התעמולה הקולוניאלית אשר הציגה את ההיבט החיובי של הקולוניאליזם, היא מדגישה רק את מה שטוב מתוך תפיסה שזה באמת דבר טוב. בוחרים לספר הרבה יותר על הצורך של המקומיים בנוכחות של האדם הלבן, להצדיק את הנוכחות שלו כמי שהגיע למשימה מתרבתת, כמי שיודע להשתמש במשאבים שיש, ובעיקר מציגים הבדל לכאורה עמוק מאוד בין הלבנים בקולוניות שמוצגים כחלק מצבאות סדירים ואוכלוסייה ממושמעת ויעילה, מול המקומיים האלימים הברבריים, כוחות אלימים ומרושעים הפוגעים באדם הלבן, ומכאן מעצימים את הרצון לשלוט בהם ולשמר את יחסי השליטה. התקופה השניה היתה בין מלחמות העולם עם סיום שלב הכיבושים, בה החלה התעמולה הקולוניאלית להדגיש פחות את הברבריות של העמים הנכבשים, אשר הפכו מפראים מסוכנים לילדים מגודלים שהאירופים מסוגלים לחנך ולקדם.

עיקר התעמולה במאה ה-19 נעשית באמצעות רדיו, עיתון, פרסומות, תערוכות קולוניאליות ומערכת חינוך. מעבר להענקת ידע לתושבי אירופה מדובר בכוח מהותי בעיצוב זהות לאומית. דרך מערכת החינוך אפשר ליצר את הקשר בין האינטרסים הלאומיים של החברה לבין האינטרסים האימפריאליים שלה. הקולוניות מחזקות את האימפריה, שניתן באמצעותן לדאוג לרווחת הלאום, וזהו אינטרס ראשון במעלה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה צבאית. אחוז לא מבוטל של תושבי הקולוניות גוייסו לצבאות של המעצמות. ככל שקשה היה לגרום לאנשים להתנדב לפרויקט הקולוניאלי ולהילחם למענה, כך הצליחו לגייס יותר אוכלוסייה ילידית.

v    עיתונות ורדיו: המעצמות האירופיות החלו לפרסם עיתונים הכוללים מידע רב בנוגע למושבות והאימפריה. בשל תפוצתם הרחבה של עיתונים אלה הם הפכו לכלי תעמולה חשוב ביותר של משרד המושבות. כמו כן המעצמות שלטו גם על תחנות הרדיו והעבירו דרכן מסרים אימפריאליים, זאת במטרה להשפיע הן על כמות המידע שמועבר בנוגע לאימפריה והן על תוכנו.

v    תערוכות קולוניאליות: היו תערוכות שהתקיימו מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, השתיים הבולטות ביותר היו התערוכה בלונדון 1924 והתערוכה בפריז ב-1931. כל תערוכה כזאת התקיימה במשך מספר חודשים ואליהן הגיעו עשרות מיליונים, ונוצרו אזורים אדירים בגודלם שהופכים להיות מה שמרכז את האימפריה למקום אחד, מקום שבו האירופי יכול להסתובב ולראות איך האימפריה שלו נראית לכאורה, בכל התערוכות הקימו ביתנים של הקולוניות, הגישו מאכלים מהקולוניות, דוכנים של מוצרים קולוניאליים, יש פרסום רב למוצרים אלה, וכך פנו מודלים מתוך הקולוניות במימדים אדירים. ניסיון לייצר קולוניה כמודל קטן ונגיש לאירופים. יש לכך מספר מטרות: להציג לראווה את גודלה של האימפריה, לחזק אצל האירופים את הגאווה הלאומית, לתת להם הרגשה שהם חלק ממעצמה אדירה, וגם בהשוואה למדינות אחרות. מדובר במפגש עם האוכלוסיות שלא באמת נראות באירופה אבל זה לא מלמד שום דבר על הקולוניות, קיים מעטה של לספק ידע אך המבקרים לא באמת יוצאים יותר משכילים. קיים רצון להדגיש את הנחיתות של האוכלוסייה בקולוניות, מביאים אותה כאובייקט מובהק, הם לא בני אדם אלא מקור בידור. תערוכות אלה עלו מיליונים, וזאת כדי להפעיל כוח מגייס. התערוכות תורמות לתחושה של עליונות תרבותית, וככל שמגיעים יותר אנשים לתערוכות כך האפקט גדול יותר. התערוכות יוצרות מן מציאות מדומה. מדובר באחת הזירות התעמולתיות המשמעותיות ביותר שמשו את עיקר תשומת הלב.

v    קולנוע: בין מלחמות העולם הקולנוע הופך להיות כלי משמעותי שמאפשר לחבר ולקרב בין האירופים לבין המרחבים מעבר לים, זה הופך את המרחב להיות קרוב ונגיש יותר, מאפשר להדגיש את ההיבטים החיוביים, הסרטים מהללים את המפעל הקולוניאלי, כולם מדגישים את העובדה כי האנשים בקולוניות זקוקים לתמיכה של האדם הלבן. בין המלחמות פחות מתייחסים לאנשי הקולוניות כברבריים. חלק מהתעמולה היתה בידי הקולנוע שנולד בסוף המאה ה-19 הופך מהר מאוד להיות תרבות המונים פופולרית ביותר, הקולנוע הוא אמצעי להעברה של אינפורמציה במיוחד דרך תמונות ונרטיבים בשונה מאומנויות אחרות. הקולנוע זמין לכולם גם מבחינת העלות שלו וגם מכיוון שלא צריך לדעת קרוא וכתוב. הקולנוע הראה לכאורה את הקולוניות מעבר לים, חלקם אכן צולמו באמת מעבר לים וחלקם הארה"ב ובאולפנים. כל הסרטים הצדיקו את הנוכחות הלבנה בכל מיני דרכים. טרזן הדמות הסיפרותית של אדגר רייס שהוריו נחטפו על ידי קופים והוא גדל בג'ונגלים של אפריקה אחרי שקופה מאמצת אותו, טרזן הוא התגלמות של פנטזיה קולוניאלית. טרזן שולט בג'ונגל והוא מייצג את האדם הלבן. דמות של אירופאי שחי בג'ונגל המרהיב שרוב העירונים לא נחשפו לו, מתייחס לדימוי רומנטי של המושבות, של טבע פראי. טרזן שולט על כל החיות רק כי הוא לבן, אין שום הצדקה אחרת לכך. הגזענות מושרשת בכל התפיסה הזאת. הוא מוצג כפרא אציל, זה לא שהוא לא מתורבת לחלוטין אך הוא יכול בין רגע להפוך לאירופי מתורבת. הוא לא חי את חיי הג'ונגלים לפי קוד החיים בג'ונגלים. בשנת 1932 יצא הסרט השני של טרזן בשם טרזן של הקופים. בכל סרטי הטרזן אין התייחסות לעליונות הטכנולוגית, כל השליטה כולה היא עליונות גזעית ותרבותית. חלק גדול מהחיות מוצגות כחכמות יותר מהאדם, בחלק מהסרטים מראים גם בני אדם מרושעים במיוחד. ארצות הברית נוטה לראות בעצמה את המדינה שקמה במסגרת הדה-קולוניזציה, היא נטתה להציג משנה אידיאולוגית אנטי קולוניאלית במיוחד כרצון להגביל את הכוח של מעצמות המערב אך גם מבחינה אידיאולוגית היתה מאוד ביקורתית כלפי הקולוניאליזם, והיא בעצמה הפכה בסופו של דבר לכוח אימפריאלי. בסופו של דבר הקולוניאליזם מספק איזה שהיא תפאורה כמעט מושלמת לכל סיפורי ההרפתקאות האלה, הוא יכול לייצר את אותה תחושה של עליונות מערבית וככה למרות העמדה האידיאולוגית של ארצות הברית עדיין נעשים בהוליווד סרטים קולוניאליים. בסרט סנדרס איש הנהר מסופר על הנציב סנדי בניגריה שנאלץ לעזוב את ניגריה לשנה ויש לו מחליף, הוא נוסע חזרה לבריטניה כדי להתחתן. הסרט מציג את הילידים, האוכלוסייה המקומית כמי שזקוקה מאוד לסנדי באופו פטרנליסטי ביותר. ההצדקה לנוכחות קודם כל קשורה לסדר שהאדם הלבן מביא איתו. הנחת המוצא היא שבלי הנוכחות של האדם הלבנה לא תהיה לילידים יכולת לנהל את עצמם, ללא השליט הלבן הילידים עסוקים רק במלחמות ואלימות. הסרט מתייחס גם לסוגיית האלכוהול, הניסיון לשמר ולקבע את התדמית הנמוכה של הילידים. האדם הלבן הוא האחראי שיודע לשלוט בעצמו ואילו הילידים הם לא אחראיים, לא שולטים בעצמם, מוצגים ככאלה שהופכים להיות הרבה יותר עצלנים ואלימים. עובדה זו מחזקת את הפטרנליזם אשר לפי המבוגר האחראי משמש דוגמא לילידים. האלכוהול מייצר תלות מאחר והוא מגיע מהמערב, זה מציק את הנוכחות ומשתלם כלכלית. בסרט סנדרס איש הנהר הקולוניאליזם מופיע בשני אופנים: מצד אחד הצד הטוב של הקולוניאליזם (סנדי) והצד הפחות טוב (פרגסון), וההנחה היא שהקולוניאליזם הינה תופעה טובה וחיובית עם כי במידה ויש בעיות הן נעוצות בפרסונליות.

v    ספרות: בשונה מקולנוע, ספרות היא מדיה יותר אליטיסטית, והוא מדיה בו יש יותר יכולת למורכבות. היתה ספרות ענפה שתרמה לאותו גיוס למפעל הקולוניאלי. אחד הספרים המפורסמים ביותר הוא ספר הג'ונגל, התפרסם כסדרה של סיפורים ומוגלי נורא דומה לטרזן, גם הוא ילד שנעזב לאחר שההורים שלו נטרפו והוא גדל עם זאבים, מה שאיפשר לו לשלוט על עולם החי ועולם הטבע, גם הוא כלבן, הפרא האציל שצבע עורו מספיק כדי שיקבלו את מרותו. הזאב בשם שרקן שמנהיג להקת זאבים אחרת, לכאורה כנגד מוגלי, יש כאן רמיזה למרד ההודי הגדול. אותו מרד של הזאבים כנגד מוגלי הוא אנלוגיה למרד ההודי הגדול, מוגלי מצליח לעצור את המרד ולהחזיר לעצמו את המעמד של מי שמצליח בסופו של דבר לשלוט. הספר לב האפלה 1902 מספר על נציג מטעם חברה מסחרית שמגיע לאפריקה כדי למצוא נציג אחר של אותה חברה שנשאר בלב אפריקה והקים לעצמו צבא קטן והוא שולט על שבט של קניבלים. הספר מצד אחד חושף את הקורא לזוועות של הקולוניאליזם , הוא מתייחס להבדלים בשליטה בין המעצמות. הוא מייצר היררכיה בין הכיבוש הבריטי, צרפתי, איטלקי, בלגי…ומציג את הכיבוש הבלגי במלוא כיעורו, כלא מוסרי. יחד עם זה ישנן אימפריות יותר מסריות. לא כל הקולוניאליזם הוא רע ולא מוסרי אך יש בו היבטים כאלה. הספר מציג מצד אחד ביקורת אך מצד שני מציג גם את ההיבטים הפחות רעים.

v    מערכת החינוך ותנועות הנוער: ממשלות אירופה החלו להשתמש במערכת החינוך כדרך לעצב את הערכים של דור העתיד. הרחבתן של מערכות החינוך האירופיות שהחלו להגיע לכל שכבות האוכלוסייה, היוותה אמצעי ליצירת זהות לאומית בקרב שכבות נרחבות של העם. מערכת החינוך ותנועות הנוער נחשבו בעיני התנועה האימפריאליסטית כאמצעי תעמולה יעיל, מאחר ומדובר בילדים ובני נוער, קל ונוח יותר לעצב אותם ממבוגרים. הפצת התעמולה בקרב ילדים ובני נוער נתפסה גם כהשקעה לטווח ארוך משום שצעירים אלו עתידים להעביר את המסרים שקיבלו לילדיהם ואולי גם להשפיע על אורח המחשבה של הוריהם. אופי התעמולה בא לידי ביטוי בהכנסת נושאים אימפריאליים לתוכניות הלימודים בבתי הספר, ופעילויות של תנועות נוער מחוץ לשעות הלימודים.

 באתר תוכלו למצוא בנוסף עוד סיכומים של האוניברסיטה הפתוחה וכן לקרוא על לימודי מדעי המדינה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות