סיכום: הפרדה, הסללה והישגים חינוכיים של מיעוטים בישראל: ערבים ויהודים מזרחים / יוסי שביט

סיכום מאמר: הפרדה, הסללה והישגים חינוכיים של מיעוטים בישראל: ערבים ויהודים מזרחים / פרופ' יוסי שביט

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים בחינוךסיכומי מאמרים בחברה הישראלית

אבסטרקט

בעשורים האחרונים ערבים ישראלים לומדים לימודים על תיכוניים בשיעורים גבוהים מאלה של יהודים מזרחיים. מגמה זו קיימת חרף הנחיתות הסוציו אקונומית של הערבים, המשאבים המופחתים המוקצים לחינוך במגזר הערבי והמאמצים הממשלתיים לקידום היהודים המזרחים.

נבחנים ומאומתים שני הסברים למגמה זו:

הראשון – הערבים נהנים ממערכת חינוכית נפרדת בעוד המזרחים מדוכאים עקב התחרות מול היהודים הארופאים (להלן: אשכנזים) במערכת החינוך האינטגרטיבית.

השני – במערכת החינוך התיכונית המזרחים מוסללים באופן לא פרופורציוני למסלולים מקצועיים המונעים מהם השכלה גבוהה, בעוד במערכת הערבית המופרדת, המסלול התיכוני בעיקרו מכוון להשכלה גבוהה.

המאמר מסכם בהצעה שהסללה המשמשת להפרדת קבוצות אתנו-תרבותיות בערכת החינוך ודיכוין מהישגים חינוכיים אינה הכרחית כאשר הקבוצות מתגוררות בנפרד וניתן להפעיל אמצעי הדרה ישירים יותר וכאשר חברי הקבוצות הדומיננטיות מוגנות מתחרות ע"י מיעוטים בשוק העבודה.

בחברות המרובדות אתנית, השכבות האתניות החזקות מגיעות להישגים לימודיים גבוהים יותר מאשר הקבוצות הנחותות יותר. מספר גורמים לתבנית זו:

  1. התלמידים מהשכבות הגבוהות נהנים מהישגיהם החינוכיים והתעסוקתיים של הוריהם.
  2. קבוצות חברתיות דומיננטיות  משתמשות במערכת החינוכית להבטיח יתרונות לאורך דורות, בכך שהקריטריונים מבוססים על העדפת צאצאיהם.
  3. קבוצות אתניות דומיננטיות יכולות לשלוט בתהליכים הפוליטיים כך שהמערכת החינוכית יכולה לקדם את ילדיהם.

כתוצאה מכך, סטודנטים אלה, נהנים מיתרונות המערכת החינוכית המאפשרים להם בסופו של דבר להשיג מקצועות נחשקים יותר.

בחברות מתועשות, תלמידים מצליחים נשארים זמן רב יותר בבית הספר. השכלה יסודית ועל תיכונית מאבדות ממשמעותן בשוק העבודה כיון שהישגים חינוכיים נחשבים רק אם הם נדירים. מכאן, השכלה על תיכונית הופכת להיות חשובה ביותר.

כשקבוצות נחותות מצליחות לחדור במספרים רבים למערכת החינוכית – הקבוצות הדומיננטיות עולות לשלב הבא כדי לשמר את יתרונן היחסי. במקרים מסוימים, הנחיתות של הנחותים מונצחת ע"י הסללה או הפרדה מכוונת אחרת. קיומם של מסלולים לא אקדמיים בתיכון, מאפשרת למיעוטים ללמוד בהם, אך יחד עם זאת משמשים כמכשול בדרך להשכלה גבוהה. כתוצאה מכך, הבדלים אתניים בהישגים לימודיים באים לידי ביטוי מרבי בדרגות הגבוהות של השכלה.

עד לעשורים האחרונים, מרבית הערבים היו אנאלפביתים. החל משנות ה-50 גדל שיעור הלומדים באופן דרמטי לכך  ש-90% מהזכרים הערבים מסיימים לימודים יסודיים, 50% מסיימים תיכון וקרוב ל-20% מגיעים להשכלה גבוהה. השגים אלה הושגו למרות מיעוט המשאבים המוקצים למערכת החינוך הערבית, רקע סוציאלי נחות של מרבית הערבים ומגבלות השפה. כיום, יותר ערבים מאשר מזרחים מגיעים לאוניברסיטאות, תהליך הקורה למרות משאבים ניכרים לקידום המזרחים. מאמר זה מנסה לזהות את הגורמים המבניים המאפשרים למיעוטים נחותים ל"דלג" קדימה במערכת החינוכית

ערבים ומיעוטים יהודיים בישראל

(סקירה כללית, מובאת בתמצות)

83% יהודים, השאר ערבים. היהודים מחולקים בערך שווה בשווה בין אשכנזים למזרחים. 75% מהערבים – מוסלמים, 15% – נוצרים ו-10% דרוזים.

המערכת הפוליטית נשלטת ע"י יהודים, והם נהנים מהקצאת משאבים גדולה יותר והזדמנויות תעסוקתיות וחינוכיות.

בקרב היהודים לאשכנזים יתרונות ע"פ המזרחים – בייצוג פוליטי (נכון ל-1990), הכנסתם גבוהה יותר, הם בעלי השכלה רבה יותר ועוסקים במקצועות יוקרתיים יותר.

הערבים

ב-1947 היו כ-650000 ערבים. מתוכם, כחצי מליון אשר רובם היו משכילים עירונים ואמידים, עברו למדינות הסמוכות במלחמת השחרור. ההשכלה וידיעת קרוא וכתוב היו נמוכים בקרב הנותרים.

המוסלמים והדרוזים בישראל, נמצאים בסופה של תקופת מעבר מחברה חקלאית לחברה פרולטרית. רובם עדיין מתגוררים בכפרים ובערים קטנות והולכים לבתי ספר דוברי ערבית.

הנוצרים הם מהיותר "מודרנים" בקרב הערבים, הם יותר אורבנים, בעלי השכלה גבוהה יותר ובעלי שיעור ילודה נמוך יותר. כמחצית מהתלמידים הנוצרים הולכים לבתי ספר בחסות הכנסייה. לבתי ספר אלה, מוניטין של הוראה באיכות גבוהה יותר מאשר בתי"ס ציבוריים.

המזרחים

עד לשנות ה-40 המאוחרות, הישוב היהודי בפלשתינה היה מורכב ברובו מיהודים ארופאים. מחצית המהגרים שהגיעו לאחר מכן, היו מזרחים. אלה נבדלו מהראשונים במספר היבטים חשובים:

משפחות גדולות, רמת השכלה נמוכה יותר וחוסר במיומנויות טכניות. מאז העלייה הגדולה נמצאה התאמה גבוהה בין המוצא האתני לממדים שונים של ריבוד חברתי בקרב היהודים.

בתחילה, נטו לחשוב שחוסר השוויון הינו זמני ויעלם לאחר שהעולים המזרחים יטמיעו את הנורמות ואת מערכת החינוך של החברה המארחת. אך, מחקרים אחרונים מגלים שכעבור שלושים שנה מגלי העלייה הגדולים, פערים אתניים בתעסוקה ובהכנסה, לא צומצמו ובמקרים מסוימים גדלו.

הרבה מזרחים יושבו בעיירות פיתוח ובכפרים כשחלקם הקטן מעורב ורובם הומוגנים אתנית. הריכוז הלא פרופורציונלי של מזרחים באותם ישובים מסביר במידה מסוימת את נחיתותם הסוציו אקונומית ביחס לאשכנזים.

ערבים והחינוך המזרחי

מיד לאחר העלייה המזרחית נתגלה שממוצע ההישגים ההשכלתיים של תלמידים מזרחים היה נמוך בסטיית תקן אחת מזה של האשכנזים. מאז, הפך הנושא לחשוב בקרב המערכת הפוליטית. אינטגרציה עדתית בבתי ספר ותוכניות העשרה הן דוגמאות למאמצים שהושקעו בהעלאת רמת הלימודים וההישגים של המזרחים. בשנות ה-50 וה-60 כשנמצאו שיעורי נשירה גבוהים מבי"ס יסודיים, משרד החינוך הוציא הוראה שמזרחים יוכלו לעבור את ה"סקר" (מבחן שהיה נהוג בעבר, המתרגמת), בציון נמוך יותר. לאחר מכן שונה מבנה בי"ס ל-6+3+3, מ-8+4 שהיה נהוג, בתקווה שחטיבת הביניים תקל את המעבר מבי"ס יסודי לתיכון, ותקטין את הנשירה.

בשנות ה-60 וה-70 הורחבו המסלולים המקצועיים כדי לאפשר לתלמידים בעלי הישגים נמוכים (מילה נרדפת כמעט למזרחים) אלטרנטיבה למסלול העיוני התובעני. תוכניות אלה העלו בצורה מרשימה את מספר מסימי התיכון. קרוב ל-85% מהמזרחים מסיימים בי"ס תיכון כלשהו. אך מסלולים אלה ברובם אינם מובילים להשגת תעודת בגרות הנדרשת לצורך השכלה גבוהה. שיעור הלומדים בהשכלה על תיכונית נשאר קבוע – 15% בקרב המזרחים לעומת 40% אצל האשכנזים.

בחינוך במגזר הערבי לעומת זאת, לא הושקעו מאמצים מסיביים מסוג זה. ישנה הסללה מעטה. 80% לומדים בתיכונים עיוניים ומעל 50% ניגשים לבחינות הבגרות. בקרב המזרחים רק 25% לומדים בתיכונים עיוניים ופחות מ-20% ניגשים לבחינות בגרות.

פערים גדולים קיימים במתקנים ובכוח ההוראה בין המערכות היהודית והערבית. יחס מורה תלמיד במגזר היהודי הוא 27:1, בעוד במגזר הערבי 35:1. ממוצע תלמידים בכתה בקרב היהודים 25.8  ובקרב הערבים 31.1. בתיכונים יהודים יחס מורה/תלמידים 11:1 ואצל הערבים 18:1. עד סוף שנות השבעים היה פער באיכות כוח ההוראה. בשנים 74-75, למעלה ממחצית המורשים במגשר הערבי לא היו מוסמכים, בהשוואה ל-15% בקרב היהודים. מצבם הנחות של הערבים מהווה הסבר לשיעור הצלחתם הנמוך בהשוואה ליהודים.

מדוע המזרחים כושלים בהגעה להישגים גבוהים למרות מצבם הטוב יותר בקרב היהודים? איך מגיעים ערבים, במיוחד מוסלמים להישגים גבוהים מהמצופים מהם לאור נתוניהם הסוציו אקונומיים ומיקומם במבנה החברתי בישראל?

השערת התחרותיות

נושא החוזר ועולה בספרות על יחסי עדות הוא שמיעוטים אתניים יכולים להרוויח ממגורים נפרדים או  מניתוק חברתי מהקבוצות החברתיות הדומיננטיות. מובלעת אתנית יכולה להגן מפני ניצול, כמו כן הפרדה אפשרה לשחורים בארה"ב ולקתולים בצפון אירלנד לפתח נישות של מעמד ביניים בשווקים נחותים. בתחום ההשכלה, להפרדה לעומת אינטגרציה השפעות מנוגדות. מצד אחד, תלמידים בני מיעוטים הלומדים במסגרת נפרדת, מפתחים דימוי עצמי והערכה עצמית גבוהים מאלה המתחרים בתלמידים בעלי יתרונות בבתי"ס מעורבים. מצד שני, אינטגרציה מובילה להישגים קוגניטיביים גבוהים יותר בקרב התלמידים החלשים.

בניסיון להבין את ההבדלים האתניים והגזעיים בהישגים לימודיים, מבחינים בשלושה סוגי מיעוטים: אוטנומיים, מהגרים וקסטות. מיעוטים אוטונומיים ומהגרים נהנים מאוטנומיה תרבותית המגנה כליהם מאפליה ומאפשרת להם להימנע ממגע ישיר עם הפנמה של הסטריאוטיפים המופנים כלפיהם ע"י חברים בקבוצות הדומיננטיות. בקצרה, הם מרוויחים מהבידוד התרבותי, וילדיהם נוטים להצליח בבי"ס. לקבוצות אלה בד"כ מערכות חינוך נפרדות, וחבריהן אינם נאלצים להתחרות בקבוצות השליטות בתהליך החינוכי.

בניגוד אליהם, מיעוטים השייכים לקאסטות מציגים כישלונות עקביים בבי"ס, ומרוכזים בתחתית ההיררכיה המקצועית והכלכלית. מיעוטים בני קסטות הוכללו בד"כ בתוך החברה המארחת באופן לא רצוני, דרך סחר עבדים או כיבוש. הם מועדים לאפליה ותלויים במערכת הכללית הכלכלית לצורכי קיום. אין להם דרך מוצא ממצבם בשלב אפליה החוסמת את דרכם מעלה, וחזרה לארצות מוצאם אינה אפשרי. כיון שניעות תעסוקתית חסומה בפניהם, הצלחה בבי"ס אינה נחשבת והם חסרי מוטיבציה להשקעה בחינוך.

ערבים ישראלים מציגים כמה מהמאפיינים של מיעוטים בני קסטות. הם אולצו להיכלל בחברה הישראלית, מועדים לאפליה ותלויים רבות ברוב היהודי. במקביל, ההפרדה המגורית מאפשרת להם להימנע מתחרות ישירה ביהודים בעיקר בתחום החינוך.

במחקר שנערך ובו נוטרלו משתני מקום המגורים והרקע הסוציו אקונומי נמצא כי ערבים משיגים יותר חינוך ומקצועות יוקרתיים מאשר המזרחים וההצעה העולה מן המחקר היא שהסיבה לכך היא העובדה שהמזרחים נאלצים להתחרות באשכנזים באותה מערכת חינוך ובאותם שוקי עבודה. המזרחים יפסידו בתחרות כיון שההישגים הלימודיים שלהם נמוכים משמעותית. מצד שני, בידודם של הערבים מגן עליהם מתחרות עם היהודים.

השערת התחרותיות אינה יכולה להבחן ישירות כיון שכל הערבים לומדים בנפרד. אך ניתן לבחון אותה אצל המזרחים כיון שחלקם לומדים בנפרד ואחרים לומדים יחד עם האשכנזים. לכן, אני צופה (י. שביט) שמזרחים המתחנכים יחד עם אשכנזים, יצליחו פחות מחבריהם הלומדים בעירות עם רוב מזרחי.

השערת ההסללה

המערכת הערבית ברובה עיונית וכ-80% מהערבים לומדים בה. נטען שהמצאם של המסלולים המקצועיים בחינוך היהודי ומספרם הלא פרופורציוני של מזרחים הנולים בה חלק, אחראי במידת מה להבדל בין מזרחים לאשכנזים. אני צופה שהעדרו של מסלול מקצועי בחינוך הערבי, מסביר את השיעור הגבוה של הערבים בהשכלה הגבוהה.

נתונים

נבדקו 2144 גברים יהודים ילידי 1954 הראיונות כללו שאלות נרחבות בנושאי השכלה, תעסוקה, מגורים ורקע סוציאלי. הנתונים אוחדו עם נתונים מתיקי שירות צבאיים הכוללים מדדים של יכולות קוגניטיביות. כמוכן רואינו 760 ערבים, ללא נתונים צבאיים. המשתנים מפורטים בטבלה 1 – עמ' 119.

ממצאים

הממוצעים מוצגים בטבלה 2 – עמ' 120. הנתונים מציגים יתרונות לאשכנזים על פני הקבוצות האחרות. המוסלמים אחרונים בין הארבע קבוצות. הממוצעים של ערבים נוצרים ומזרחים – דומים. אצל בוגרי תיכון, לערבים יתרון אפילו ע"פ האשכנזים באחוז המגיעים לאקדמיה, דבר המשקף את העדר המסלול המקצועי במגזר הערבי. 34% מן המזרחים ו-21% מהאשכנזים התגוררו (בגיל 16) בקהילות בהן רוב מזרחי – 75%.

לאשכנזים סיכויים רבים להגיע לכל אחת מרמות החינוך. מזרחים ונוצרים מגיעים במידה שווה לחינוך על יסודי, אך לאחרונים סיכויים גדולים יותר להשלים השכלה תיכונית ולהמשיך הלאה בלימודיהם. בניגוד, פחות ממחצית המוסלמים מתחילים תיכון, 1/3 מסיימים, ¼ מקבלים תעודה, וכמעט 1/5 מגיעים להשכלה על תיכונית. היחס של מוסלמים המגיעים להשכלה על תיכונית גבוה מזה של מזרחים למרות הרקע הסוציאלי הנמוך יותר. למרות שלא ניתן להשוות יכולות קוגניטיביות בין יהודים לערבים, הושוו תוצאות פסיכומטריות. הציונים הפסיכומטרים הממוצעים שח מועמדים ערבים היו נמוכים בסטיית תקן אחת מזו של היהודים. מזרחים נמוכים בחצי סטיית תקן מאשכנזים, וגבוהים בחצי סטיית תקן משל הערבים.

ההשערה הראשונה מנבאת שמזרחים שחונכו בקהילות מעורבות צפויים להתקדם פחות במערכת החינוך ממזרחים שלמדו במערכת שברובה מזרחית. ההשערה נתמכת באם השפעות ההרכב הקהילתי חיוביות ומשמעותיות.

טבלה 3 בודקת מתאם לסיכויים להצלחה ברמת חינוך אחת בהינתן ההישגים ברמה הנמוכה יותר. הוצאו מהבדיקה תושבי 3 הערים הגדולות, בהן לקהילה כמעט ואין השפעה. מזרחים תושבי שהתגוררו בקהילות נפרדות היו בעלי סיכויים גדולים יותר לעבור משלב לשלב.

ממצאים אלה עקביים עם ההשערה ומציעים שכאשר מזרחים בינם לבין עצמם בתהליך החינוכי הם מתקדמים יותר מאשר כשהם נחשפים לתחרות מול האשכנזים.

טבלה 4 מציגה את תפקיד ההסללה בעיצוב הבדלים בין ערבים ומזרחים בחינוך. נבדקו מוסלמים, נוצרים ומזרחים. מוסלמים עתידים פחות להגיע להשכלה על יסודית ממזרחים. נוצרים ומזרחים דומים בהישגיהם. למרות נחיתותם בהגעה לכתה ט', ערבים אשר מגיעים לכך, סיכוייהם גבוהים יותר להגיע לאקדמיה מאשר מזרחים, נתון זה משקף שוב את העדר המסלול המקצועי בקרב הערבים.

תפקיד ההסללה משמעותי בעיצוב ההבדלים האתניים בהשגת תעודת בגרות ולימודים אקדמיים. מוסלמים ונוצרים יגיעו לת. בגרות.

תוצאות אלו משקפות כמה מן החסרונות למזרחים מול הערבים.

דיון

בישראל, כמו במקומות אחרים, פחתה השפעת השכלה יסודי ועל יסודית על הישגים מקצועיים בשנות ה-60 וה-70 ובמקביל עלתה הדרישה להשכלה על תיכונית. ההשכלה ברמות הנמוכות הפכה לנגישה לאוכלוסייה נרחבת יותר. תיאוריות שיתוק של החינוך עשויות להוביל אותנו לצפות לכך שככל שהרמות הנמוכות של השכלה הופכות נגישות כך עולה "סף ההדרה החברתי" לרמות השכלה גבוהות יותר. תוצאות מחקרים אחרונים בישראל עקביות – הפער בין מזרחים ואשכנזים בחינוך על תיכוני לא פחת. שיעור הערבים המגיעים לחינוך גבוה עלה דרמטית ועולה על זה של המזרחים. הגורם העיקרי הוא מערכת החינוך העל יסודית – ההסללה. למה לא בוצעה הסללה בחינוך הערבי? ולמה גם ערבים  בעלי הישגים נמוכים מופנים לחינוך עיוני?

בישראל,  מסלולים לא אקדמיים הם בד"כ מקצועיים ודורשים מעבדות יקרות, מכונות וציוד אחר. נראה שהעדר מסלולים מקצועיים משקף אפליה הנהוגה כלפי הערבים ע"י הממשלה וקובעי המדיניות. למרות זאת מסלולים לא אקדמיים אינם חייבים להיות בהכרח מקצועיים. בארה"ב לדוגמא, מסלולים לא אקדמיים הנם מסלולים כלליים. בישראל גם, יש מסלולים ללא תעודת בגרות ולא נדרשים מתקנים יקרים. העובדה שאין מסלולים כאלה בחינוך הערבי יכולה להעיד שעלות אינה הגורם היחיד.

שני הסברים אפשריים נוספים. הראשון, חינוך מקצועי הוצע למזרחים כדי לאפשר לרבים מהם מסלול אלטרנטיבי וכך מאפשרת למסלול העיוני לשמור על הישגים גבוהים. שלא כמו המזרחים, הערבים לא איימו על הסטנדרטים האקדמיים, עקב לימודיהם במערכת נפרדת. בנוסף, הייתה פחות דאגה רשמית לגבי שיעור הנשירה אצל הערבים. לכן, הסללה בחינוך הערבי, לא הייתה פותרת דילמות של מקבלי החלטות במגזר היהודי.

שנית, פונקציה סמויה של הסללה, היא להגן על חברי הקבוצה הדומיננטית מתחרות בשוק העבודה. המסלול הלא אקדמי מונע תחרות. הפער המקצועי בין אשכנזים למזרחים נשמר הודות להבדלים השכלתיים. לא נפוצה אפליה ישירה של מזרחים בשוק העבודה. מצד שני, האפליה נגד ערבים גלויה ונסמכת על בסיס אי שרות צבאי בקרבם.

כיון שקשה לאקדמאים ערבים למצוא עבודה במגזר היהודי, פונים מרביתם לחינוך ולשירות העירוני/ציבורי.

טבלה 5 מציגה את הפיזור התעסוקתי בקרב יהודים וערבים להם לפחות השכלה על תיכונית חלקית. 30% מוסלמים ו-19% נוצרים מועסקים בהוראה בהשוואה ל- 5.3% ו-2.3% בקרב המזרחים והאשכנזים. 50 אחוז מהנוצרים וששים אחוז מהמוסלמים בעלי השכלה אקדמית מועסקים בשירות הציבורי בהשוואה ל-29 אחוז אצל היהודים. ממצאים אלה מראים כי אין תחרות כמעט בין יהודים וערבים משכילים על מקומות עבודה.

כל זמן שהשגים אקדמיים אצל מיעוטים נחותים לא מאיימת על אפשרויות תעסוקתיות אצל הקבוצות הדומיננטיות, אין צורך בהגבלה על החינוך. במקרים שכאלה, קובעי המדיניות הרגישים לצורכי הקבוצה השלטת, אינם נתונים בלחץ ליצור הסללה או מנגנוני הדרה אחרים. הגבלת החינוך של מיעוטים אינה נדרשת אם ניתן להפעיל אמצעים גלויים יותר.

בשנות ה-60 וה-70 התרחבה מערכת החינוך היסודית והעל יסודית עקב עליה בילודה. מצב זה יצר מקומות הוראה חדשים לערבים. בשנים האחרונות ישנה האטה משמעותית במשרות ציבוריות בקרב הערבים. מכאן שינו פיחות ניכר במעמד האקדמאים הערבים. אם מגמה זו תמשך, היא עשויה להוביל לשיעורי אבטלה גבוהים של ערבים משכילים ולירידה במספר הפונים לחינוך גבוה. מצב זה יכול להוביל לנסיונות אגרסיביים יותר של ערבים לחדור לכלכלה היהודית ולגרום להתנגדות בקרב יהודים לשיעורי ההשכלה הגבוהים בקרב הערבי. כבר כיום נשמעות הצעות לחסום ערבים מכניסה לאוניברסיטאות.

הפרדה, הסללה והישגים חינוכיים של מיעוטים בישראל: ערבים ויהודים מזרחים / פרופ' יוסי שביט

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות