ליברליזם של רווחה וג'ון רולס

ליברליזם של רווחה וג'ון רולס

הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה

עד לג'ון רולס, לא היה לליברליזם של הרווחה עוגן תיאורטי פילוסופי. היה אפשרי כמובן בצד הכלכלי, לצטט את קיינס (הכלכלן שדיבר בעד התערבות ממשלתית בכלכלה), אבל לא היה עומק פילוסופי לליברליזם של הרווחה. לו היית שואל להצדקה, לא היית מוצא באופן כללי הצדקה לליברליזם של הרווחה. זה היה איזשהו דבר בין סוציאליזם לבין ליברליזם קלאסי.

ג'ון רולס נותן את ההצדקה הזו, ולכן הגותו היא אחת החשובות במאה ה-20. חלק גדול מהתרומה של רולס, היה למלא את החסר – הוא לקח את הליברליזם של הרווחה שהיה מקובל באופן כללי ונתן לו בסיס רעיוני. רולס הפך להיות מן תעשייה כבדה בכל מה שקשור לליברליזם מודרני.

החידה: אם שני ילדים עומדים בפני חתיכת עוגה. שניהם מאוד חוששים שהם לא יקבלו חתיכה קטנה יותר מהאחר, אבל ברור שמי שיחתוך האינטרס שלו יהיה לקבל את החתיכה הגדולה יותר. האם יש דרך שהיא הוגנת וברורה שכל אחד יסכים שזו הדרך הצודקת לחתוך את העוגה? התשובה היא, שזה שחותך לוקח את החלק השני. החידה הזו רלוונטית להגותו של רולס.

רולס שואל: האם יש דרך מקבילה, צורה חברתית-פוליטית ואידיאולוגית, לחלק ולהקצות את משאבי החברה? מי מקבל מה? מתי? איך? וכו'. האם יש פתרון הוגן, שקוף, מחייב לבעיה המרכזית של הקצאה?

רולס מבקש מאיתנו לעשות "ניסוי מחשבתי" (אינו מציאותי) בשם "מסך הבערות", שמטרתו להוריד את כל הדברים המעוותים את המציאות שהיא איננה נקייה וטהורה, ולדלות מהמציאות דבר טהור. ניסוי מחשבתי הוא מעין עבודה היפותטית. אם דרכו נוכל לתת תשובה לשאלות הללו, אז הרי נתנו כאן פתרון מעניין לשאלה שמעסיקה את ההגות המדינית כבר מאות ואלפי שנים.

איך היינו ניגשים למלאכת הקמת חברה חדשה? הדיונים של קבוצת בני אדם הם קריטיים. אם כן, יש שאלה עמוקה אמיתית: אם נשאלה מי מקבל מה? אז כל אחד היה יוצא מהאינטרסים שלו ואומר שהחברה צריכה להיות כך. רולס טוען שמאחר ואין אנו יכולים להגיע למסקנה כזו, אז יש לעשות ניסוי מחשבתי.

לפי זה, הוא מראה מה הבעיה של האדם מסביב לשולחן, כמה האדם לא חותר לצדק. הוא אומר שכדי להגיע לצדק, יש לחשוב שהאנשים "מסביב לשולחן", נמצאים ב"מסך של בערות" – כלומר הם לא יודעים מהם האינטרסים שלהם. רולס קורא לזה המצב המקורי, זה כמו מצב הטבע, שבו בני האדם אינם יודעים מי הם. אדם מגיע לדיונים הללו כאדם עם "לוח חלק".

מה זה אומר לגבי אותם דילים בין אנשים וקואליציות כאלו? אף אחד לא באמת יודע מה האינטרסים שלו ולכן יוצא מכך שאין מקום לדילים ולקואליציות. כל אדם במצב כזה חושב כמו כל אדם אחר. הם לא יודעים כלום על עצמם, אם הם חכמים או טיפשים? יפים או מכוערים? וכו'. הם גם אינם יודעים מה השקפת העולם שלהם, מאין הם באים ואיזה דור הם. אם אני לא יודע מאיזה דור אני, אז אני אהיה הרבה יותר זהיר, כי שמא אני אמצע עצמי בדור המזוהם כבר. אני גם לא יודע אם אני אדם שאוהב להסתכן או אדם שמרן וזהיר.

אז האם אני יצור מהמאדים? רולס אומר שלא. יש דברים שכל אחד יודע, יש הבנה של סוציולוגיה בין בני אדם, הבנה מסוימת על ההיסטוריה האנושית בצורה רחבה.

בני אדם נטולי אינטרסים ספציפיים. אז השאלה של רולס היא: מה בני אדם כאלו יחליטו לגבי החברה שהם רוצים להקים? צריכים להתחיל לחשוב בצורה אוניברסאלית. קאנט טען, שדבר מוסרי הוא מעשה שהאדם מוכן שייהפך להיות אוניברסאלי. זה דומה למה שטוען רולס, אוניברסאליזציה, אלא שהוא בונה מצב מחשבתי שבו יהיה אפשר לא רק לחשוב בצורה כללית, אלא שאפשר לדון על שאלות ערכיות, מוסריות ופוליטיות בצורה הרבה יותר מוחשית.

בני האדם מאחורי מסך הבערות אינם אנשים צדיקים. הם אינם אנשים אלטרואיסטים, שמוכנים לוותר על האינטרסים שלהם. בדיונים של הקבוצה, הם יחשבו היטב מה עלולה להיות התוצאה של החלטה מסוימת עבורי.

דבר נוסף שטוען רולס, שהוא אומר שהוא לא ממציא את התיאוריה על צדק, אלא הוא מגלה מה שכל אחד בצורה אינטואיטיבית, מה הוא/היא מרגישים שהם דנים בראשם על איזו דרך לקחת. כל אחד חושב על הצודק, ורולס טוען שמה שהוא מגלה כאן זו האינטואיציה הבסיסית של כולנו. זו לא רק תיאוריה, אלא הוא טוען שהוא חושף בצורה שיטתית יותר את מה שכולנו חושבים בצורה אינטואיטיבית.

על איזה סוג חברה בני האדם האלו היו מסכימים? האם מאחורי מסך הבערות היינו בוחרים במדינה אתנית (מדינה שבה קבוצה אתנית אחת שולטת)? אם אני במיעוט אז לא הייתי מקבל זאת. Minimax בני אדם במצב המקורי שלהם, יפחדו במיוחד מן המצב הגרוע ביותר שהם יכולים בסוף התהליך למצוא את עצמם בו. הוא טוען שבני האדם חושבים במינימקס.

רולס מעלה כאפשרות ראשונה, האם אנו מאחורי מסך הבערות נבחר בקפיטליזם? לא! מכיוון שהרוב הם עניים. מעמדתו של הצדק לא הייתי בוחר בקפיטליזם, קפיטליזם מפר את המינימקס הבסיסי. לכן, לכאורה ליברליזם של רווחה הוא יותר טוב מקפיטליזם, שבמצב זה גם אם אני עני, אז אני יודע שדואגים לי.

אבל רולס טוען שמאחורי מסך הבערות גם את הליברליזם של הרווחה לא היו מקבלים מכיוון ש:

  1. האם משהו כמו אפליה מתקנת, באמת משווה את בני האדם? ברור שלא.
  2. גם אם דרך אפליה מתקנת נוכל ליצור שוויון, עדיין הקפיטליזם יגרום לכל מיני הבדלים שיש עניים ועשירים. כלומר, אם נסתכל במינימקס ונחשוב שאנו בין העניים אז לא נרצה לקחת את הסיכון שאנו במעמד העני בחברה.

בכך ביטלנו שתי אפשרויות (קפיטליזם, ליברליזם של רווחה). אם נחשוב על שוויון, האם הדבר שנראה לנו טבעי על פניו לא יתקבל גם כן? אם נחשוב על אדם בדרך לחדר הניתוחים על מיטה בביה"ח. האדם מתפלל שיהיה לו את הרופא הכי טוב שיש. אך איך מגיעים לרפואה המתקדמת ביותר? רק ע"י תמריצים, התמריץ הזה יוצר אי-שוויון. לכן, מאחורי מסך הבערות, אם אנו לא מהקבוצה הזוכה לתמריצים, למשל – עני שחשוב לו גם רופא טוב יותר, אך אין לו תמריצים לתת.

היינו רוצים חברה שוויונית, שתתגמל באופן דיפרנציאלי את הפרופסורים, רופאים וכו' יותר מאחרים. אך מאחורי מסך הבערות, מה היינו אומרים על משכורת עלובה של מורים או אחיות? ההצטיינות והצדק נתפשים כיותר חשובים מהשוויון, יש כאן אי-שוויון מוצדק. כך אנו שוללים גם את השוויון בנוסף לליברליזם של הרווחה והקפיטליזם.

מה לגבי תועלתנות? מה זה תועלתנות אם לא משחק בין הרוב למיעוט, ששם הרוב מנצח. וכאן אנו שוללים גם את התועלתנות מאחורי מסך הבערות.

לדידו של רולס מה שנותר הוא מצב של עוצמת השוק וגם חברת רווחה יותר מפותחת. אנו הגענו למסקנה שמותר לתת יותר לרופאים, מהנדסים וכו', כלומר אין שוויון. אבל השאלה היא כמה יותר? האם יש איזו דרך לבחון מה יהיה מותר ומה לא? רולס טוען שיש דרך כזו שהיא נעוצה במצב המקורי.

אני מוכן לתת לרופא יותר כדי למשוך את הטובים, כדי שיהיה כדאי להם ללמוד כ"כ הרבה בשביל להרוויח יותר כסף. האם יש מתודה שתחליט בכמה יותר מהאדם הפשוט? אני מוכן לתת יותר לרופאים, אבל אני מוכן לתת להם רק את אותו סכום שימשוך את הטובים לרפואה. אם אנו נגזים וניתן להם יותר מידי אז זה יצור הבדל מאוד משמעותי.

רולס כאן פתר שאלה כמותית באופן ערכי. הוא טוען שהוא לא יודע מה יהיו המספרים בפועל, אבל הוא מוכן לתת מספיק כדי לתמוך ולמשוך את הטובים. כלומר אם ממוצע השכר הוא 10,000 ₪, אז אנו ניתן לרופא בערך 20,000 ₪, אבל לא 30,000 ₪ כי זה מוגזם מידי.

רולס לא מתייחס לשוויון, אבל הוא שוויוני בכל זאת. מה ברירת המחדל של המערכת של רולס? שוויון הוא ברירת המחדל. כלומר אם אני מחליט על חוסר שוויון, אז אני צריך הצדקה אחרת. עבור רולס כל סטייה משוויון צריכה הצדקה.

סיכום: יש למצוא נקודה אופטימאלית, שבה אנו מוצאים סכום כסף שיצ'פר את המדענים וכו'. אבל כל דבר שהוא מעבר לכך, זה האינטרס של הרופא או הפרופסור וכו'.

רולס טוען עוד דבר: בעולם קפיטליסטי, האם הקצאת המשאבים היא ערכית או מוסרית? בהחלט אין חפיפה בין איך שהחברה נראית בסוף התהליך הקפיטליסטי לבין החושים המוסריים שלנו. כלומר, רולס אומר שאנו זורקים מעלינו את הדבר שהוא ההחלטה החשובה המוסרית הבסיסית ביותר בכל חברה – מי יקבל מה? איזה ערך ינחה אותנו? לפי איזה סוג מוסר אנו נבנה חברה? העולם הקפיטליסטי פשוט זורק מעליו את החברה הצודקת.

מה היינו אומרים על משכורות הזויות שמקבלים ספורטאים מצטיינים, או כוכבי מוזיקה וכו'? כאלו אנו מוכנים שהם יקבלו יותר כדי שאנו נהנה. אבל השאלה היא שוב: כמה יותר לתת לו? עד איזה גבול? זה ברור כבר שבחברה של רולס, ההבדל בין העניים והעשירים יהיה מצומצם יותר מאשר בחברה הקפיטליסטית.

בוחרים בקפיטליזם כשיטה בסיסית ולא בקומוניזם מכיוון שמי שיודע אפילו קצת היסטוריה, יודע שקפיטליזם היא המכונה הטובה ביותר לייצר עושר. אין שום מערכת חברתית שיוצרת עושר כמו הקפיטליזם. לכן, אפילו מאחורי מסך הבערות היינו מקבלים שיטה של שוק.

רולס מגיע עם הטיעון הזה למסקנה אחת שהיא: אנו נוהגים לחשוב שכישורים של אדם, הם אשר מביאים לו את חלקו בחברה. רולס אומר שזה לא נכון, ושכישרונות שאינן מטיבים עם העניים ביותר, אין להם שום ייחוס מבחינת תגמול (כמובן מאחורי מסך הבערות). לכשרון יש זכות לקבל יותר רק שהוא מיטיב עם האחרים. לפי רולס, היכולת להטביע כדורסל אינה שונה בהרבה מהעבודה שיש לך עיניים כחולות.

לדידו של רולס, כאשר מתגמלים אדם סתם יתר על המידה על כשרון שלא מיטיב עם החברה, אז יש כאן אי-צדק כפול משני הצדדים. אדם שיש לו ראש גדול, נהנה ומבין יותר מאדם שהוא מאוד מוגבל בשכלו. אז קודם כל הוא נהנה מהחיים עצמם, מה גם, שאם אנו ניתן לו על כישרונו יותר כסף, אז האדם המוגבל יהיה אומלל עוד יותר, כי הוא גם מוגבל וגם יקבל פחות כסף. לכן צריך לחשוב על כישרונות כמעין מאגר שהחברה משתמשת בהם כדי להיטיב עם עצמה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות