סיכום: ריבוד האוניברסיטאות בישראל והשלכותיו על מדיניות החינוך הגבוה \ אברהם יוגב

סיכום מאמר: ריבוד האוניברסיטאות בישראל והשלכותיו על מדיניות החינוך הגבוה \ אברהם יוגב

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים בחינוךסיכומי מאמרים בחברה הישראלית

מבוא

צמיחתן המהירה בעשור האחרון של המכללות האקדמיות ושל השלוחות של אוניברסיטאות זרות בארץ מפנה שוב את תשומת הלב לדפוסי התפתחותן של אוניברסיטאות בישראל.

כל האוניברסיטאות נתפשות בעיני כל החוקרים כמוסדות אליטיסטיים וסלקטיביים.

ההתייחסות לאוניברסיטאות נוטה להישאר מונוליתית בפרט במדינות בהן יש פיקוח ציבורי על ההשכלה הגבוהה, כנ"ל לגבי מדינת ישראל בה כל האוניברסיטאות והמכללות נתונים לפיקוח המועצה להשכלה גבוהה(מל"ג) המורכבת מהועדה לתכנון ותקצוב(ות"ת), שמחליטה על אישור המוסדות ותוכניות הלימוד שלהם, כמו כן מחליטה הות"ת על הקצאת המשאבים למוסדות השונים. הות"ת מורכב מנציגי המוסדות וברובו מאויש על ידי נציגי האוניברסיטאות הותיקות. ועדה זו הכריזה מספר פעמים כי האוניברסיטאות מהוות בארץ את הרובד הראשון במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ לעומת המכללות שמהוות את הרובד השני.

במאמר יטען יוגה כי ניתן לחלק את 6 האוניברסיטאות בארץ לשני רבדים: שלושה מוסדות אליטיסטיים (האוניברסיטה העברית, הטכניון ואוניברסיטת תל אביב) השואפים למצוינות כללית לעומת שלוש אוניברסיטאות ייעודיות המכוונות לאוכלוסיות ספציפיות או פריפריאליות גיאוגרפית.

גישה בלתי מונוליתית להתפתחות האוניברסיטאות בישראל

תהליך ריבודן של האוני' בארה"ב ובאנגליה למוסדות אליטיסטיים לעומת אוני' אחרות מתעד בספרות הסוציולוגית בשני העשורים האחרונים אך מאחר והוא מתמקד בהתפתחות אוני' פרטיות במאה הקודמת הוא אינו מסביר את הריבוד העכשווי באוני' במערכות ציבוריות.

לעומת זאת, התהליך כן מדגים את מאפייני הריבוד החברתי במערכות אוני'. אוני' אליטיסטיות בארה"ב ובבריטניה שהתחילו כמוסדות ששירתו את צאצאי האליטות המקומיות נכנסו מאוחר יותר לתחרות עם אוני' עירוניות אחרות , במהלך התחרות ניסו להדגיש את המצוינות האקדמית שלהם  והחלו לבחור סטודנטים על בסיס יכולתם האקדמית במטרה לשמר את מעמדן האליטיסטי.

המחקרים על ריבוד האוני' במדינות אלו מראים  כי התחרות בין שני סוגי האוני' מתמקדת בנושא של "מצוינות אקדמית" ובכך האוני' האליטיסטיות מקבלות לגיטימציה להישאר סלקטיביות במיון סטודנטים.

עובדה זו משרתת בעקיפין את נטייתן לבחור סטודנטים ממעמד חברתי גבוה בעוד שהאוני' העירוניות הן פרופסונליות יותר ומשרתות אוכלוסיות תלמידים פחות סלקטיבית מבחינת מוצא חברתי.

הספרות המקצועית הדנה בהתפתחויות ההשכלה הגבוהה במדינות מערביות רבות נתונה במחלוקת:

מצד אחד יש את "גישת השונות"( DIVERSITY APPROACH ) שהיא פונקציונלי סטית.

הגישה טוענת כי הגל הנוכחי של התפשטות ההשכלה הגבוהה מעיד על דיפרנציאציה פונקציונאלית של מערכת החינוך הגבוה, אשר במסגרתה מוקמים מוסדות בעלי תחומי עניין שונים במטרה לענות על צרכי תלמידים שונים בעלי מוטיבציות שונות להשכלה גבוהה.

הגישה השניה, היוצאת מגישת הקונפליקט טוענת כי השונות בין המוסדות להשכלה גבוהה משקפת תהליכי ריבוד של מעכת החינוך הגבוה יותר מאשר דיפרנציאציה אופקית של מוסדות אלו. הגישה רואה את הגל הנוכחי של התפשטות ההשכלה הגבוהה כתוצאה של הפיקוח הציבורי על מערכת החינוך הגבוה.

כמו כן, זו תוצאה של תחרות מתמשכת בין מוסדות ותיקים לחדשים על רקע הדרישה הגוברת להשכלה.

גישה זו לא יושמה עד כה בישראל על אף היותה הפוכה לתפישה המונוליתית המקובלת בארץ לגבי אוני'.

יוגב מציע להתייחס לגישה זו, לפיה התפתחות ההשכלה הגבוהה היא תוצר פיקוח של הות"ת , שהניב מערכת אוני' מרובדת המתבטאת במאפיינים ספציפיים של האוני' השונות ובתחרות ביניהן.

ישנן 4 תקופות מרכזיות בהתפתחות המערכת המרובדת הנ"ל:

  1. בין שנות העשרים לאמצע שנות החמישים: הגמוניה של האוניברסיטה העברית והטכניון במערך ההשכלה הגבוהה. נוסדו מתוך שת" בין יהדות העולם ליישוב היהודי בישראל, התפתחו במקביל לגלי ההגירה של אקדמאים יהודים מאירופה. שני המוסדות נתמכו באופן מסיבי על ידי הממשלה.
  2. בין אמצע שנות החמישים לסוף השישים: נוספו 2 אוני' חדשות- תל אביב ובר אילן, האוני' הייעודית הראשונה. העברית התנגדה לפתיחתן אך לשווא. בר אילן נפתחה עבור המגזר דתי ציוני על בסיס תרומות מחו"ל וללא אישור ממשלתי. הקונפליקטים עם העברית נמשכו לאורך התקופה גם עקב עצמאותה של תל אביב מפיקוח חיצוני וגם עקב מעבר אנשי סגל מהעברית לתל אביב.
  3. בין 1970 לאמצע שנות השמונים: אוני' ת"א מתמסדת וכל 3 המוסדות האליטיסטיים הוכרו כמרכזים של "מצוינות אקדמית", חיפה ובן גוריון הוקמו בתחילת שנות ה-70' בתמיכת הותיקות.

חיפה יועדה כמוסד להשכלה גבוהה עבור תושבי הצפון ובן גוריון כמטרה למשוך מדענים ואנשי אקדמיה לצורך פיתוח הנגב. עד סוף שנות ה-70 ' כל 3 הייעודיות התמקדו בעיקר בלימודי תעודה לאחר תואר לבוגרים של האוני' האליטיסטיות ובנו לאיטן את תוכניות ההוראה שלהן לתואר ראשון.

  1. מאז אמצע שנות השמונים: דפוסי הריבוד בין האוני' האליטיסטיות לייעודיות נקבעו בהיבט

של הרכב התלמידים. הייעודיות ממשיכות לספק חלק נכבד מלימודי תעודה לאחר תואר עד היום אך אחוז תלמידיהן לתואר ראשון גדל באופן ניכר.השיעור הכולל של תלמידים באונ' האליטיסטיות לתואר ראשון הולך ופוחת.התחרות בולטת בין האוני' האליטיסטיות על התלמידים לתארים מתקדמים ובפרט תלמידי תואר שלישי.

השינויים בהרכב הגיאוגרפי של התלמידים בכל אוניברסיטה מועטים במהלך העשור האחרון, לכן ניתן לייחס את הרכבם הגיאוגרפי של התלמידים במוסדות השונים למדיניות קבלה שהוכתבה מלמעלה, יותר מאשר לבחירה אישית של התלמידים או למדיניות קבלה של כל מוסד.

הריבוד האקדמי והחברתי של האוניברסיטאות

בחלק זה ייעשה ניתוח של הדפוסים האקדמיים וחברתיים בתהליך הריבוד בין האוני' בין השנים 85'-96'. הניתוח ייעשה ע"י השוואת נתונים של האוני' שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הנתונים מתייחסים למאפיינים אקדמיים של 6 האוני' ולמאפיינים החברתיים של הסטודנטים בהן.

המאפיינים האקדמיים– האוני' בישראל מרובדות הן במובן האנכי(לימודים לתארים מתקדמים לעומת לימודי התואר הראשון) והן במובן האופקי (תחומי הלימוד שהן מספקות).

בשלוש האוני' היותר מבוססות השיעורים היחסיים של התלמידים לתארים מתקדמים בד"כ גבוהים מן המצופה ושיעור היחסי של תלמידי תואר שני עולה באוני' ת"א המציעה מגוון תוכניות מ.א פרופסיונליות ללא תזה , בעוד שבעברית ובטכניון שיעור זה נמצא בירידה. התחרות האמיתית כרגע בין האונ' היא על תלמידי הדוקטורט. העברית והטכניון עדיין מתאמצים להגדיל את שיעור תלמידי הדוקטורט שלהן בעוד שאוני' ת"א כבר הגיעה לחלקה הפרופורציונלי בתחום. שלוש האוני' הייעודיות, ובמיוחד חיפה הן בעלות שיעורים יחסיים פחותים מן הצפוי של תלמידי דוקטורט. הות"ת אכן אחראית לאישור הראשוני ולהכרה הסופית של כל תוכנית לימוד לגופה בכל האוני' והדבר נכון לגבי כל התארים כאשר העובדה כי בראש הות"ת עומדים פרופסורים מו האוני' הותיקות בנוסף לעובדה כי  הייעודיות עדיין זקוקות לאישור הות"ת לגבי תו"ל בסיסיות מביאה ליצירת רושם כי הות"ת מגביל את התפתחותן האוטונומית של הייעודיות.

ישנם שני מאפיינים חשובים של הריבוד האקדמי האופקי: קודם כל בכל אחת מהאוני' הייעודיות חסרה אחת משתי הפקולטות היוקרתיות ביותר: משפטים(בן גוריון) ורפואה(בר אילן וחיפה) והפקולטות הנ"ל באוני' הייעודיות הן קטנות יחסית לפקולטות המקבילות להן באוני' האליטיסטיות.

שנית,המספר הכולל של תחומי ההוראה קטן יותר באוני' הייעודיות מאשר באוני' האליטיסטיות.

עפ"י התפלגות התלמידים נראה כי האוני' הייעודיות תוכננו ע"י הות"ת בעיקר כמוסדות בתחום ה"אומנויות חופשיות" כלומר מדעי הרוח והחברה. בן גוריון יוצאת מן הכלל בכך שרבע מתלמידיה לומדים הנדסה אך גם זאת עפ"י תכנון מלמעלה. האליטיסטיות , לעומת זאת, הורשו לפתח את כל תחומי ההוראה במסגרת שאיפתן ל"מצוינות אקדמית" באופן כוללני.

המאפיינים החברתיים-תלמידים מבוגרים הם בני 35 ומעלה , חלקן היחסי של האוני' הייעודיות בתלמידים מסוג זה גבוה מן המצופה הן לגבי הלימודים לתואר ראשון והן לגבי תואר שני.

הייעודיות נוטות גם להיות בעלות שיעורים יחסיים גבוהים יותר של נשים מאשר האליטיסטיות.

חגבי יהודים ממוצא מזרחי וערבים השיעורים היחסיים של תלמידים ממוצא מזרחי גבוהים מן המצופה בכל שלוש הייעודיות בעוד שיעורים אלה נמוכים מ הצפוי בכל שלוש האליטיסטיות. למעט חיפה.

מכל אלה נובע כי הרכב התלמידים בייעודיות מצביע על היוקרה החברתית הפחותה שלהן לעומת האליטיסטיות.

השלכות על מדיניות החינוך הגבוה

 

לממצאים על ריבוד האוני' בארץ שלוש השלכות עיקריות על מדינות החינוך הגבוה בישראל ובמדינות נוספות בהן קיים פיקוח ציבורי על מערכת ההשכלה הגבוהה. השלכות אלה מתייחסות ל:

א.     מידת קיומו ויציבותו של תהליך הריבוד באוניברסיטאות–  ריבוד זה מייצג הבחנה ברורה בין אוני' אליטיסטיות לאחרות גם מבחינת החתירה למצוינות אקדמית וגם מבחינת הרכבם החברתי של הסטודנטים. אך בניגוד לריבוד דומה בארה"ב ובאנגליה הריבוד בארץ לא נבע מתחרות טבעית בין אוני' פרטיות ותיקות  לאוני' ציבוריות חדשות אלא הוא תוצר ישיר של מדיניות הות"ת לגבי ההשכלה הגבוהה.

מכיוון שהמל"ג והות"ת הם גופים שהוקמו בידי המדינה וממומנים על ידה קשה להניח שהמדיניות הנקבעת על ידם מכוונת באופן ישיר לריבוד האוניברסיטאות לכן יש לחפש את הגורמים לריבוד ברמת הלחצים המופעלים על גופים אלו , לחצים אשר מופעלים גם מלמטה מקרב הציבור הרחב והן מלמעלה ע"י הממשלה או הגוף המחוקק המייצגים את המדינה.

הגידול הדמוגרפי המואץ מאז שנות ה-80' (ריבוי טבעי + הגירה מסיבית) יצר צורך דחוף בהרחבת האוני' הייעודיות , מה שגרר ריבוד של האוניברסיטאות.

בנוסף לכך נוצר מתח בין המדינה השואפת להרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה וליתר שוויון הזדמנויות בכניסה אליה לבין גופי הפיקוח הציבורי הנשלטים ע"י נציגי האוני' הותיקות המעונינים בשמירת המונופול הסלקטיבי שלהם. מאחר ובישראל הממשלה נמנעת מהתערבות בהחלטות האופרטיביות של הות"ת הריבוד בין האוניברסיטאות מחריף.

כלומר, ניתן לראות שהתחרות היא גם בין האליטיסטיות עצמן וגם בין האליטיסטיות לייעודיות.

ב.      מי נהנה מריבוד האוניברסיטאות? –  אי אפשר לומר כי הות"ת חתרה ישירות לריבוד האוני' מכיוון שהיא מייצגת את המל"ג בה יש ייצוג לכל האוני' בארץ אך אין להתעלם מהרכב הות"ת אשר מונהגת ע"י נציגי האליטיסטיות. נראה כי המדיניות שנקבעה שירתה קודם כל את האליטיסטיות שהצליחו לשמר את יוקרתן הייחודית על אף היותן חלק ממערכת ציבורית של השכלה גבוהה. הייעודיות הפחיתו בעצם הרחבתן את הלחצים הציבוריים על האליטיסטיות להגמיש את נגישותן להשכלה גבוהה ואפשרו להן לשמור על הסלקטיביות החברתית והמצוינות האקדמית שלהן, השלכה נוספת היא שכך האליטיסטיות משמרות את מעמדן בכל הקשור לגיוס משאבים כגון תרומות ומלגות חיצוניות לתלמידי דוקטורט ופוסט דוקטורט.

באופן ברור המפסידות העיקריות מתהליך הריבוד הן האוני' הייעודיות אשר מושפעות ממדיניות הות"ת בכך שהן לא יכולות לחתור ל"מצוינות אקדמית" כוללנית, קיבוע ההרכב החברתי ומעמדן נחות באפשרויות גיוס משאבים חיצוניים , קיבוע אופיין האקדמי והגבלת האוטונומיה האקדמית שלהן.

ג.       השלכות על התפתחויות נוספות במערכת החינוך הגבוה– המדיניות שהרחיבה את הייעודיות

בסוף שנות ה-80' נקבעה ע"י הות"ת בין השאר כדי למנוע לחצים מצד מכללות שונות להכרה אקדמית בהן. רק במחצית הראשונה של שנות ה-90' נכנעה הות"ת ללחצים אלה באמצעות ההכרה האקדמית במכללות ועיצוב תפישתן כ"רובד שני" של מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ.

תהליך זה מעיד שעצם הרחבתן של אוני' ייעודיות תוף יצירת ריבוד במערכת האוני' אינו מונע בהכרח את הלחצים של מוסדות אקדמיים נוספים להפוך למוסדות מוכרים.

יתר על כן, עצם תפישתן המונוליתית של המכללות בארץ כ"רובד השני" של מערכת ההשכלה הגבוהה אינה מוצדקת. המוסדות האקדמיים הנכללים במסגרת ה"רובד השני" הם שונים ומגוונים- מכללות כלליות המתוקצבות ע"י הות"ת, מכללות פרטיות, אזוריות, מכללות להוראה ושלוחות אקדמיות של אוניברסיטאות זרות.

לתפישתם האלטרנטיבית של המוסדות האקדמיים החוץ אוני' כרובד מונוליתי או  כמכלול של מוסדות מסוגים שונים, העונים על צורכיהם של מגזרי תלמידים מגוונים, עשויות להיות השלכות חשובות על מדיניות פיתוחה של מערכת ההשכלה הגבוהה.

לאחרונה, החליטה המל"ג , ביוזמת הות"ת לאפשר את פתיחתם של לימודי תואר שני במכללות תוך הבחנה בין תואר שני "נלמד" במכללות ל"מחקרי" באוניברסיטאות.

הבחנה זו כמובן מנציחה את הריבוד בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה.

אברהם יוגב –  ריבוד האוניברסיטאות בישראל והשלכותיו על מדיניות החינוך הגבוה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות