הליברליזם של רוברט נוזיק

הליברליזם של רוברט נוזיק

הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה

הליברליזם של נוזיק שונה בתכליתו מהליברליזם של פרדריק הייק. הייק מעוניין במה שעובד מבחינה קפיטליסטית, אם מבחינה הזו שיטה שמבוססת על חירות הפרט תתקבל אז הייק יחזק זאת. הקפיטליזם של הייק תורם מערכת תקשורתית, והמערכת עולה ביחד ועובדת. ההצדקה לליברליזם הוא בשירות הקפיטליזם והשגשוג. אפשר לשייך את הייק לאסכולה התועלתנית, כי חירות וקפיטליזם יוצרים עושר. קפיטליזם אינדיבידואליסטי עובד לעומת הסוציאליזם.

מה שחסר אצל הייק הוא הצד השני של המשוואה הליברלית הקלאסית. הייק הוא מהאסכולה של אדם סמית' (היד הנעלמה וכו'). אך מה שחסר אצלו היא הטענה שלאדם יש זכויות, והזכות הבסיסית שמעניינת את האדם היא זכות הרכוש. ג'ון לוק אמר לנו שלאדם יש זכות לרכוש טבעית.

אז יש כאן שני סוגי ליברליזם:

  1. ליברליזם תועלתני.
  2. ליברליזם שמתחיל בעיקרון הבסיסי שיש לאדם זכות ברכושו.

רוברט נוזיק שייך לאסכולה של הזכויות. נוזיק הולך עם הזכות לרכוש עד הקצה. לכן הוא לא נחשב לליברל של ימין כמו הייק אלא נחשב לאסכולה אחרת שנקראת "אנרכיזם של הימין", כיוון שליחיד יש את הזכות, ולמדינה אין יכולת לגיטימית להיכנס לחייו.

נוזיק אינו מדבר על השוק הכלכלי ואיך השוק הכלכלי עובד או לא עובד. הסיבה שלמדינה אין זכות להתערב בעשייה של היחיד, היא מכיוון שזה לא מוסרי. בהתערבות כזו המדינה עוברת על חוק אתי. הוא דוחה את כל החישובים התועלתניים. אם מדינה פועלת ע"פ הכלל של the greatest good of the greatest number, שזה הבסיס לצדק חלוקתי (מה אנו מקצים למי), אז יש כאלו שזכויותיהם לרכוש יפגעו ולכן נוזיק הוא אנטי-תועלתני.

הוא חוזר לפילוסוף עמנואל קאנט: "תתנהג כך שתהיה מוכן שכל אחד ילך בעקבותיך ויתנהגו גם באותה צורה" (הצו הקטגורי). הליברליזם מבוסס על האונברסאליזציה. לדידו של קאנט הדבר הבסיסי ביותר שהאדם רוצה, זה שיתייחסו אליו כמטרה בפני עצמה ולא כאמצעי לאיזה מטרה אחרת. לטענה הזו אין מקום בעולם התועלתני, כי כאשר אתה מקצה משאבים, אתה חייב להשתמש במיעוט ככלי לעזור לרוב. השיטה התועלתנית מבוססת על כך שכל אחד יכול להיהפך לאמצעי.

נוזיק אומר אם כן, תעזבו את החישובים התועלתניים, כי הם מפרים את הזכויות הבסיסיות של האדם, אלא תתייחסו לבני אדם כמטרות ולא כאמצעים! אם זה נכון שלבני אדם יש זכות לרכושם, אז מה קו הגבול שלמדינה אסור לעבור בהתייחסות לאזרח? האם יש קו כזה? מה מותר למדינה לעשות? תשובתו של נוזיק היא, לא כל כך הרבה. כלומר, למען רווחת הציבור המדינה יכולה לקחת רק מעט מאוד!

נוזיק מדבר על "המדינה המינימאלית". מה יהיו הדברים המינימאליים שאפילו במדינה שמתערבת מינימאלית יהיו מותרים? יש רק דברים מעטים (אולי מותר לקחת מיסים כדי לבנות תשתית בסיסית). למשל, ביטחון. זה מתבטא באדמיניסטרציה מאוד רזה, ככל שהיא רזה יותר היא יותר טובה. הזכויות של הפרט גוברות על רצון המדינה לעשות למען הטוב הציבורי.

יש שני סוגי דיונים על צדק:

  1. Distributive – להקצות / לחלק – להעביר מאחד לאחר כדי שכולנו נהיה שווים.
  2. Retributive – ההיפך מצדק חלוקתי.

לדידו של נוזיק כל ההתייחסות למשאבים חברתיים, שמקובלת אצלנו, טעות ביסודה. לדידו של נוזיק ישנם רק יחידים, אין דבר של יחיד שפעם יצא מגופו כדי להתחבר עם מישהו אחר, אנחנו נשארים אינדיווידואליים. ציבור זו מילה שנוצרה אך היא לא מתארת משהו אמיתי.

נוזיק ממשיך ואומר שהליברליזם של הרווחה שהוא נפוץ, לא מתחיל להבין כמה האינדיווידואליים האלו נפרדים זה מזה. הבעיה היא שאנו מסתכלים על רכוש כאילו שמדובר במין משאב שהוא קולקטיבי. רכוש אינו מן מהשמיים, הוא בא תמיד עם בעליו! אין עוגה חברתית לחלק מכיוון שאין דבר ששייך לציבור לפני שהוא שייך לפרט.

יש רק 4 דרכים שרכוש יכול לעבור מאדם לאדם:

  1. שאני עובד ומקבל משכורת.
  2. שאני סוחר עם מישהו.
  3. אני מרצוני נותן למישהו מתנה.
  4. אני מקבל כסף בירושה.

מה שהופך את כולם לכשרים, היא העובדה שבני אדם מעבירים מרצון אחד לשני ורואים את האחר כמטרה ולא כאמצעי. בכל אחד מהם הם מטרות ולא אמצעים.

המעניין הוא, שנוזיק לא מקבל את הטענה הרווחת, שזכות רכוש תלויה במצב הראוי של בעל הרכוש. כלומר, מישהו מרוויח את כספו בקזינו. עבור נוזיק הכול מותנה בפרוצדורה. כלומר, אם בכל חוליה של העברת רכוש מאדם אחד לאדם אחר, הכלל נשמר, שמעבירים זאת באחד מהכללים שציינו. לכן אם השלבים תקינים, אז אין לשאול האם האדם ראוי.

התגובה שלנו לאמירות הללו, היא שהוא תומך ב"אדם לאדם זאב" של תומס הובס. יש לנו בעיה מוסרית עם התחרותיות ללא גבול ועם הטענה שהרכוש של האדם הוא אבסולוטי. נוזיק אומר שזה לא נכון, זו אילוזיה אופטית, וצריך להסתכל למי באמת אכפת הצעד המוסרי? למשל אנו לא רואים בנתינת מס משהו שנותנים למען האחר. נוזיק אומר שצריך להשאיר את המעבר של רכוש מאדם אחד לאדם אחר, כצדקה שבני אדם יעשו, צדקה ולא מיסים.

נוזיק טוען שבעולם שיש כפיית מיסים, אז זו כפייה לתת צדקה, ולכן אין באמת צדקה אמיתית. אם לא יהיו מיסים, אז התחום הזה שלהעביר מתנה יהיה יותר מפותח. הבעיה עם הליברלים של הרווחה היא, שהם אינם מבינים את ההבדל בין נדיבות לבין זכות. אמנם אדם יכול להיות נדיב ומטיב עם האחר, אבל הדבר הקריטי הוא שלאחר מכן לעני אין זכות על הכסף של העשיר.

כאן נוזיק אומר שיש בעיה שאנו כולנו נופלים לתוכה. אנו רואים שלחברה יש זכות לקחת ממני את המיסים. יש כאן שני מושגים (נדיבות וזכות) בסיסיים שמתערבבים בשיח הפוליטי.

למה שאדם שעמל והזיע והרוויח או קיבל מתנה בירושה, אנחנו לא יכולים לומר לו האחר צריך יותר ממך? נוזיק רוצה ללמד אותנו, שכאשר מישהו רוכש משהו בצורה טבעית ע"י עשייתו, אז לא ניתן לקחת את זה ממנו. זה כמו ציונים: אם למדתי קשה וקיבלתי ציון גבוה, אז אף אחד לא יכול לומר שזה לא פייר ולקחת לי את הציון הזה.

אם כן, שיטות קולקטיביסטיות כושלות לא מכיוון שהם אינן עובדות ומצליחות (כמו שהייק אמר), אלא שיטות קולקטיביסטיות כושלות לפי נוזיק ב-4 רמות שונות:

  1. הן מבלבלות בין נדיבות לבין זכות.
  2. הן מפרות את הזכות האבסולוטית והטבעית שיש לי לזכות שלי.
  3. הן מסתכלות על רכוש כאילו שהיה משאב קולקטיבי.
  4. הן מתייחסות אלי כאמצעי כדי להיטיב עם אחרים, אני הופך לאמצעי למען האחר.

End State נוזיק אומר שליברליזם של רווחה וקלוקטביזם, כולם חוטאים בכך שיש להםend state. כלומר, לסוציאל-דמוקרטיים, יש דימוי לפני עיניהם מהי החברה הצודקת. הם טוענים למשל, שאסור שיהיה הפרש מעבר לדלתא מסוימת בין עניים ועשירים. אומרים שהממוצע או החציון צריך להיות כך. כלומר, הם קבעו מלכתחילה מה התוצאה הרצויה. ומה אם התוצאה הרצויה אינה מתממשת, נצטרך לקחת מאחד ולהעביר לשני כדי שנקבל את ה-end state.

נוזיק מתנגד בתוקף ל-end state, במקום זה הוא מדבר על Procedurals = תהליך, כלומר אם כל חוליה בשרשרת של מעבר מאדם אחד לאחר (באחד ב-4 הדרכים), היא לגיטימית, אז אין דבר כמו end state. ה-end state מפר את ההחלטות שבני אדם עשו בשטח, לא משנה איך זה מועבר. לעומת השיטה של נוזיק שטוען שיש רק 4 דרכים להעביר רכוש (כפי שציינו לעיל).

נוזיק נותן דוגמא לכך, אם מייקל ג'ורדן מגיע לבעלים ומציע הצעה, שכל אחד נכנס למשחק ישלם דולר אחד מעבר לכרטיס כדי שיראו אותו משחק. בעלי שיקאגו בולס אומרים שהם בעד ולא אכפת להם. גם אלו שבאים לראות את המשחק לא אכפת להם. אבל יועבר סכום מאוד גדול למייקל ג'ורדן. נוזיק אומר שחברה שבה הסוציאליסטים הם השולטים, והם קובעים שהחלוקה צריכה להיות בדרך מסוימת. אבל שכל אחד משלם דולר נוסף זה מפר את ה-end state, הוא משנה את החלוקה, אז צריך להבין כמה קשה הדבר, שכל אחד רוצה לתת דולר בשבילו.

ה-end state גורם לחוסר יציבות בחברה, זה מביא לשיטה כפייתית, כי בני אדם לא באמת יכולים לעשות מה שהם רוצים. זה נשמע טיעון מאוד חזק, אבל מצד שני, גם ה-Procedurals, יש לו בעייתיות, כי זה יכול ליצור שכבת אליטה ששולטת בפערים משמעותיים.

למה בכל זאת לא נקבל את הגישה הזו של נוזיק?

הדמות שהחברה שהייק ונוזיק רוצים לבנות, פוגעת בדימוי החברתי החשוב ביותר לאורך ההיסטוריה של הגות המערב. הדימוי הזה הוא של האדם כיצור חברתי "חיה פוליטית" (לפי אריסטו). לא רק במובן האמפירי שבני אדם חיים ביחד, אלא גם ברמה במהותית. אריסטו אמר שמחוץ לחברה אנושית יכולים להתקיים רק חיות ואלים. בני אדם חייבים את המארג החברתי, מכיוון שכדי להיות אדם אמיתי, עשיר וכו', צריכים לחיות יחד עם שפה, תרבות, רעיונות וכו'.

הדימוי הזה של נוזיק (של משהו כמו רובינזון קרוזו), שאדם חי לבדו לגמרי, התפיסה הזו היא מעוותת, הרי האדם חייב את החברה וההדדיות. ברגע שאתה מבין כמה האדם הוא חברתי, ולא כמו שנוזיק אמר, מבינים גם כן שרכוש הוא גם מוצר חברתי. אין רכוש ללא כל השותפות בין בני אדם. כל השותפות, התרבות וכו' משנים מדור לדור כיוון שאנו יצורים חברתיים.

הרכוש אינו נוצר מאחורי גבה של ההיסטוריה, אדרבה, רכוש נוצר יחד עם בני אדם כיצורים חברתיים. תודעתנו היא היסטורית חברתית וגם רכושנו הוא כך. למשל, חוקר שיושב בביתו ועובד על תרופה לסרטן. אין לו מענק מהאוניברסיטה, והוא עובד לגמרי לבד. הוא מוצא תרופה, הוא טוען שהוא עשה זאת לבדו, ולכן הוא דורש מיליארד דולר תמורת התרופה. האם יכול להיות חוקר בודד כזה? לא, מכיוון שכדי לעשות את מה שהוא עושה הוא זקוק לטכניקה שהוא למד ממה שהחברה הקנתה לו. לכן כל המקרה הזה הוא מעוות, כי הרכוש הוא מוצר חברתי.

אם זה היה נכון בעבר, אז כמה זה נכון היום? רכוש הוא דבר חברתי וחייב להיות חברתי.

שאנו מדברים על עוני, האין זה נכון שישנן קבוצות מסוימות בארה"ב (כושים, לטינו וכו'), שלאורך זמן הן החלשות? כלומר, עוני אינו משהו שהאדם נקלע אליו רק מכיוון שהוא אותו אדם שלא עשה כלום, אלא עוני הוא דבר מובנה בתוך החברה שלנו. ישנן קבוצות ונשים שהן תמיד מועדות להיות עניות. הורים עניים מורישים לרוב עוני לילדיהם, לא ניתן לדבר בלשנו של נוזיק כאילו שכל אחד עושה והדבר שהוא עושה הוא שלו, ואין כל קשר עם אדם אחר. אין עושר ללא עוני, ועוני זה תופעה חברתית, ולכן זה לא תואם את מה שנוזיק אמר. אם זה תוצר חברתי, אז זה צריכה להיות גם אחריות חברתית לטפל בזה.

הייק פשוט טועה – אם נשאל את עצמנו אילו אזורים בעולם ב-40 השנים האחרונות התעשרו במהירות רבה? סין, סינגפור, הונג קונג ועוד. האם אותן כלכלות הייק היה תומך בהן. כל אחת מהן היא כלכלה עם התערבות ממשלתית מאוד רחבה. סינגפור היא מדינה מספר 1 בעולם, בתל"ג לנפש, אבל היא סוג של דיקטטורה. אם כן אנו מגיעים למסקנה, שלמרות כל הדיבורים על חירות, ולמרות ההתערבות של המדינה, עדיין יש מדינות שמצליחות.

אם יש חתיכת עוגה על השולחן ויש שני ילדים רעבים, וכל אחד רוצה להיות בטוח שהאחר לא יקבל יותר ממנו, אז איך ניתן לחלק את העוגה? איזו פרוצדורה נחליט עליה כדי לחלק את העוגה בצורה ההוגנת ביותר? התשובה היא של Rawls, הוגה דעות, שיחליטו שזה שחותך יקבל את החלק השני, כלומר מה שנותר אחרי שהראשון לקח, כאן יש פרוצדורה צודקת לגמרי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות