הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה כמנבאים של תגובות פאניקה הנגרמות במעבדה

הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה כמנבאים של תגובות פאניקה הנגרמות במעבדה

לינדה רוס ושות'

13 דצמבר 1991

תקציר – המחקר בדק את החשיבות של הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקות כמנבאים של תגובות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות של הסובלים מפאניקה לתהליך גירוי מבוסס-מעבדה. נערכו השוואות פסיכופיסיולוגיות בין 22 חולים הפרעת פאניקה ו15 בקרים., בנתוני מוצא ועל פני פרקי זמן של שאיפת גז פחמן דו-חמצני. (1, 3, 5% חמצן איזון). מדדים סובייקטיביים של חרדה, קוגניציות פחד ותחושות גוף הושגו על פני השלבים. כמו כן הושגו מדדים פיסיולוגים של נשימת דקה (minute ventilation), קצב נשימה, נפח נשימות (tidal volume)[1],co2 סוף נשימתי וקצב לב. השוואות בין קבוצות חשפו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במדדים הסובייקטיביים וללא הבדלים משמעותיים במדדים הפיסיולוגים. ניתוח בתוך הקבוצות חשף כי מדדי שאלון טרום-מדידה של הימנעות אגורפוביה ותדירות פאניקה חזו מראש את מידת החרדה, תחושת פחד, וקוגניציות במהלך מצב המוצא ושאיפת  co2 5%. התוצאות מעידות על כך שדיווח עצמי הן של הימנעות קלסטרופובית והן של תדירות פאניקה הינם מנבאים קלינים חזקים של תגובות פסיכולוגיות של הסובלים מחרדה במהלך גירוי מעבדתי.

מבוא

למן תחילת מחקרי גירוי מעבדתיים ידוע כי המאפיינים שהנבדקים מביאים עימם לתנאי המעבדה משחקים תפקיד חשוב בקביעת היקף תגובת הפאניקה לגירוי הספציפי שתחת בחינה. הסברים פסיכולוגים לטבעה ושיעורה של הפאניקה שנצפתה במעבדה כוללים חרדה נצפית (anticipatory anxity), פחד מפחד, תוחלת (expectancy) וחובר-שליטה (Clark, 1986; Margraf, Ehlers, ו-Roth, 1986; McNally, 1990). ייתכן כי מרבית התגובות הנצפות מתחילות בחרדה נצפית לסביבת המעבדה. העובדה כי תגובות פאניקה לשתי השיטות הנמצאות בשימוש הנפוץ ביותר של גירוי, עירוי לקטאט (מלח חומצת חלב) ושאיפת פחמן דו-חמצני, קושרו לרמות של חרדת מוצא הינה מתאימה עם היפותזה זו (Margraf et al. , 1986; van den Hout, 1988).

הן הימנעות אגורפובית והן תדירות התקפות פאניקה הינם קובעים מרכזיים של חומרת הפרעת הפאניקה, כפי שהיא מוגדרת על ידי הDSM III-R (American Psychiatric Association, 1987). מבחינה מושגית, התנהגויות הימנעות ותדירות פאניקה נתפסים כמתפתחים מהתקפות פאניקה מתמשכות; כלומר, פחד מפחד ולא פחד מהמצבים מהם נמנעים (Goldstein & Chambless, 1978). Craske, Sanderson ו-Barlow (1987) הציגו נתונים המעידים על כך ששיעור ההימנעות והערכות של תדירות פאניקה היו רחוקים מלהיות קשורים אחד לשני באופן מושלם ולפיכך מסוגלים לתרום באופן שונה לתגובות פאניקה במהלך גירויים מעבדתיים.

מחקר זה, כחלק ממחקר גירוי גדול יותר, בחן את כוח הניבוי של הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה בקביעת התגובות הפסיכולוגיות והפיסיולוגיות לפחמן דו-חמצני. המחקר הגדול יותר החן את היפותזת ההיפר-ונטילציה הכרונית המבוססת רגישות ונשימת כמורצפטור לאחר שחרור. (Lynch, Bakal ו-Whitelaw, 1990). למרות שכמה נתונים בין קבוצות (הפרעת פאניקה, בקרים) מוצגים, ההתמקדות היא על התועלת של הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה כמנבאים קליניים של תגובות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות של חולי הפרעת פאניקה במהלך זמן המוצא במעבדה ובמהלך גירוי נשימתי על ידי שאיפת פחמן דו חמצני 5%.

שיטה

מושאים

22 נבדקים העומדים בקריטריונים של DSM –III  בעבור הפרעות פאניקה עם או בלי אגורפוביה ו15 בקרים נורמלים גוייסו בעבור המחקר. הנבדקים דיווחו על לפחות 4 מתוך 12 הסימפטומים של הDSM-III כחמורים באופן בינוני במהלך מקרים של פאניקה והעידו על תדירות פאניקה של לפחות אחת לשבוע. הבקרים נבחרו מסגל האוניברסיטה ובית החולים. שתי קבוצות הנבדקים, כולן נשים, עברו ראיון סינון קליני והשלימו סדרה של שאלוני הערכה לפני השתתפותן. הנבדקות נדרשו לעבור בדיקה רפואית קצרה בכדי לקבוע האם הן סבלו ממצב פיזי כלשהו העשוי להוות בסיס לניפוין מהמחקר. כל הנבדקות חתמו על הסכמה מודעת ואף אחת מן הנבדקות הפסיקה את השתתפותה במהלך הניסוי.

מדדי טרום-מפגש

מספר מדדי שאלון שימשו בכדי לתקף את הדיאגנוזה הקלינית ובכדי למבצע (operationalize) הימנעות אגורפובית וחומרת פאניקה. הימנעות אגורפובית הוערכה על ידי שני שאלונים: שאלון הפחד (FQ, Marks & Mathews, 1979) ורשימת מלאי נייד בעבור אגרופוביה (MIA- Mobility Inventory for Agoraphobia, Chambless, Caputo, Jasin, Gracely ו-Williams , 1985). הFQ מספק תוצאות בשלוש קטגוריות של פוביות קליניות: אגורפוביה ( FQ-AG), פציעת דם (FG-BI) ופוביה חברתית (FQ-S). הMIA הוא כלי בן 27 סעיפים אשר מעריך מגוון רחב של מצבים העשויים לעורר הימנעות חרדתית, או לבד או בנוכחות בן-לוויה עליו סומכים. תוצאות הצירוף שימשו במחקר זה. לMIA יש גם סעיף המאפשר להערכה של תדירות מדווחת של התקפות פאניקה במהלך השבוע שחלף. כמו כן מילאו הנבדקות את שאלון הקוגניציות (מצבי תודעה) האגורפוביות (ACQ- Agoraphobic Cognitions Questionnaire) ושאלון התחושות הגופניות (BSQ – Body Sensations Questionnaire  ; Chambless, Caputo, Bright ו- Gallagher, 1984). הACQ מורכב מ14 סעיפים העוסקים במחשבות על קטסטרופה פיזית בשל סימפטומי חרדה ועם מחשבות המשקפות אסון חברתי או התנהגותי בשל אובדן שליטה. הנבדקים מדרגים את המחשבות במונחים של כמה תכופות כל אחת מהן מתרחשת כאשר הם עצבניים או מפוחדים.הBSQ הוא מדד בן 17 סעיפים בנוגע לשיעור בו מפחדים חולים מסימפטומים סומטיים (גופניים) הקשורים לרוב בפאניקה. הנבדקים מדרגים את שיעור הפחד הקשור בדרך כלל עם תחושות שונות. רשימת מלאי הדיכאון של Beck (BDI- Beck Depression Inventory; Beck, Ward, Mendelsohm ,Mock ו-Erbaugh, 1961) נכלל גם.

מדדים פסיכולוגים ופיסיולוגים שהושגו במהלך גירוי פחמן דו-חמצני

הערכות של קוגניציות ותחושות קשורות-פחד על פני שלבי הניסוי הושגו עם גרסה מותאמת של ACQ וBSQ. הנבדקות נתבקשו לדרג עד כמה מתמידות\חזקות היו המחשבות\תחושות השונות במהלך השלבים הממשיים של פרוצדורות המעבדה (מוצא, 1%, 3, 5) מאשר המונחים של פחד כללי או רגיל.  חרדה\פאניקה על פני שלבי הניסוי הוערכה על ידי סולם Likert בן 10 נקודות הנע בין 0 (רגוע מאוד ורדום) דרך 5 (חרדה חמורה בינונית) עד 10 (התקפת פאניקה מלאה).

אוויר ננשף נבחן באורך מתמיד דרך הפיה שדרכה נשמו הנבדקות.  co2 של סוף הנשימה (end tidal co2 ) ונשימת דקה הוערכו שניהם על פני שלבי המוצא ושאיפת ה co2של המחקר. co2 של סוף הנשימה נוטר על ידי מנתח גז אינפרא אדום Beckman LB-II .נשימת דקה נקבע על בסיס זרימת האוויר הננשף אשר נמדד על ידי פנאומטוגרף Fleisch מס.2 ומתמר לחץ דיפרנציאלי Validyne המחובר לצד האאוט-פוט של שסתום Otis-McKerrow, כאשר הסימן נשלח למגבר מוביל Hewlett- Packard. תערובות הגז הוכנסו משקית אגירה מגומי החוברת לצד האינ-פוט של שסתום ה-Otis-McKerrow. שקית האגירה נשמרה מלאה חלקית בגז לארוך הזרימה המתמשכת מצילינדר הגז המכויל. עם כל שינוי בריכוז הגז, שקית האגירה והצינורות המחברים נשטפו ביסודיות ומולאו בריכוז הגז הבא.

הליך

והראיון והשאלונים הקליניים הועברו במפגש נפרד ממפגש המעבדה. הנבדקות יודעו כי זהו מחקר על פרמטרים נשימתיים ושהן יידרשו לשכב פרקדן ולנשום תערובות שונות של co2-o2. בכדי להפחית חרדה, נאמר להן כי זה אינו מחקר על התקפות פאניקה, אלא של הפיסיולוגיה הכללית שלהן והובטח להן כי יינקטו אמצעים בכדי להפחית את האפשרות שהן ייתפסו לפאניקה במעבדה. הן כמו כן יודעו כי כל שינוי פיסיולוגי המתרחש בזמן התהליך יהיה כתוצאה מנשימת הגז.

מפגש המעבדה החל עם מדידת קיבולת חיונית נכפית (FVC- Forced Vital Capacity) ונפח נשימתי כפוי בשנייה אחת (FEV1- Forced Expiratory Volume in 1 sec). לאחר מכן, הנבדקות נדרשו לשכב על מיטה ואלקטרודות הEKG  חוברו אליהן. הוסבר לנבדקות על השימוש בפיה ואטב-האף. ברגע שהכל היה מוכן, פרק זמן המוצא של 5 דקות התחיל ובמהלך זמן זה נשמו הנבדקות אוויר מהחדר דרך הפיה. בסוף פרק זמן זה, הושלמו מדדי הACQ, BSQ ושיעור החרדה. לאחר המוצא הגיעו שלושה שלבים רודפים של שאיפת גז (1%, 3, 5). הנבדקות מילאו את שלושת מדדי השיעורים הסובייקטיביים בסוף כל שלב. מערכת ההוראות שניתנו לנבדקות בכדי להשלים את מדדי השיעורים הייתה בהתייחסות לחוויה שלהן במהלך השלב הממשיך מיד.

תוצאות

Iהשוואות טרום-ניסוי

לא היו כל הבדלים משמעותיים בין נבדקות הפאניקה והבקרים במונחים לש גיל, גובה, משקל, FVC או FEVI  (טבלה1). הקבוצות היו שונות באופן משמעותי במונחים של תוצאות ההימנעות האגורפובית שלהן כפי שנמדדו על ידי הMIA (t=6.91. d.f.=25, P<0.001) והFQ-AG (t=5.40, d.f.=23, P<0.001). נבדקות הפאניקה הציגו באופן משמעותי יותר התנהגות פובית על תת-המדד FQ-S (t=5.80, d.f.=28, P<0.001) ותת-המדד FQ-BI (t=4.24, d,f,=29, P<0.001) של שאלון הפחד. חולות פאניקה העידו גם על יותר נוכחות של קוגניציות ותחושות פחד כפי שנמדדו על ידי הACQ (t=7.57, d.f.=31, P<0.001) והBSQ (t=5.37, d.f.=28, P<0.001). חולות פאניקה היו יותר מדוכאות במונחים של תוצאות הBDI שלהן (t=6.10, d.f.=24, P<0.001). האינטרקורלציות של מדדי טרום-הניסוי מוצגים בטבלה 2. שני המדדים של הימנעות אגורפובית , הMIA וFQ-AG, הראו קורלציה של 0.84 בעוד שכל אחד מהם קיים קורלציה של 0.30 ו0.24 עם מדדי תדירות הפאניקה.

טבלה1. השוואה של חולות הפרעת פאניקה ובקרים במאפיינים פיזיים ופסיכולוגיים טרום-ניסויים.*

הפרעת פאניקהבקרים
ממוצעסטיית תקןממוצעסטיית תקן
גיל (שנים)33.19.133.78.4
גבוה (ס"מ)160.16.8161.37.2
משקל (ק"ג)61.413.564.37.2
FVC (ליטר)3.90.64.10.6
FEVI (ליטר)3.40.53.50.6
FQ-AG14.711.01.72.2
FQ-BI11.88.13.73.2
FQ-S17.18.65.62.9
MIA119.738.859.610.5
BDI19.211.33.92.7
תדירות פאניקה4.73.10.00.0

ACQ (לפני)

34.08.917.74.1
BSQ (לפני)43.817.222.36.3

* FVC- קיבולת חיונית נכפת (forced vital capacity) ; FEVI – נפח נשימתי כפוי בשנייה אחת (forced expiratory volume in 1 sec); FQ-AG, FQ-BI, FQ-S, תת-מדדי אגורפוביה, פצעית-דם ופוביה חברתית של שאלון הפחד; MIA- רשימת מלאי נייד בעבור אגורפוביה (mobility inventory for agoraphobia); BDI – רשימת מלאי דיכאון של Beck (Beck depression inventory); תדירות פאניקה- מספר התקפות הפאניקה בשבוע שקדם להערכה; ACQ –שאלון קוגניציות אגורפוביות (agoraphobic cognitions questionnaire) ; BSQ- שאלון תחושות גוף (body sensation questionnaire).

הבדלי קבוצות בתגובות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות על פני מוצא וגירוי פחמן דו-חמצני

קבוצת הפאניקה והבקרה הושוו במונחי התגובות הסובייקטיביות והפיסיולוגיות שלהן על פני שלבי המוצא ושאיפת co2. MANOVA דו-כיוונית (קבוצות, שלבים) שבוצעה על BSQ, ACQ ומדדי חרדה חשפה השפעות עיקריות משמעותיות בעבור קבוצות (F(3,33)=5.22, P<0.01) ושלבים (F(9,27)=5.99, P<0.001). ה-Fs בעלי משתנה אחד של הקבוצות בעבור תוצאות BSQ (F(1,35)=13.84, P<0.001) ותוצאות ACQ (F(1,35)=12.15, P<0.01) היו משמעותיות. הF בעל המשתנה האחד בעבור ACQ (F(1,35)=5.33, P<0.03) היה גם הוא משמעותי. הFs בעל המשתנה האחד בעבור BSQ, ACQ ותוצאות חרדה היו גם הם משמעותיים (P<0.01). היו מספר הבדלים משמעותיים שנצפו בהשוואה בין שלבין, כאשר ההבדל הגדול מבניהם מתרחש בהשוואות שנעשו עם המדדים הסובייקטיביים שנרשמו לאחר שאיפת co2 5%. המדדים שנרשמו בסוף שלב זה היו גדולים יותר באופן משמעותי בעבור ACQ, BSQ וחרדה מאשר מדדים שנרשמו במוצא ושאיפות  1% co2 ו 3% co2 (P<0.001). אינטראקציות הMANOVA קבוצותxשלב לא היו משמעותיות.

גם הנתונים הפיזיולוגיים נותחו על פני שלבי מוצא ושלושת שאיפות הco2.  הנתונים צומצמו לממוצעי דקה אחת לתקופות הזמן המגדירות כל שלב. הנתונים מהדקה האחרונה של כל שלב שימשו לניתוח. מדידת ANOVA חוזרת דו-כיוונית (קבוצות, שלבים) בוצעה בשימוש בסך חמישה מדידות פיסיולוגיות (דקת נשימה, קצב נשימה, נפח נשימתי, co2 סוף נשימה, וקצב לב). ההשפעות רבות-המשתנים בעבור שלבים היו משמעותיות (F(13,22)=49.20, P<0.001). הFs בעלי המשתנה האחד בעבור כל משתני הנשימה היו משמעותיים (P<0.001) מה שמעיד על כך שמניפולציות הco2 היו אפקטיביות בשינוי הנשימה. גם קצב הלב הראה F בעל משתנה אחד משמעותי בעבור שלבים, F(3,32)= P<0.001. ניתוח post-hoc חשף הבדלים משמעותיים עם השוואות שלב שנעשו עם שלב שאיפת הco2 5% (P<0.001). ה FI רב-המשתנים בעבור קבוצת היה בלתי-משמעותי מה שמעיד על כך כי חולות הפרעת פאניקה ובקרים לא הציגו כל עדות להבדלים פיזיולוגיים.

הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה

בכדי לקבוע האם התנהגות הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה שונים באופן נפרד תגובות פסיכולוגיות ו\או פיסיולוגיות בסובלים מפאניקה במהלך הניסוי, מדדי טרום-הניסוי של הימנעות אגורפובית (MIA ו-FQ-AG), קוגניציות ותחושות אגורפוביות (ACQ , BSQ) ותדירות התקפות פאניקה , וכן דם-פציעה (FQ-BI) ופוביות חברתיות (FQ-S) ודיכאון (BDI) נבחנו בסדרה של ניתוח רגרסיה פשוט ובשלבים מרובים. ניתוח נפרד נערך בעבור מוצא בכדי לקבוע האם מאפייני הנבדקות הטרום-ניסויים צפו את תגובות מצופות לפני הגירוי בפועל.

מקדם הרגרסיה הפשוטה בעבור שלבי המוצא ושאיפת הco2 5% מוצגים בטבלאות 3 ו4, בהתאמה.  בחינה של טבלאות אלו מראה כי הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה היו מנבאים של תגובות סובייקטיביות במהלך הן המוצא ולאחר שאיפת הco2 5%. תת-המדד דם-פציעה (FQ-BI) גם הוא חזה תגובות סובייקטיביות לאורך השלבים.ה FQ-S היו מנבא בלתי משמעותי במהלך שני השלבים בעוד שBDI חזה את תוצאות ACQ ו-BSQ במהלך שאיפת הco2 5%. הערכת טרום-הניסוי של ACQ ו-BSQ הניבה רק מקדם רגרסיה משמעותי אחד: ACQ(לפני) צפה תוצאות ACQ לאחר גירוי co2 5%.

ניתוח הרגרסיה המרובה בשלבים מצא הימנעות אגורפובית, שנמדדה על ידי MIA, כמנבאת את תוצאות החרדה בזמן המוצא (F(1,18)=16.58, P<0.001). מספר התקפות הפאניקה נכנס כשלב שני בעבור BSQ במוצא. מנבאי השלבים השתנו בעבור תגובות ל co2 5%.  תדירות פאניקה חזתה חרדה , F(1,18)=8.19, P<0.01, וBSQ, F(1,18)=8.75, P<0.01, לאחר שאיפת co2 5%. תוצאות ACQ לאחר שאיפה נצפו על ידי FQ-BI, F(1,18)=11.14, P<0.01.

טבלה 3. מנבאים פסיכולוגים טרום-ניסויים של תוצאות חרדה, BSQ ו-ACQ במוצא (רגרסיה פשוטה).

משתנים תלויים___

חרדה     BSQ     ACQ

מקדם רגרסיה ___

טבלה 4. מנבאים פסיכולוגים טרום-ניסויים של תוצאות חרדה, BSQ וACQ לאחר שאיפת co2 5%. (רגרסיה פשוטה).

(ראה טבלה 3).

מדידות טרום-הניסוי של הימנעות אגורפובית, קוגניציות ותחושות פחד, התקפות פאניקה ודיכאון לא הצליח להגיע למשתנה משמעותי הקשור במדדים נשימתיים במהלך מוצא ושאיפת co2 5%. אולם, תדירות פאניקה הייתה ביחס לשיעורי קצב לב בזמן המוצא, F(1,18)=9.57, P<0.01, ובמהלך שאיפת co2 5%, F(1,18)=9.79, P<0.01.

בדיקה נוספת של היחס בין הימנעות אגורפובית והגביות החולה הוצעה על ידי העבודה של Mavissakalian (1986) בשימוש בתת-מדד האגורפוביה בשאלון הפחד (FQ-AG).  Mavissakalin הציעה כי תוצאה השווה או גדולה מ30 בתת-ממד זה מצביעה על הימנעות אגורפובית חמורה. חולות הפרעת הפאניקה חולקו לאלו שהיו להן תוצאות FQ-AG גבוהות מ30 (n=4) ואלו שתוצאתם הייתה נמוכה מ30. לכל הבקרים הייתה תוצאות מדד של למטה מ-6. MANOVA דו-כיוונית (קבוצות, שלבים) שבוצעה על סך התוצאות שיעורי מדדים אלו חשפה השפעה מרכזית משמעותית בעבור קבוצות, F(3,32)=P<0.002, אך לא בעבור שלבים.  השוואות החד-משתנה (univariate) בעבור נבדקות FQ-AG  עם תוצאה גדולה מ-30 היו שונות באופן משמעותי מנבדקות הפרעת הפאניקה עם תוצאות FQ-AG הנמוכות מ-30 ובקרים על מדד החרדה (P<0.001) והBSQ (P<0.001). שתי קבוצות הפרעת הפאניקה של נבדלו זו מזו באופן סטטיסטי במונחי התוצאות שלהן בACQ. קבוצת הפאניקה עם תוצאות FQ-AG נמוכות מ-30 לא נבדלה מן הבקרים, למרות שתוצאותיהן היו באופן עקבי גבוהות יותר מאלו שנצפו בבקרים. ניתוח MANOVA של המידע הפיסיולוגי לא הפיק השפעת קבוצה משמעותית.

דיון

מחקר זה מצא ראיות בעבור החשיבות של הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה במנבאים של חרדת קוגניציות ותחושות פאניקה במהלך גירוי מעבדתי סטנדרטי.  המדדים הקליניים צפו מראש רמות של תגובות סובייקטיביות במהלך הן מצב המוצא במנוחה והן מהלך גירוי co2 5%, מה שמציע כי ההשפעה שלהן הייתה חודרת ובמידה מסוימת עצמאית מהמניפולציה שבשימוש.

נראה כי הימנעות אגורפובית הגבירה חרדה מקדימה במהלך זמן המוצא אצל חלק מן החולים, למרות הרגעה חוזרת כי זה אינו מחקר אודות התקפות פאניקה. אחרים הבחינו כי לעיתים קרובות חרדה מקדימה מתלווה להימנעות אגורפובית קלינית. Cox, Swinson, Norton ו-Kuch (1991) הבחינו כי תוצאות בתת-המדד FQ-AG היו בקורלציה גבוהה עם צפייה נתפסת של התקפות פאניקה במצבים בפציפיים.

למרות שגם הימנעות אגורפובית וגם תדירות פאניקה חזו תגובות סובייקטיביות של סובלות מפאניקה על פני המוצא ושאיפת הco2 5%, היה שינוי בדומיננטיות שלהן כאשר הימנעות אגורפובית חוזה מגוון גדול יותר של מדדים סובייקטיביים במהלך המוצא ותדירות פאניקה מסבירה מגוון גדול יותר לאחר שאיפת co2 5%. המהימנות של התחזיות השונות נותרת בלתי-בטוחה לאור העובדה שתדירות פאניקה הוערכה עם פרטי אחד אשר ביקש מנבדקות לדווח על מספר התקפות הפאניקה שהן חווה במהלך שבע הימים האחרונים. הימנעות אגורפובית ותדירות פאניקה עשויות לייצג אספקטים שונים של הפרעת פאניקה מאחר שהקורלציות של ממדי תדירות הפאניקה עם שתי מדדי הימנעות אגורפובית היו נמוכות למדי. Carske et al. (1987) צפו גם הם יחסים בלתי-משמעותיים בין תדירות פאניקה והימנעות אגורפובית והציעו כי התנהגות הימנעות הינה קשורה יותר לציפייה של פאניקה מאשר תדירות פאניקה.

הבדלי המוצא שנצפו במחשבות ותחושות הקשורות בפאניקה מעלים את השאלה של האם אפשרי לבחון חולי פאניקה חמורה במעבדה מבלי לעורר חרדה ניכרת לפני הגירוי. המאפיין העיקרי של הימנעות אגורפובית הוא "הפחד מהמצאות במקומות או מצבים מהם בריחה עשויה להיות קשה (או מביכה) או שבהם עזרה עשויה לא להיות זמינה במקרה של התקפת פאניקה" (American Psychiatric Association, 1987). כניסה למעבדה וחיבור מתמרים הפכו בריחה מהירה או בלתי-מורגשת לבלתי-אפשרית.

המידע הפיזיולוגי מהנתונים הנוכחיים מספק תמיכה מעטה או כלל לא תומך בהבדלים הנשימתיים בין הסובלים מפאניקה לבקרים. ייתכן והשימוש בפרק זמן שאיפה בן 5 דקות לא היה מספיק בכדי שנבדקות יגיעו רמות אסימפטוטיות של דקת נשימה.  Klein  וקבוצתו השתמשו בפרקי זמן שאיפה של 20 דקות ומצאו כי התקפות פאניקה מתרחשות הרבה לאחר 5 דקות (D . F. Klien, pers, commun, 21 באוגוסט 1991). התוצאות הנוכחיות מציעות כי פרדיגמות גירוי צריכות להתחשב באפשרות כי פאניקה מובחנת היא התוצאה של פחד מקדימים מבוססי-אגורפוביה וחומרת פאניקה באינטראקציה עם אותות ודרישות מצביים הנלווים לגורם הפניקוגני (panicogenic).


[1] Tidal- של גיאות, כלומר למחזוריות התנפחות והתכווצות בית החזה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות