סיכום: יעקב ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית

סיכום: יעקב ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית 

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים במשפטים

יעקב ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית (1965)

תקציר המקרה:

מפלגה אנטי דמוקרטית אשר אינה מכירה בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מנסה להשתתף בהליך הבחירות. לאחר שנפסלו ע"י ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, הגישו ערעור לבג"ץ.

הטענה:

שלטון העם מובטח בדמוקרטיה באמצעות הליך של בחירות הוגנות. מבחינה מהותית הכוונה לשוויון: בסיכויים, בתוצאות, בנקודת המוצא, בהקצאת המשאבים וכו'. בעריכת בחירות ראויות מתמזג האינטרס הדמוקרטי העליון של ייצוג העם עם האינטרס הדמוקרטי של הגשמת זכותו של היחיד להשתתף בבחירות (להיבחר ולבחור).

הקונפליקט:

על רקע זה מתעוררת השאלה אם במדינה דמוקרטית ניתן להגביל את זכותה של מפלגה או רשימה להשתתף בהליך הבחירות, אם מטרותיה של אותה רשימה הינן לשלול את הדמוקרטיה עצמה. בישראל מתעוררת גם השאלה, אם ניתן למנוע השתתפותה של רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הנושא הנדון מתייחס ל-3 היבטים הקשורים בדמוקרטיה ובביטחונה הלאומי של מדינת ישראל:

  1. הזכות להיבחר ולבחור
  2. מדינת ישראל כמדינה יהודית
  3. דמוקרטיה מתגוננת בחברה שסועה אתנית

המשפט הפוזיטביסטי והנונ-פוזיטביסטי:

אין שום חוק האוסר על פסילת מפלגה אך כאן נכנס המשפט הטבעי לפעולה. החוק לא מאפשר לועדת הבחירות לפסול רשימה/מפלגה ע"פי קריטריונים אלו אלא לפי הרמה האישית בלבד.

שאלת המחקר:

מדוע פגעה המדינה בזכות לבחור ולהיבחר, למרות היעדר הוראת חוק מפורשת העולה בקנה אחד עם שלטון החוק? התשובה באה לידי ביטוי מעצם המתח שבין דמוקרטיה ושלטון החוק (הזכות לבחור ולהיבחר), לבין הגדרתה של מדינת ישראל (כמדינה יהודית), לבין השימוש בדמוקרטיה מתגוננת בחברה שסועה אתנית (כמו בישראל).

"רשימת הסוציאליסטים" נפסלה מלהתמודד בבחירות 1965 ע"י ועדת הבחירות המרכזית בשם הדמוקרטיה המתגוננת. בפסה"ד על הערעור נחלק בית המשפט העליון בדעתו ואישר את פסילת הרשימה בשם הגדרתה היהודית של המדינה, המשפט הטבעי והדמוקרטיה המתגוננת. דעת המיעוט לא ראתה ברשימה סכנה לדמוקרטיה, ביקרה את שלילת הזכות להיבחר, הסתייגה מתפיסת זהות המדינה כיהודית וצידדה באישור הרשימה בשם הדמוקרטיה והשוויון בפני החוק.

 

חלוקה לפי שופטים:

השופט כהן: פוזיטיביסט מובהק. טוען שבהעדר חוק איננו יכולים לפסול את המפלגה. ממליץ לקבל את הערעור ולבטל את החלטת ועדת הבחירות לפסול את הרשימה מלהשתתף בבחירות.

הנשיא אגרנט: נונ-פוזיטיביסט. מקבל את כל שאמר השופט כהן, אך עם זאת מגיע למסקנה אחרת כי ה"אני מאמין" של העם והחברה בישראל היא שרשימה כזו לא תגענה לבחירות. עוד טוען הנשיא שהעם היהודי לא יכול לשבת בחיבוק ידיים נוכח איומים סמויים על גורלו ויש לעקוף את החוק במקרה זה.

השופט זוסמן: נון-פוזיטיביסט. מסכים עם טעונתיו של נשיא בית המשפט.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות