סיכום מאמר: שעתוק תרבותי ושעתוק חברתי \ פייר בורדייה

סיכום: שעתוק תרבותי ושעתוק חברתי \ פייר בורדייה

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים בחינוךסיכומי מאמרים בסוציולוגיה

Cultural reproduction and social reproduction / pierre bourdieu

המאמר בא לבדוק כיצד מערכת החינוך משמרת את המבנה הריבודי הקיים ומשכפלת אותו ע"י העברת הזכויות מדור לדור. (בורדייה מציין זאת כחלק מתהליך כללי בו המעמדות הגבוהים מנסים להעניק את אותו המעמד לילדיהם).

בורדייה מציין כי תחילה כי השכפול במערכת החינוך מתחיל בראש ובראשונה מסוכני חיברות (אחרים משמעותיים) המעצבים לרוב את ההון התרבותי של הילד או המתבגר.

בורדייה טוען כי מערכת החינוך מבוססת על הון תרבותי ששייך למעמד הגבוה , כלומר חומרי הלימוד , השפה , המנהגים ,וכו' הם למעשה ערכי הקבוצה השלטת קרי המעמד הגבוה , וערכים אלו הם המועברים לכולם. אולם מכיוון שהון תרבותי נובע מהמשפחה הרקע החברתי וכו' , לבני המעמדות הגבוהים יתרון במערכת החינוך , הם מגיעים מוכנים מבית , עם הכלים השפה והידע הדרושים להצלחה בלימודים בניגוד לבני המעמדות הנמוכים יותר (בורדייה מציין 3 מעמדות).

בתוך המערכת עצמה קיימת היררכיה המבוססת על אותו הון תרבותי , כלומר הפרדה להקבצות , מגמות , ובעתיד פקולטות, נסמכת אף היא על אותו הון תרבותי , ויותר מכך , בני המעמדות הגבוהים יודעים לזהות את המקצועות המבוקשים וניגשים אליהם , כך נוצר מדרג של מקצועות שונים בתוך האקדמיה עם כללי קבלה משתנים אשר מבוססים לאמיתו של דבר על הון תרבותי.

בורדייה מציג את האקדמיה בהקשר זה כמערכת תלויה , כלומר המקצועות הפחות מבוקשים תלויים במקצועות המבוקשים באותה מידה של ביקוש והיצע במערכות כלכליות , אולם עפ"י בורדייה קביעת קריטריוני הקבלה כפי שטען בתחילה מתבססת לאמיתו של דבר על ההון התרבותי מה שמאפשר לבני המעמד הגבוה גישה נוחה למקצועות הרצויים להם על מנת לשמור על כוחם.

לאחר מכן עושה בורדייה את הקישור בין הלימוד לבין הכוח הכלכלי , בורדייה מציג כיצד אותם מקצועות מבוקשים , מתורגמים בשלב מאוחר יותר לעבודה מבוקשת ולפיכך לכוח כלכלי גדול , כלומר בני המעמד הגבוה מתרגמים את היתרון האקדמי ליתרון כלכלי וכך שומרים על כוחם ובנוסף , מקומות העבודה עצמם מקבלים על סמך אותו "הון תרבותי", כך שבן מעמד הביניים עם אותו תואר בניהול של בן המעמד הגבוה רבים סיכוייו שלא למצוא עבודה בעוד שלבן המעמד הגבוה לרוב מובטחת עבודה באמצעות הקשרים החברתיים וההון התרבותי איתו הוא מגיע עוד מהבית. בורדייה מציג בהקשר זה שורה של נתונים על השקעות שונות בחינוך ותרבות של בני מעמדות שונים וכמו כן הוא מראה קורלאציה בין הכנסה גבוהה להשכלה גבוהה רק כאשר מדובר בדור שני למעמד גבוה.

בורדייה טוען כי האקדמיה לעולם לא תוכל לשנות מבנה זה , עפ"י בורדייה אומנם לאקדמיה השפעה רבה אך היא מצומצמת לתחומיה , כלומר גם תלמיד מצטיין באקדמיה שזוכה למלגות , יתקל בקשיים במציאת עבודה מחוצה לה אם אינו מצויד בהון התרבותי הדרוש לכך (שכזכור המעמד הגבוה אכן מצויד בו…) , זאת משום שהמעסיק יתבונן בסופו של דבר על הרקע וההון התרבותיים ולאוו דווקא על התואר.

בורדייה מסכם את הטענה כי מערכת החינוך משכפלת את אי השוויון המעמדי ב2 נקודות עיקריות:

א. אינטיליגנציה נובעת לרוב מהון תרבותי ומהון כלכלי , ולכן הטיעון המריטוקרטי של תנאי הקבלה הינו מנגנון הסוואה שמשמש למראית עין בלבד.

ב. גם ללא אינטיליגנציה , ההון התרבותי יספיק לבן המעמד הגבוה בגלל השליטה של המעמד על מקומות העבודה.

 ראה גם: פייר בורדייה וריבוד חברתי

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות