סיכום: מגבלות החינוך הבית ספרי ואפשרויותיו / ק.ג. הרן

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים בחינוך

משברי בית הספר נודעו בשונות בין המשברים השונים. בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים דיברו על : שוויון , רלוונטיות , לימוד אינדיווידואלי , צמיחה והתפתחות. רעיונות אלה צמחו על רקע שני בעיות מרכזיות במבנה בתי הספר דאז:

1. בתי הספר נכשלו בהענקת המינימום הדרוש לחינוך הולם של מגזרים מקופחים , ובמימוש שוויון הזדמנויות.

2. בתי הספר כפו באמצעי דיכוי , משמעת וסדר על התלמידים שבלמו את התפתחותם השכלית והרגשית. על רקע זה הקל להבין מדוע הדרישות לשינוי התמקדו בליברליות וכו'.

באמצע שנות ה80' וכיום הגישה היא הפוכה , הביקורת היא שבתי הספר אינם מפעילים מספיק סמכות על התלמידים , הם אינם דורשים מהתלמידים לימוד מקצועות בסיסיים וכו'.

מהתבוננות בתהליכים אלו של שינוי , אנו רואים שינוי חד בעמדות האנשים , אולם על רקע השאלות שנשאלות על מקור השינויים (והם רבות עד מאוד) , צומחת הסוציולוגיה של החינוך שבאה לתת פרספקטיבה רחבה יותר. כלומר הסוציולוגיה של החינוך מנסה לרכוש ידע רחב על בתי"ס על מנת לשפרם בעתיד , במקום לנסות לפתור את הבעיות מיידית , מדובר על פיתרון לטווח ארוך שיתבסס על הידע שיאסף ע"י הסוציולוגיה של החינוך.

הסוציולוגיה מגדירה חינוך כתהליך מכוון של העברת תרבות עולם המבוגר לצעירים , בתהליך זה בוררת החברה את הערכים החשובים לה ביותר. למרות שבזמננו אנו נוטים ליחס יותר חשיבות למיומנויות קוגניטיביות ורכישת ידע כללי , לחברות עצמם חשובה גם העברת הערכים והאידיאלים , למשל: אמריקה , וושינגטון וג'פרסון. רוסיה , לנין , טרוצקי וכו'. אידיאלים אלה לא מועברים רק ע"י חומר הלימוד אלא גם מצורת הארגון של הכיתה ודרכי העברת החומר. למשל עזרה של חזקים לחלשים ברוסיה מדגישה את אחדות הכלל , עידוד תחרות על ציונים בארה"ב מדגיש את ערך ההתקדמות של היחיד בזכות עצמו וכו'. כלומר בהתאם לסוציולוגיה , החברות השונות מנסות אכן להבטיח שהערכים הבסיסיים והאידיאלים של תרבותם יעברו הלאה.

מכיוון ששום חברה מודרנית אינה הומוגנית כיום , כאשר אנו בוחנים למשל את ערכי התרבות האמריקנית עלינו לבדוק ערכים ואידיאליים של קבוצות מסוימות בחברה. כל אחת מהקבוצות הללו רוצה להבטיח כי הערכים שלה הם אלו שיוטמעו במערכת החינוך לדור הבא. למעשה כל הויכוחים על דרכי ההתנהלות של בתי"ס , מבחינת שיטות הערכה ועד לתלבושת אחידה מייצגים ויכוחים רחבים יותר על נושאי הלימוד הנאותים. כלומר בתי"ס הם המטרה הנוחה עליה אנו יכולים להשליך את דאגותינו ממצב החברה שלנו.

בעקבות "מהפיכת הדעת" , מתחזק הקשר בין החינוך לבין הסטטוס של אדם בוגר , הלימוד בבי"ס משפיע יותר על ההצלחה במשך החיים , גם האוניברסיטה הופכת להיות יותר ויותר מקום בו מקבלים השכלה מקצועית ופחות רכישת ידע בתחומים מסורתיים יותר (מנהל עסקים אל מול פילוסופיה וביולוגיה למשל). כמו כן במקביל עקב הגידול הענק בידע נוצרות מחלוקות באשר למה צריך ללמד , כלומר קיימת הסכמה למשל על כתיבה וקריאה אולם לגבי באמצעות מה צריך ללמד קיים ויכוח גדול. בתי"ס שמושפעים ממהלך זה , עברו בשנות ה60 וה70 מתוכנית מסורתית קשיחה לתוכנית של אפשרויות בחירה בנושאים רבים ומגוונים.

מאחורי חילוקי דעות אלו עומדים נושאים רחבים יותר של מהי כמות הידע הנדרשת ואיזה דרגה לש מיומנות על התלמידים לרכוש. גישה אחת פונקציונליסטית בעיקרה גורסת כי על מנת להסתגל לחיים המודרניים המורכבים יש צורך בחינוך למיומנויות ייחודיות , הביקורת תטען כי החברה המודרנית שכנעה את עצמה כי ההכשרה לעבודה היא חלק בלתי נפרד מהחינוך הפורמלי , כלומר "מחלת התעודות" שפיתחה החברה המודרנית , מסלפת את הערך של החינוך בשם הכשרה מתמשכת לעבודה שאולי אין בה למעשה צורך.

החינוך הפורמלי משמש בכל החברות המודרניות כמכשיר מרכזי להקצאת הסטטוס החברתי , לחינוך הפורמלי השפעה גדולה על סיכויי הפרט להצליח בחייו הבוגרים. כלומר בחברה המודרנית אנו מאמינים שניתן להשיג ולרכוש סטטוס אישי באמצעות מאמצים וכשרונות אישיים ולא ע"י נתונים שיוכיים. מצב זה יוצר הן תחרות מצד הפרט על ציונים ותארים , והן לתחרות בין קבוצות על הישגים חינוכיים. למשל מאבקים בין לבנים לשחורים על אינטגרציה , בתי"ס פרטיים וכו'. כלומר בעלי הסטטוס הגבוה מנסים לשמור על מעמדם דרך הבטחת חינוך טוב יותר ואילו הקבוצות החלשות מנסות לשפר את החינוך על מנת לשפר את הסטטוס. כלומר ביה"ס משמש כזירה למאבק גם בין קבוצות סטטוס המנסות לשפר את מעמדן היחסי.

מאבק זה בא לידי ייצוג באמצעות הויכוח על שוויון ההזדמנויות בחינוך , כלומר שהתחרות על הסטטוס תהיה הוגנת והתגמול יעשה עפ"י הישגים ולא עפ"י ייחוס. חוסר השוויון בחברה לפיכך מוצדק ע"י עקרון שוויון ההזדמנויות. מכיוון שהחינוך הבית ספרי נחשב כאחד הכלים החשובים ביותר לרכישת סטטוס , נעשו מס' שינויים: בוטלה ההפרדה בין בתי ספר אקדמיים ומקצועיים , חלה צמיחה של מכללות שהעניקו חינוך גבוה אלטרנטיבי ועוד. למרות שינויים אלו והעלייה באפשרויות החינוכיות לא היתה עליה מקבילה בסטטוס התעסוקתי של הקבוצות השונות. החלו להישמע יוזמות רדיקליות יותר כמו העדפה מתקנת וכו' , הביקורת על יוזמות אלה היתה כי אסור לשוויון לפגוע בהשגת מצוינות או שמירה על אמות מידה גבוהות אקדמאיות.

על בי"ס לעמוד במטלות שאנו מצופים ממנו של העברת הערכים וכו' , אולם כיצד משפיעה שיטת הארגון שלו על השגת מטרות אלו. הסוציולוג רואה בבי"ס ארגון עבודה בדומה לארגון העבודה של המבוגרים , אולם כאן אנו נתקלים בקשיים , כוח ההנעה של התלמיד בניגוד לעובד הוא אינו כסף , על מנת להתמודד עם זאת מסבירים בתי"ס כי הציונים הינם הכרחיים לעבודה בעתיד אולם מכיוון שעתיד זה נראה רחוק לתלמיד זהו אינו גורם חזק מספיק לרצון ללמוד , כמו כן המגבלות שאנו מטילים על תלמידים בבתי"ס גדולים מהמגבלות שאנו מטילים על עובד , מצב זה גורם ל2 בעיות עיקריות: הראשונה עיסוק גובר והולך של בי"ס בהשלטת משמעת והשניה הנובעת מכך היא שהתלמיד הופך להיות יותר ויותר פסיבי ופחות אקטיבי דבר הפוגם ביכולת הלמידה ובהתפתחות הרצון לדעת.

המחקר הסוציולוגי המבוסס על נתונים ועובדות נתקל במס' קשיים בבואו לבדוק את המערכת החינוכית. שאלה חשובה למשל היא מידת ההשפעה של התנסויות שונות בבי"ס , אולם כיצד נעריך את מידת ההשפעה של בי"ס? הבעייתיות של בידוד המשתנים הרבים , למשל השקעה גדולה במורים של בי"ס אחד , או תוכניות לימוד שונות , או סוג התלמידים שבאים ללמוד , כל אלו מתנגשים בבואנו להעריך את מידת ההשפעה של בי"ס. פיקוח סטטיסטי מהימן ידרוש מס' גדול של מקרים אולם ככל שיש יותר מקרים מס' המשתנים המשפיעים גודל וההשוואה נפגמת.

קושי נוסף נובע מכך שהתיאוריות הסוציולוגיות נובעות לעיתים מהמחלוקות האידיאולוגיות שהוזכרו קודם , תיאוריה פונקציונלית למשל תטען שבי"ס שואף לחברה מריטוקרטית שוויונית יותר בעוד שהסבר אחר יטען כי בי"ס משמר את אי השוויון ע"י שימוש באמצעים מוטים כמו הסללה לחינוך מקצועי של מעמדות נמוכים ומבחני אינטליגנציה המכוונים למעמדות גבוהים , דעה על תיאוריות אלה נובעת גם ממניעים אידיאולוגיים , וכמו כן חוסר הידע שלנו על מה משפיע על התפתחות אינטיליגנטית (גנים לעומת חינוך למשל) גורם לנו לבניית תיאוריות מוטעות.

בעיות אלו באות לידי ביטוי בפיתוי של הסוציולוג להשלים פערים במידע על ידי פניה לאמת האידיאולוגית שלו , כך אנו יכולים לראות הנחות יסוד מוטעות של חברה השואפת למריטוקרטיה , קשר ברור בין אינטליגנציה להצלחה בבי"ס ועוד.

הפרדיגמה הפונקציונליסטית בהסתכלה על החינוך מעלה 3 טיעונים מרכזיים: הראשון הינו החברה המריטוקרטית , כלומר בחברה יש להתקדם עפ"י הישגיות ולא עפ"י תורשה , תפקיד בי"ס אם כך הוא לאפשר הזדמנות שווה לצבירת ידע שיאפשר מאוחר יותר סטטוס גבוה יותר וכמו כן לברור את הטובים ביותר ולהציבם בתפקידים החשובים ביותר.

הטיעון השני מתייחס ל"חברת ההתמחות" , ההנחה היא שאנו תלויים בידע רציונלי על מנת להתפתח. מצד אחד המחקר האקדמי הוא הבסיס להתפתחות ומצד שני השכלה נרחבת מאפשרת לאנשים להתמחות במיומנויות מיוחדות , כלומר מיומנויות אשר נרכשו בעבר תוך כדי עבודה נלמדות היום במוסדות חינוכיים המתמחים בהקניית ידע זה , הטיעון הוא אם כך שמטרת בי"ס היא ללמד כיצד ללמוד ולא ללמד ידע שימושי. הטיעון השלישי מתייחס ל"חברה הדמוקרטית" , ככל שנרחיב יותר את ההשכלה אנשים יהיו יותר משכילים ואנשים משכילים אינם מפתים לדמגוגים אלא שופטים על סמך הידע שצברו , מה שיתרום להחלטות פוליטיות ולמעורבות פוליטית אחראיים יותר.

תיאוריית ההון האנושי: תיאוריה כלכלית הטוענת כי הגברת הידע וההון האנושי יתרמו בעתיד למשכורת גבוהה יותר (הומו אקונומיקוס) , כלומר כל עוד קיים קשר בן השכלה לשכר גבוה יהיה תמיד ביקוש להשכלה אולם כאשר קשר זה ינתק הביקוש ירד , באותו אופן על החברה להשקיע בחינוך על מנת לייצר הון אנושי טוב יותר וע"י זאת להגדיל את צמיחתה הכלכלית. המעסיק למשל רואה את המשכיל כמי שיביא לו יותר הכנסה ולכן הוא מוכן לשלם יותר.

הביקורת על הפרדיגמה הפונקציונליסטית מראה תחילה כי אין קשר בין ציונים במכללה לבין סטטוס תעסוקתי עתידי , וגם כי אין קשר בין מיומנות שכלית לסטטוס תעסוקתי עתידי , כלומר בי"ס אינו מכשיר לשיפור הסטטוס כפי שטוענים הפונקציונליסטים. שנית , מחקרים מראים כי סטטוס ההורים הוא עדין המשפיע המרכזי על סטטוס עתידי ולא אינטליגנציה או מנת משכל , כלומר מערכת החינוך עדין אינה בוררת את המוכשרים ביותר ואינה מריטוקרטית. שלישית מחקרים שנעשו על הקשר בין איכות בי"ס לבין רמת הציונים הראו כי קיים מתאם נמוך ביותר בין רמת בי"ס לרמת הציונים וכי הגורמים המרכזיים המשפיעים על הציונים הם שוב הגורמים השיוכיים , טענה זו מדגימה כיצד למרות השוואת משאבים בין בתי"ס ואינטגרציות לא חלה עליה בהישגי תלמידים משכבות חלשות , כלומר גם עיקרון השוויון אינו מושלם.

פרדיגמת הקונפליקט: הטענה המרכזית היא שבי"ס אינו משקף את צרכי החברה אלא מייצג מאבק על השלטת אילו ערכים יועברו לדור הבא ואילו ילדים יגיעו לעמדות הבכירות יותר , כלומר קיימות קבוצות המתחרות ביניהן על השלטת הערכים שלהן , כל זאת כאשר האליטה תמיד יוצאת מנצחת בגלל כוחה הרב ושליטתה על אמצעי התקשורת , מעסיקים אם כך אינם מחפשים עובדים מוכשרים דווקא אלא עובדים עם ערכים ועמדות הדומים לשלהם וכמו כן נאמנים , צייתנים וכו'.

התיאוריה הניאו מרקסיסטית של בולס וגינטיס: בתי הספר משרתים את האינטרסים של הסדר הקפיטליסטי , למשל החדרת ערכים של ציות ומשמעת שדרושים גם לפועלים , ובמקביל החדרת ערכים של יכולת קבלת החלטות שדרושים למנהלים , המערכת החינוכית אם כך מנציחה את אי השוויון המעמדי בחברה , בתי"ס פועלים על מנת לשכנע את האנשים כי מי שנמצא בסטטוס גבוה נמצא בו כי עבד קשה כדי להגיע לשם למרות שזה אינו נכון , וכמו כן הרפורמות החינוכיות מעוצבות ע"י הדרישות המשתנות של האליטות הקפיטליסטיות לערכים ומיומנויות חדשות.

תיאורית הקונפליקט של רנדל קולינס: קולינס מדבר על "החברה המסמיכה" , הוא טוען כי החברה כיום דורשת מספר רב של תעודות חינוכיות על מנת להגיע לתעסוקה מבוקשת.עפ"י קולינס מודל זה הוא אינו רציונלי לחברה , ראשית אנשים מוכשרים לא מגיעים לתפקידים מסוימים רק מכיוון שחסרה להם תעודה מסוימת , שנית אנשים מבזבזים זמן רב בלימוד שלא לצורך. קולינס מאמין שהמערכת ממשיכה להתקיים בגלל ש:1. למעסיקים ולמחנכים יש אינטרס להעלות את רמת הכישורים החינוכיים. 2. אמונה כוזבת במיתוס הטכנוקרטיה עפי"ו עבודה בחברה המודרנית דורשת מיומנויות שכליות גבוהות מאוד לבצעה.

קולינס מפריך מיתוס זה ע"י 3 טענות: