תיאוריות בקרימינולוגיה: המודל הסטרוקטורלי של פרויד

תיאוריות בקרימינולוגיה: המודל הסטרוקטורלי של פרויד

מתוך סיכום הקורס תיאוריות בקרימינולוגיה

המודל הסטרוקטורלי (= מבני):

 ראה סיכום מורחב על המודל הסטרוקטורלי-מבני של פרויד וכן מאמר אודות המודל המבני של פרויד מתוך סדרת מבוא לפסיכואנליזה.

המודל המבני- מבנה האישיות. לפי פרויד האישיות שלנו כוללת 3 מנגנונים, הפועלים בשת"פ:

  • האיד (הסתמי).
  • האגו (האני).
  • הסופר אגו (האני העליון).
  1. האיד:

מנגנון ביולוגי מולד והוא פועל ע"פ עיקרון העונג. שאיפה לאיזון, שיווי משקל ורואים זאת החל מהלידה. למשל: תינוק שלא מסופק- בוכה. באיד מצויים כל היצרים והדחפים. האיד רוצה שנספק את היצרים הללו. לו זה היה תלוי באיד, היינו מגשימים את כל הדחפים. הדחפים המרכזיים: מין ותוקפנות.

  1.  האגו:

האגו מתעצב אצלנו כל הזמן אבל הוא מגיע לגיבוש החל מגיל שנה וחצי בערך. ברגע זה, אנחנו מצליחים להציב דרישות של הסביבה. האגו פועל ע"פ עיקרון המציאות. מנסה להתאים את הרצונות שלנו והצרכים שלנו למה שמקובל ונכון במציאות. האגו רוצה "שנצא טוב". שנתאקלם, שנסתגל.

  1. הסופר אגו:

הסופר אגו מתחיל להתהוות בערך בגיל 3 או 4. פועל ע"פ עיקרון המוסר והוא מתעצב בתהליכים של הפנמה והזדהות. לכן יש חשיבות לדמויות הסובבות את הילד, שמטפלות ומחנכות את הילד כי הוא מפנים אותן. הוא מפנים את הערכים, המעשים, ההתנהגויות. קיימת חשיבות רבה להתהוות של הסופר אגו אחרת, יוצרו בעיות. אי לכך, חשוב שהתהליך יסתיים בהצלחה. החלק המתפתח בסופר אגו, הלא מודע, מתפתח בגיל הרך. החלק המודע, המצפון, מתפתח במהלך כל החיים.

 

תפקיד האגו:

ע"פ פרויד, תפקיד האגו הוא לתווך ולפשר בין האיד לבין הסופר אגו. הוא עושה זאת בדרכים של עידון, תיעול, בדרך של סובלימציה.

כאשר לאיד מתחשק לאכול, להכות וכו', תפקיד האגו לנתב את הדברים לדרך המציאות.

האגו לא פוסל את האיד, אבל הוא מתאים את הדברים למקום, לזמן. האגו שם גבול. הוא מלמד גבולות בגלל מגבלות המציאות. האגו גם יכול לעדן יצרים.

באותה המידה, תפקיד האגו לעדן את הסופר אגו. במציאות, אי אפשר להיות רק נוקשה ובעל ערכים. גם את זה יש צורך לעדן. אגו תקין מסוגל לעשות את התיווך וההתאמה למציאות.

לפי הניאו פרוידינים (הרטמן ורפפורט)-

האגו הוא לא רק מתווך, אלא גם אוטונומי, עצמאי. יש לו ייחודיות ובחירות משל עצמו. הוא יכול לבחור בפשרה, ללכת רק לפי האיד או רק לפי הסופר אגו. הוא מקבל החלטות אבל לוקח עליו את האחריות.

איד

                                                             סביבה

סופר אגו

האגו- בתוכנו.

הסביבה- משהו חיצוני.

אי לכך, אנחנו נמצאים בקונפליקטים. על האגו מופעלים הרבה מאוד לחצים.

קונפליקטים:

  1. קונפליקט בין האיד לאגו:

האיד אומר- תעשו מה שבא לכם. הוא מתחיל לפעול, האגו מתחיל לפעול, האגו שם גבולות ומתבצעת "התנגשות". המתח הזה מעורר אצלנו חרדה. האגו רוצה "שנראה טוב" במציאות, בסביבה, ולכן אסור שהם "ייזלו" החוצה ואנחנו נמצאים במצב של אי שקט, שמא הדברים יתפרצו. היות שלא ניתן לחיות לאורך זמן עם מצב של אי  שקט, אנחנו מחפשים לפרוק זאת בדרכים לגיטימיות: פעילות ספורטיבית, למשל. אבל לפעמים, אנשים בוחרים בהתנהגויות שאינן לגיטימיות: נהיגה בפרעות, משהו מאוד אקטיבי ואינטנסיבי בכדי להסיט את הדעת.

  1. קונפליקט בין האגו לסופר אגו:

הסופר אגו פועל ע"פ עיקרון המוסר. מבחינתו, עלינו להיות ערכיים, מצפוניים, מוסריים. האגו אומר, שניתן להסתדר גם במינונים נמוכים יותר. ברגע שאני נשמעת לאגו ולא הולכת לפי הסופר אגו, מתחילה להיווצר בנו תחושת אשמה וייסורי מצפון. האגו רוצה להוציא ואתנו טוב ביחס למציאות.

ישנם אנשים שהסופר אגו שלהם נוקשה. ברגע שהם לא עושים משהו, הם במצב בלתי אפשרי. רגעי האשם מציפים אותם. אנשים כאלה מרגישים צורך חזק להיענש.

ההענשה העצמית מקלה על רגשי האשם. צריך לדעת שזה לא לאורך זמן. הכל מלא ב"אסור" ושוב מרגישים צורך להעניש את עצמם והם הופכים להיות עבריינים רצידיביסטים (=עבריינות חוזרת). הם יוצרים סיטואציות, מענישים את עצמם, וחוזר חלילה. האדם זקוק לזה מבחינה נפשית.

  1. קונפליקט בין הסופר- אגו לסביבה:

הסופר אגו אחראי על המוסר. כל אחד מאיתנו מתחנך על מערכת ערכים. במהלך ההתפתחות הם מתעצבים והופכים להיות חלק מאיתנו. כאשר אנחנו חיים בסביבה שהערכים שלנו מתאימים לאלה של הסביבה הקולטת, יש הלימה. אבל לעיתים, אנחנו משנים את הסביבה, שיכולה להיות בעלת ערכים שונים ואז נוצר קונפליקט. אפשרות אחת היא שאשאר נאמנה לערכים שלי ואז המחיר הוא שאהיה חריגה. אפשרות אחרת היא שאגיד שחשוב לי להתאקלם ולכן אתפשר ואוותר על חלק מערכי ומדפוסי ההתנהגות שלי וזאת בכדי להשתייך. התחושה שתהיה לי היא "שבגדתי" בערכים שלי, שוויתרתי על ערכים/ עקרונות מבית. למשל: אדם שהתחנך בסביבה דתית… אם עבר לסביבה שונה, שאיננה בעלת ערכים דתיים כשלו, הוא ירגיש שונה. אם יחליט לשנות את אורח חייו, הוא ירגיש שויתר על נורמות ההתנהגות עליהן התחנך וגדל. ייתכן שיסתגל לסביבה החדשה וייתכן שיחזור לסביבה הקודמת. קונפליקט כזה מייצג, לרוב, סטייה ערכית.

  1. קונפליקט בין האגו לסביבה:

קונפליקט בין האגו (המציאות) לבין הסביבה.

האגו מבקש להוציא אותנו תמיד "בסדר". שנראה טוב כלפי חוץ. לפעמים, האגו "בונה" כל מיני תוכניות ואז מגיעים לסביבה והיא חוסמת אותנו וזאת כי לסביבה יש מחסומים וגבולות, כפי שמגדירה לעצמה. לעיתים, זה מתנגש עם רצון האגו ואז נוצר קונפליקט. למשל: תלמידה טובה, המבקשת להתקבל לאוניברסיטה. מסיבות כאלה ואחרות, לא מקבלים אותה, שכן איננה עומדת בקריטריוני הסף. מצב זה איננו תואם את המציאות, כפי שנראתה על ידה ואז נוצרת אצלה תחושת תסכול כי האגו מבקש להגשים את המציאות. האגו, לא יכול לשאת את התסכול. הוא חש צורך להגיע להומוסטאזיס (= איזון). האגו "יכול להגיד": יש למצוא תוכנית אלטרנטיבית, חלופית. לעיתים, תסכול מוביל להחלטות שאינן נורמטיביות. למשל: זיוף תעודת הבגרות, זיוף הציונים (במקרה לעיל) או מעשה מרמה אחר. המטרה של מעשה זה, היא להחזיר לאגו תחושה חיובית.

ליקויים באגו וליקויים בסופר- אגו:

 

ליקויים באגו:

(*קריאה מקבילה: "העבריין בהתהוותו"- פרק 6).

 

  1. אגו חלש ("אני" חלש):

כאמור, האגו מתפתח מגיל צעיר מאוד. תפקיד הדמויות המטפלות בו הוא לגבש את האגו ע"י חיזוקים חיוביים, העצמה אישית, תמיכה וכו'. ילד, שהאגו שלו חזק ויציב, יוכל, בעתיד, להתמודד עם לחצים שיופעלו עליו. ברגע שילד לא פיתח אגו חזק, קשה לו מאוד להתמודד עם לחצים, עם דחפים. הוא נכנע בקלות. מתייאש. האגו לא בולם או מתווך ולכן האיד מצליח להשתלט. לאדם כזה יכולה להיות עבריינות ע"ב עונג. לא קיים "הבלם" שאומר שזה לא מתאים ואז אנו הופכים להיות "עבדים" ליצרים.

  1. עזובה נפשית:

מושג שהוטבע ע"י פרנקשטיין.

מדבר על ילדים עזובים. ילד אמור להרגיש שהוא חלק מהבית, מהמשפחה. שהוא רצוי, חיוני, אהוב. שיש לו תפקיד בבית. ילד המרגיש שייך, יפתח אחריות ומחויבות לחוקים, לכללים. האחים חשובים לו, ההורים, הסביבה. הוא יחוש בהדדיות. התחושה הזו עוברת גם לסביבה החיצונית. הילד יהיה מחויב לחוקי הסביבה וכלליה.

כאשר ילד חי במשפחה שכל צרכיה הפיזיים מסופקים (קרי, אוכל, פרנסה וכו'), אך הצרכים הרגשיים לא קיימים, ילד כזה, לא ירגיש שייך ולכן הוא לא יפתח מחויבות. הוא לא יחוש שזה חלק ממנו. חסרה לו אכפתיות. אי לכך, הוא יחוש בנוח ויחיה בשלום עם הדחפים שלו, שכן לא נדרש כלל להתמודד עם הדילמות. הוא לא מעורב בקונפליקט (אלא אם זה יגיע ממקום של אינטרס אישי. אחרת, לא יהיה קשור רגשית). ילד כזה, יפעל בניגוד לכללי החברה.

  1. עבריינות ע"ב אובססיה (= כפייתיות):

אדם, שבילדותו חווה טראומה ולא יכול היה להתמודד איתה ולכן הוא מדחיק אותה. אבל הוא שרוי בחרדה מתמדת שמא תוכן זה "יצוף" ויעלה. אדם כזה, כדי שדבר כזה לא יקרה, מעסיק עצמו באופן כפייתי במשהו. למשל: קלפטומניה, שטיפה כפייתית של ידיים במים וסבון, פירומניה (= דחף להצתה). הטראומה נמצאת בלא מודע. האגו, מפעיל מנגנונים בכדי להגן עלינו.

ליקויים בסופר- אגו:

(*קריאה מקבילה: "העבריין בהתהוותו"- פרק 6).

  1. סופר- אגו עברייני:

הסופר- אגו נבנה בתהליכים של הפנמה והזדהות. בד"כ דבר הנרכש מההורים. הילד המדובר עבר את התהליכים של הזדהות והפנמה בצורה טובה, אך זה נעשה דרך דמויות שליליות בחייו (למשל: הורים עבריינים). חשוב מאוד שהדמויות להזדהות והפנמה בחייו של הילד בשלב התפתחות הסופר אגו יהיו חיוביות.

  1. חללים (לקונות) בסופר- אגו:

ילד שעבר תהליך של הזדהות והפנמה בצורה טובה ותקינה, אבל יש תחום אחד שיש בו חלל. ייתכן כי ההורים בתחום זה היו חסרים, חלולים. לעיתים, זה יכול להתפתח כי ההורה תייג את הילד, פסל את הילד במשהו והוביל ל"נבואה שמגשימה את עצמה". למשל: אבא שרודה בביתו שהיא מתלבשת כמו זונה, מדברת כמו זונה ומתנהגת כמו… דבר זה יוביל אותה באמת לממש זאת. תיוג ילד זה דבר פסול.

  1. היעדר סופר אגו:

מצב חמור מאוד שבו הילד לא עבר כלל תהליך הזדהות והפנמה בצורה תקינה והוא לא פיתח סופר אגו. כל החלק של המוסר והערכים לא קיים בו. אין לו מוסר או מצפון, לא אמפאתילסביבה ולא מבטא רגישות כלפיה. ילד כזה לא יהיה כפוף לחוקים ולכללים. תוצר העבריינות הוא קשה מאוד ויכול להוביל לפסיכופאטיות, להתנהגות אנטי- סוציאלית.

  1. סופר אגו מחמיר, נוקשה:

בית שהאווירה בו מאוד נוקשה, מחמירה. הכל אסור. ילדים שגדלים בבית כזה, יהיו תמיד בתחושה של חרדה. לעיתים אף המחשבה מעוררת תחושת אשם. ילד שחי כל הזמן בייסורי מצפון המתבטא במחשבה, במשאלה, במעשה.

ילד כזה מפתח סופר אגו נוקשה. הוא חש שאין פשרות.

ילד כזה יחפש כיצד להעניש את עצמו, כדי להקל על עצמו מרגשי אשמה ולכן הוא יעשה דברים אסורים וירצה שייענש עליהם. רק בסיטואציה כזו הוא מחזיר לעצמו את תחושת האיזון. לרוב, מדובר בתחושת איזון זמנית ואז העבריינות היא חוזרת. ילדים כאלה יכולים לפצוע עצמם, פיזית.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות