יסודות מדעי ההתנהגות: הטיות בייחוס
מתוך אסופת הסיכומים בקורס יסודות מדעי ההתנהגות, וכן מאגר הסיכומים בפסיכולוגיה או הסיכומים במנהל עסקים.
כאשר אנו מייחסים הסבר להתנהגות של אחרים, אנו נוטים לתת משקל כבד יותר לגורמים פנימיים מאשר לגורמים חיצוניים. לעומת זאת, כאשר אנו בוחנים את עצמנו, אנו נוטים לייחס משקל יתר לגורמים חיצוניים.
יש לנו נטייה לראות כל סיטואציה כמערכת של גורמים אישיים ולא את המאפיינים הסביבתיים שלה.
ההסבר הקוגנטיבי העיקרי לכך, הוא שאנו מודעים יותר לגבי המתרחש אצלנו. על כן, ההסתברות היא גבוהה יותר שנתייחס לסיבות המצביות כדומיננטיות. לעומת זאת, איננו בקיאים בתהליכים המתרחשים בקרב אנשים אחרים, ועל כן אנו מניחים, שההסבר לפעולות / תוצאות שלהם הוא אישיותי.
הסבר נוסף (משלים להסבר הקודם), הוא שכאשר אנו חושבים על מישהו אחר, אנו מתמקדים בו ובאישיותו. לעונת זאת, כאשר אנו חושבים על עצמנו, אנו מתרכזים בפעולה שביצענו (למה פעלנו בצורה באופן כזה או אחר).
דוגמא: אם מישהו יאחר לנו לפגישה, סביר שנייחס את האיחור לכך שהוא עצלן, מאשר שנייחס זאת לפקקים
בדרך.
ג'ון מילר (חוקרת), גילתה כי הייחוס הנ"ל בא לידי ביטוי החברה המערבית ולא בחברה המזרחית. בחברה המזרחית, ישנה נטייה לייחס חשיבות יתרה לגורמים החיצוניים. על כן, ניתן להסיק כי מדובר בתופעה תרבותית-מערבית ולא בתופעה אוניברסלית. ההסבר של מילר לכך, היה שהחברה המערבית מקדשת את האוטונומיה של הפרט – ההתנהגות שלו מושפעת מרצונותיו, שאיפותיו ומעשיו. בתרבות המזרחית, יש דגש חזק להקשר ולסביבה – ההתנהגות לא אמורה לנבוע מדברים פנימיים, אלא מהנורמות ומהציפיות. על כן, כשאדם מהמזרח מנתח התנהגות, הוא נוטה להיות יותר רגיש למצב (טיפ: יכול להיות חשוב בעסקים).
ראה גם סיכומים אודות:
