גיאורג וילהלם פרידריך הגל –סיכום

גיאורג וילהלם פרידריך הגל –סיכום

הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה

גיאורג וילהלם פרידריך הגל היה כהן גדול של הפילוסופיה במאה ה-19, ולכן, אין פילוסופיה שיוצאת בתקופה הזו ואינה עוברת דרך הגותו של הגל. הוא יצר את המסגרת והרבה הוגים רבים אחרים פעלו בתוך הפילוסופיה של הגל. מרקס הוא לא יוצא מהכלל, לא ניתן להבין את המרקסיזם, אלא אם כן רואים בה סטייה מהשמרנות של הגל. מרקס רואה בהגל הוגה שפוטנציאלית היה יכול להיות מהפכן אם היה רואה את הפוטנציה של מחשבתו.

הגותו של הגל – הוא אולי ההוגה דעות הקשה ביותר שיש להבנה. תפיסותיו כ"כ אוניברסאליות, כך שקשה להבין זאת. הגל האמין שבני אדם והרוח האנושית (הגיסט) מתפתחים בהיסטוריה ע"י פיתוח הגיסט הפנימי של בני אדם. הגיסט הזה עובר תהפוכות ושינוי לקראת העתיד.

יש לגיסט הזה 2 אספקטים:

א.     הדחף האנושי – הגיסט של בני אדם להתפתח יותר קדימה.

ב.      הגיסט במובן התיאולוגי-האלוהי – שהוא מקביל לאנושי.

הגל היה תיאולוג היסטורי, וטען שנקבעו שני אספקטים של גיסט: הדחף האנושי ובמקביל לכך רוח האלוהים שגם היא מתפתחת יחד עם ההתפתחות האנושית. ההיסטוריה של בני אדם מקבילה להיסטוריה של ההתפתחות האלוהית.

ההבנה האנושית חייבת להיות היסטורית, ובני אדם לא יכולים להסתכל מעבר לנוף ההיסטורי. בני אדם ממוקמים בתק' מסוימת ובנסיבות מסוימות והם אינם מסוגלים לחשוב מעבר לנוף. לכן, כל מקום באותה התפתחות אינו שלם, כיוון שהאדם אינו יכול לראות את הסוף ואת היעד, ראייתו היא בהכרח לא מושלמת וחסרה. אמנם הוא דוחף קדימה לראות יותר ויותר אבל בכל זאת הוא מוגבל. השקפות העולם מוגבלות ע"י היכולת החברתית של אותה תקופה. אנו מתאמצים, דוחפים ומנסים לראות מה קיים מעבר לנוף ההיסטורי אבל זה בלתי-אפשרי. הגיסט מוגבל כמו שראיית האדם מוגבלת.

הרעיון ההגלייני – כל הטיעונים שהיו עד אז דיברו על אלוהים שהוא יוצר העולם, הוא מושלם וכו'. הגל טען שאלוהים הוא היסטורי ויש התפתחות היסטורית של האלוהות הזאת בעולם. האלוהות הזאת נחשפת שבני-האדם רוצים לדחוף כדי לדעת מה השלב הבא. בדחיפותיהם אלו הם מגלים יותר את האלוהות הטבועה בהיסטוריה. בני-האדם הם אם כן שותפים לאל ביצירת העולם. היעד הסופי של העולם האלוהי יתגלה רק כאשר בני אדם יגיעו למקום מסוים (שנדבר עליו עוד מעט).

השאלות של הגל הן: איך הדחף ההיסטורי הזה עובד? למה בכל תקופה בני אדם לא סבלניים? למה יש חתירה מתמדת לעתיד להתקדם? למה בני אדם לא נשארים אותו דבר? מכיוון שלא טוב להם. אבל הגל יאמר שזו רק ההתחלה, הרי שהגיסט בכל רקע נתון הוא לא מושלם, אלא הוא משקף את המגבלות של התקופה. בני אדם מרגישים שיש ברעיונות הקיימים משהו חסר. יש סתירות או חוסר שלמות או דברים שלא יכולים לדון יחד, ולכן הרעיונות של בני אדם הם תמיד דינאמיים והולכים קדימה.

כאשר בני אדם מוצאים בעולמם דברים שנראים להם לא שלמים הם דוחפים הלאה. הדבר שהם רואים כלא-שלם ומבקש תיקון כביכול זה "התזה". בני אדם לא מקבלים את התזה. העולם לפני המהפכה הפמיניסטית למשל, שנות ה-50, שם אנשים ישבו בבית לרוב והבעל כן יצא לעבוד. כל אחד מבין שיש כאן כמה דברים חסרים אמיתיים והם: חופש בחירה, התגשמות עצמית, עבודה כמשהו חיובי וכו'. מה קורה שבני אדם מרגישים שהפרקטיקה של העבר לא פועלת כבר? (תזה) יש מהפכה פמיניסטית. המהפכה הפמיניסטית אם כן, היא לא רק דבר שקרב באירופה וארה"ב בשנים האחרונות, אלא זה צעד אחד בהתפתחות של האדם (בהתגלגלות הגיסט).

מה קורה שהפמיניזם נתקל בגישה הקדם-פמיניסטית? הגישה הקדם פמיניסטית נלחמת מלחמה נגד הפמיניזם. במלחמה הזו היא מראה כל מקום חסר בפמיניזם, בדיוק כמו שהפמיניזם מראה כל מקום חלול חסר בקדם-פמיניזם. כלומר, יש כאן מלחמה בין שני טענות, שהן פוסלות את הדברים החלשים בצד האחר. המלחמה הזו מנקה כל עמדה מהצדדים השוליים והלא נכונים שלה. ההתפתחות היא אם כן, יותר ויותר לנקות עמדה מהדברים הלא טובים בה.

מה יקרה בסוף? לפי הגל שתי העמדות האלו, כאשר הם חסרות כבר את החלקים הלא טובים שלה (שהצד השני הוציא) יתחברו. לא מדובר ב"גזור הדבק", אלא מתוך אותו רעיון של מלחמה זו בזו עד אשר כל אחד מהם נקי רק אז ה"סינתזה" (חיבור הרעיונות) קורת. לצורת המחשבה הזו של דחיפה קדימה והתקדמות לרעיון חדש קוראים "דיאלקטיקה". הגל אומר שהדיאלקטיקה היא דוחפת קדימה רעיונות. מה קורה עם הסינתזה החדשה? היא הופכת להיות עוד תזה.

בשני הצדדים האלו יש מסר היסטורי מאוד חשוב, המלחמה ביניהם היא מלחמה בונה, שכן היא מורידה את החלקים החלשים יותר בשני העמדות. לכן הסינתזה היא התקדמות. זו פילוסופיה שבנויה על התקדמות משלב לשלב.

המילה "אלפהייבן" בגרמנית משמעה לעלות, אך מאידך משמעה גם לבטל. כלומר, מצד אחד מרים ומצד אחד מבטל. מהצד השלישי הוא מעלה לרמה גבוהה יותר. זו המילה שהגל ראה בה בדיוק מה שקורה בדיאלקטיקה. צד אחד הוא ביטול, צד אחד הוא העלאה ולבסוף יצירת דבר חדש. הסינתזה הופכת להיות תזה וההיסטוריה מתקדמת בדיאלקטיקה הזו לאורך כל דרכה. היעד מתקרב יותר ויותר, הראיה והמיקום הרדיקאלי של האדם רחבים יותר.

למה ההיסטוריה האנושית לפי הגל היא דינאמית? כי תמיד יש דחיפה למשהו ממצה יותר, מחפשים משהו טוב יותר. מישהו כתב שלדידו של הגל, שההיסטוריה היא האוטוביוגרפיה של האלוהים. הרעיון האלוהי האוניברסאלי נחשף יותר ויותר. היסטוריה אם כן היא קטגוריה תיאולוגית והתיאולוגיה היא קטגוריה היסטורית.

 

9 ציטוטים היסטוריים של פרדריך הגל על טיבה של ההיסטוריה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות