תועלתנות אצל ג'ון סטיוארט מיל

תועלתנות אצל ג'ון סטיוארט מיל

הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה

ג'ון סטיוארט מיל – השאלה המרכזית ביותר בספרו של מיל "על החירות" היא, למה חופש הוא חשוב? הרי זה נשמע ממש דבר מובן מאליו, אבל בכל זאת, מה מטרת החירות ולמה היא חשובה? למה אנו כ"כ מעוניינים להעביר את החופש כדבר שישלוט בחברתנו? החשיבות היא לחתור לאושר (הגישה הזו מאוד קרוב לתועלתנות).

התחושה הראשונית של כולנו היא שאושר זה דבר טבעי. אין דרך לדעת אם אדם מאושר אלא אם נשאל אותו. לשם מה החירות?

מה היה תועלתני אומר על למה חופש הוא כ"כ חשוב? כאן טמונה תשובתו של ג'ון סטיואט מיל. טענתו היא שרעיונות הם כמו מוצרים בחנות, מוצר בחנות שאתה לא רוצה לקנות מכיוון שהוא פגום/לא בעל ערך, אז לאורך זמן לא יקנו אותו, ואז יפסיקו לייצרו. כלומר, בשוק הכלכלי אנו מבינים היטב שמוצר איכותי נקנה ולא איכותי לא נקנה. זה מה שנותן למוצר האיכותי את תוחלת החיים הגדולה שלו.

איך ניתן להשתמש באותה לוגיקה כלכלית בתחום הרעיוני? כאשר יש רעיונות חופשיים שכל אחד חופשי לומר את מה שהוא חושב, אז מה יקרה לרעיונות? זו מן תחרות בשוק, הוא טוען כאן, שהרעיונות המוצלחים לאורך זמן ינצחו בעוד שהרעיונות הלא טובים ייעלמו. מה התנאי למהלך הזה? החירות היא הדבר היחיד שנותן את היכולת לדברים להיות מובאים בתחום הציבורי. לכן, מסיבה תועלתנית, החירות היא כ"כ חשובה, כי היא מאפשרת ביטוי של הרבה מאוד רעיונות, כאשר עצם הויכוח והדיון לאורך זמן, מביא לרעיונות טובים יותר.

זיסר לא מסכים עם זה, כי היסטורית לא תמיד רעיונות גדולים ממשיכים איתנו הלאה. כדי להאמין בטענה כזו צריכים להאמין שהאדם הפשוט הוא חלק מאותה תחרות של רעיונות. אבל ידוע לנו שלא כך דבר, הרוב הגדול של בני האדם לא מסוגלים להיות חלק מהתחרות הזו.

יש טענה אחרת (מהותית) שמתחילה – לא עם ההשלכות התועלתניות, אלא עם דבר מהותי יותר. החירות היא טובה באופן מהותי ולכן צריך ללכת איתה. טענתו של מיל היא, שחירות מאצילה את בני האדם, וחברה מצוינת היא חברה שיש בה אנשים מצוינים. אם בני אדם אפילו יאמינו בדבר שהוא אמיתי וטוב, ולא ידעו למה הם חושבים כך, הוא טוען כי זה לא שונה מאמונה טפלה, אלא במקרה שהזה קונפורמיזם עם רעיון טוב. החופש נותן לחברה את הנופך המוסרי, ומביע את האנושיות ברמה הגבוהה ביותר שיש.

שני טיעונים אלו מגיעים משני אסכולות בבת אחת: הראשונה תועלתנית, והשנייה מהותית. המעניין הוא שמיל מפחד מהחופש. הוא הראשון שמעלה נקודה שהפכה לאחת השאלות הגדולות: "העריצות של הרוב". מיל טוען שהרוב הגדול מאוד מסוכן לדמוקרטיה. כ"כ קל לומר שהדמוקרטיה פירושה שלטון הרוב, אבל זה לא נכון!

שלטון הרוב הוא מרכיב אחד ולא מהחשובים ביותר למה זו דמוקרטיה. הפתרון הוא שהדמוקרטיה מורכבת מדברים אחרים, לא פחות חשובים (למשל, זכויות המיעוט, זכות לכבוד וחירות האדם), שהם הליבה הדמוקרטית. דעת הרוב מתקבלת אך לא תמיד!

מיל סיים את חייו כסוציאל-דמוקרט גבולי, כלומר הפך משמרני להיות לייבור. מאז (1850) היא מהפכה אדירה במה שאנו מזהים היום כליברליזם דומיננטי. המהפכה נוגעת לכמה תחומים כמו למשל: חינוך חינם, ביטוח אבטלה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי, פיקוח על התעשייה, פיקוח על הסביבה, להתנגד למונופולים, זכות של איגודים מקצועיים לייצג עובדים, אפילה מתקנת ועוד.

ראו גם:

תועלתנות מוסברת דרך שלושה עקרונות יסוד

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות