תקשורת המונים: נאו-מרקסיזם

נאו-מרקסיזם היא גישה ביקורתית הטוענת כי תקשורת ההמונים משרתת את הערכים, האידיאולוגיה והאינטרסים של המעמד השליט והיא כלי לחיזוק, שימור וביצור מעמדו. מתחלקת ל-3 גישות:

כלכלית-פוליטית: בעל המאה הוא בעל הדעה. השליטה הכלכלית באמצעי התקשורת מאפשרת שליטה בתכנים ובפרסום (ובמה שלא יפורסם).קיים קשר הדוק בין האליטות, אין ביקורת ממשית על הממסד הפוליטי, שיקולי רייטינג, מסחור תכנים, פנייה למכנה משותף נמוך ורחב ביותר.

הגמוניה: שליטה באידיאולוגיה, באמצעות שכנוע, המעמד השליט משכנע את ההמון באמצעות התקשורת במטרות ובערכים הבורגניים. א. התקשורת הם המנגנון האידיאולוגי שמחזק ומפיץ את מסרי המעמד השליט ואת ערכיו והופכם לנכונים וטובים ליתר המעמדות.

אסכולת פרנקפורט: התקשורת מספקת לחם ושעשועים ויוצרת אדישות וחוסר התמודדות עם קשיים אמיתיים ובעיות חברתיות רציניות יותר, הרדמה ושימור באמצעות אשליה רגעית ומיידית ע"י תכנים (בעיקר בידור), ליצירת קהל אדיש וא-פוליטי, אשליה של שוויון ופגיעה ברמה התרבותית.

מאמר: אידיאולוגיה של זמן צפיית שיא: התהליך ההגמוני בבידור המשודר בטלוויזיה/ טוד גיטלין

מאמר התומך בת. ההגמוניה, דרך הז'אנר הבידורי, המוכר לחברה האמריקאית את ערכי הבורגנות. פתרון לבעיות תוך 25-45 דקות, הוקעת חריגים וכו'- הכל לכדי לשת"פ עם האליטות. לפי ת. ההגמוניה כל חברה פועלת לשימור הסטטוס-קוו שלה, לשימור המסגרת של הסדר החברתי דרך השקפת העולם של הבורגנות ע"י שכנוע. גיטלין טוען שא. התקשורת האמריקאים תורמים לשימור הסטטוס-קוו ומנסה להוכיח כיצד מועברת האידיאולוגיה ההגמונית של האליטות באמצעות שכנוע דרך תוכניות הבידור. ההגמוניה מתבטאת בשליטה במחשבה, שבאמצעותה האליטה משמרת את מעמדה. הוא בודק כיצד הז'אנר הבידורי גורם לצופים תחושת סיפוק וכי בעיותיהם נפתרות ע"י צפייה בתכנית. ייחודו של גיטלין בהתייחסותו לז'אנר הבידורי ולא לתכני אקטואליה וחדשות, הוא מוכיח באופן עקבי שבתכניות אלה יש העדפה ברורה של האידיאולוגיה ההגמונית של האליטות ובעיות מורכבות של פרטים בחברה נפתרות בקלות תוך הטמעה של ערכים, נורמות והתנהגויות בהתאם לערכי הבורגנות. מאפייני תכניות הבידור: 1. פורמט ונוסחה- נוסחאות, דמויות קבועות ונורמטיביות, שיקוף צורת התנהגות "מקובלת" ונורמטיבית (בית בכפר, כלב, משפחה וכו'), כך גם בפרסומות- קנו המוצר וכל בעיותיכם יפתרו. 2. ז'אנר- הז'אנר הבידורי גמיש, מתאים עצמו למציאות המשתנה, מכירים בצרכי הקהל ובכך משכנעים אותו לתמוך בהגמוניה, גיטלין מדגים באמצעות הספורט כז'אנר בידורי טיפוסי שכביכול נותן לצופים מידע שהוא טריוויאלי ומעניק להם אשליה של שליטה בידע (כוח) ומסיט אותו מהדבר האמיתי- המציאות (דומה לא. פרנקפורט). 3. רקע וטיפוסי דמויות- הגיבורים והדמויות נורמטיביים והם מכונים "חבילה סטנדרטית" (אימא-אבא-כלב), אין התעסקות אמיתית בחריגים. 4. זווית ראיה- הזוויות הן קונפורמיות, ואם יש התעסקות עם חריגים אז הם מבויתים, או לא לגיטימיים. 5. התהליך ההגמוני בקפיטליזם המודרני- לפי גיטלין, ענף הבידור רגיש לטעמו של הקהל, מושך אותו לתמוך בהגמוניה הבורגנית לשם שמירת הסטטוס-קוו ושליטת האליטות והתאגידים. לסיכום, בחינת הז'אנר הבידורי מוכיחה כי המעמד השליט מצליח למכור להמון את האידיאולוגיה שלו ולשכנעו כי הנורמות של האליטות חיוניות עבורו וכי תוך 45 דקות ובקניית מוצרים "נכונים" כל הבעיות נפתרות והמידע השולי שנמסר להמון גורם לחוסר מעורבות במציאות האמיתית.

עוד על ניאו מרקסיזם

חזרה אל: תקשורת המונים – סיכום

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות