סיכום: מות המחבר \ רולאן בארת

סיכום מאמר: מות המחבר \ רולאן בארת

בבחינת קטע שנכתב המתאר אדם כלשהו ורגשותיו נשאלת השאלה מי אומר את הדברים? הכותב? גיבור הסיפור? ביטוי לרעיונות ספרותיים? תבונה אוניברסלית? פסיכולוגיה? לעיתים לא ניתן לדבר מאחר והכתיבה היא הרס של כל מקור. הכתיבה היא מקום נייטרלי, הטרוגני, עמום, בו הסובייקטיבי נעלם, והזהות אובדת, בעיקר זו של הגוף הכותב.

מרגע שדבר מסופר על מנת שיספרו אותו, כלומר ללא פונקציה מלבד עצם הפעלת הסמל, מתרחש ניתוק. המחבר נכנס לתוך מותו ומאבד את קולו.

בחברות אתנוגרפיות לא ניתנה לאיש הבעלות על הסיפור מלבד למספר. המחבר הוא דמות מודרנית שנוצרה ע"י החברה החברה שלנו, עם האמפיריציזם האנגלי, הראציונאליות הצרפתית והאמונה האישית של הרפורמציה, שגילתה את יוקרת "האינדיבדואל". המחבר נחשב מאוד בחברה המשלימה עם הקפיטליזם, שולט בספרי הלימוד של ההיסטוריה הספרותית, בביוגרפיות, בראיונות לעיתון ובתודעה של אנשי הספרות עצמם.דימוי הספרות מבוסס על המחקר, אישותו, ההיסטוריה שלו, טעמיו ותשוקותיו. ההסבר של היצירה מבוקש אצל היוצר מוסר את "סודו".

אף שאימפריית המחבר עודנה רבת כוח, סופרים אחדים ניסו לערער את תפיסתה. עבור מלרמה למשל, השפה מדברת ולא המחבר, ולכתוב= להגיע לאלמוניות שאין לבלבלה עם האובייקטיביות של הסופור הריאליסטי, השפה לא רק מגיבה. ואלרי, כלוא בתוך הפסיכולוגיה של ה"אני", ריכך את התיאוריה הזו אך לא חדל להעמיק ספק ולהגחיך את המחבר ודגל במצב הלשוני.

אפילו פרוסט נטל על עצמו במשימה לסכסך תמיד את הקשר בין הסופר והדמויות שלו ע"י עידון קיצוני.הסופר אצל פרוסט הוא מישעומד לכתוב, ובכך מעניק פרוסט לכתיבה המודרנית את האפופיאה שלה.

לבסוף, הסוריאליזם לא יכול היה לעניק לשפה מקום עצמאי, מכיוון שהייתה מערכת ומטרת תנועה זו היתה חתירה מיידית תחת הקודים. תנועה זו חתרה לחילון דימוי המחבר.

מחוץ לגבולות הספרות סיפקה הבלשנות מאבק למען חיסול המחבר, באמצעות מכשיר אנאליטי- היא הראתה כי תהליך ההבעה הוא תהליך ריק המתפקד מבלי שיהיה צורך למלאו באישיות דובר. המחבר הוא לעולם לא יותר ממי שכתב.

התרחקות המחבר אינה רק עובדה היסטורית או פעולה של כתיבה. היא משנה את הטקסט המודרניוקריאתו לחלוטין. אין זמן אחר מלבד זמן ההבעה וכל טקסט נכתב לנצח כאן ועכשיו. לפיכך, הפועל לכתוב אינו יכול לציין עוד פעולה של תיעוד, של ייצוג, של ציור, אלא פעולה פרפורמטיבית בה להבעה אין תוכן אחר מלבד אותו אקט עצמו באמצעותו היא מבטאת עצמה.

אם כך, טקסט אינו נעשה משורה של מילים המשחררות יחד משמעות בלעדית, אלא חלל רב מימדי בו משולבות ומתנגשות כתיבות רבות ושונות. הטקסט הוא רקמה של ציטוטים המגיעים מאינספור חדרי התרבות.

לאחר הרחקת המחבר היומרה "לפענח" טקסט נעשית בלתי נחוצה מאחר והטקסט חסר נקודות גבול. למעשה בכתיבה המרובה הכל ניתן להבהרה אבל דבר לא ניתן לפענוח. אפשר לזהות ולעקוב אחר המבנה אך אין לו עומק. הכתיבה חותרת לשחרור שיטתי של משמעויות. סירובה של הספרות לכפות משמעות אחרונה על הטקסט מהפכנית, מאחר ופירושה לסרב לאל ולנגזרותיו: לתבונה, למדע, לחוק.

ההוויה הכוללת של הכתיבה נחשפת בטרגדיה היוונית למשל- בה לכל מילה 2 משמעויות. הדמויות עצמן מבינות רק משמעות אחת אבל הקורא מבין את הכל. הקורא הוא אותו מרחב בו נרשמים הציטוטים מהם עשויה הכתיבה מבלי שאף אחד מהם ילך לאיבוד. האחדות של הטקסט אינה במקור אלא ביעד שלו.

רולאן בארת \ מות המחבר

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות