חוסה אורטגה אי גאסט ומרד ההמונים

חוסה אורטגה אי גאסט ומרד ההמונים

הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה

חברה חייבת להיות היררכית מטבעה. ניתן לומר שכל בני האדם פגומים, אבל ברור שיש פגומים יותר פגומים פחות. השמרנים רוצים לשמור על ההבדל הזה בין פגומים יותר ובין פגומים פחות. עבורם התפיסה של שוויון אמיתי בין בני אדם הוא דבר לא נכון. בני האדם אינם שווים, אולי ברמה מופשטת ביותר ניתן לדבר על שוויון בין בני אדם, אבל אמפירית, התשובה ע"פ השמרנים היא לא. יש הבדל גדול בין ההמונים לבין האליטה (אריסטוקרטיה).

חברות בריאות מכירות בהבדל הזה. חלק מההגדרה צריכה להיות שההבדל הבסיסי הזה קיים. חברה בריאה חייבת להיות חברה שבה ההמון מוותר לאלה שהם מעליהם מבחינת תכונות אנושיות. חברה בריאה היא חברה של ויתור, כל אחד יבין את מקומו ומצבו.

מאז התקפת אפלטון נגד העמדה שלהמון יש שוויון עם הפילוסוף, התפיסה הזו באה לידי ביטוי עם הפילוסוף הספרדי אורטגה אי-גאסט (היו אחרים שגם דיברו על היררכיה – למשל, ניטשה). הוא היה איש מעשי, שהיה חבר בפרלמנט הספרדי, היא עיתונאי, וברח מהפשיזם לדרום אמריקה. הפאשיסטים רצו אותו כהוגה דעות גדול.

הוא כתב ספר שנקרא "מרד ההמונים". ספר זה נכתב 13 שנה אחרי המהפכה הסובייטית. פחות מעשור לאחר עלייתו של מוסוליני באיטליה ולפני עליית היטלר בגרמניה. כלומר, הוא חש כאן את מה שמתרחש. הוא כתב את זה כטורים בעיתון שקיבצו אותם לספר אחד.

כוונתו של אורטגה אי-גאסט היא לא שההמונים נוצרו עכשיו, אבל בעבר ההמונים האלו לפחות הבינו את ההבדל בינם לבין העליונים מעליהם. היה להמון הכרה בריאה לאלה שתכונותיהם עלו עליהם. בימינו מה שהשתנה זה שהרגיל, הפשוט, ההמוני אינו עושה זאת, ורואה עצמו כשווה עם אלו שמעליו. ההמון לא מוכן שמישהו יאמר לו מה לחשוב, אינו מוכן לקבל את מקומו בחברה. ההמונים רוצים להיות אלו ששופטים בדברי טעם (טוב ורע). הם רוצים להיות השולטים בחיים הפוליטיים למרות שהם לא שולטים על עצמם, ואין להם משמעת עצמית כלל.

מהו האדם ההמוני הזה? חסר צניעות, הוא לא מסוגל לקבל ביקורת עצמית. הוא דוחה כל סטנדרט שעולה על הסטנדרטים הפשוטים שלו. במילים של אורטגה אנו חיים כרגע באימפריה הברוטאלית של ההמונים. הרעיונות האלו של דיקטטורה דמוקרטית לא חדשים אצל אורטגה. ג'ון סטיוארט מיל ודה-טוקוויל הזהירו מן ההמון המתפרץ החוצה, למרות תמיכתם בדמוקרטיה.

אורטגה לא מדבר על ההמון כמעמד נמוך בחברה. ההמון הוא אינה מילה נרדפת לעניים, אדם יכול להיות המוני בתכונותיו אם הוא יצור עשיר ומכובד, והוא יכול להיות גם נעלה. להיות חלק מההמון זה להרגיש את עצמך בדיוק כפי שאתה, ולא לרצות יותר מעצמך, הוא להיות אדם סטאטי שאין לו אידיאלים שמושכים אותו מעלה ומעלה. אין ביקרת עצמית, הוא אדם שאנן וקונפורמיסט. האדם הנעלה יש בו תמיד חוסר נחת מסוים, כיוון שיש את האידיאלים שעומדים מעליו ואומרים לו תנסה עוד קצת יותר, אתה יכול.

להיות אדם המוני זה לדרוש שום דבר מעצמך. להיות "מצוף על הגלגלים" – לאן שהגלגל לוקח אותך לשם אתה הולך. אותו המון ממש שאנן ומקבל כל מה שהוא רוצה. עכשיו הוא רוצה לדרוס כל דבר שהוא ייחודי, אינדיווידואלי, סגולי ומיוחד. עצם קיום של אנשים ייחודיים מאיים עליו, והוא מנסה להשליט את ההמוניות על החברה כולה.

אורטגה רואה אותם הדמות (ההמון) שכנגד עיניו, הוא כמו יורש שירש המון כסף בבת אחת, כאשר לא היה צריך לעבוד בכלל כדי לקבל זאת. מהי הירושה הגדולה הזו בחיי האדם? הציוויליזציה המערבית, שנוצרה במשך מאות שנים ע"י גאוניות אנושית, ע"י מאמצים אדירים והאדם ההמוני מקבל זאת במתנה, הם "דמי הכיס" שלו. לא פלא שבעולם ההמונים יש כמעט תמיד פולחן של צעירות.

מה כל כך מושך תרבות המונית לנוער? הנוער חיי על דמי כיס, אין להם תחושה כמה קשה להגיע למקום בחיים שהשגת משהו, שעבדת, שהצלחת. פולחן הנוער מתאים לחברה שאין לה מעמסה על הגב, שפורקת עול, כמו אותם ההמוניים שמשוכנעים שכל תאוותיהם, דעותיהם וידיעותיהם הם נכונים. האדם ההמוני מפנה גב, לא להיסטוריה במובן של ברק (של סתם מסורת), אלא לכל העוצמה של העשייה שיצרה את עולמנו התרבותי המערבי, הוא מרוצה עם עצמו. הטענה של אורטגה היא שאנו חיים בחברה המונית ואבוי לנו אם זה ימשיך.

האויב המרכזי של אורטגה היא השוויוניות:

אף אחד לא התנגד לרעיון שבני אדם שווים לפחות ברמה שלכל אחד יש כבוד עצמי, זכויות מסוימות וכו'. זה ברור שכל אחד מקבל את זה כמובן מאליו (לפחות במערב). אבל הרעיון הוא שונה, כלומר אין עליון, אין נחות, אין אצילים ואחרים שהם נחותים מטבעם. שאנו מדברים על שוויון בני אדם אז לרוב שני המוטיבים האלו מתבלבלים, שאנו לומדים שבני אדם הם יצורים עם כבוד שצריך לכבד אותם, אז אנו זולגים לעמדה אחרת שבני אדם הם שווים.

הוא טוען שבני אדם אינם שווים, יש כאלו שמבחינת יכולת, מוסריותם והווייתם שייכים למעלה, ויש כאלה (ההמון) שאינו מגיע לקרסוליו של האדם. ההבדל בין חברה בריאה לחברה חולה הוא, שחברה חולה אינה מקבלת את ההפרדה הזו בין עליון לבין נחות.

מאז ימי אפלטון, ששם הוא מדבר על ההבדל הבסיסי שבין הפילוסוף לבין הנחות, שלהבדל הזה יש תומכים בהיסטוריה (ניטשה למשל), זוהי עמדה שמרנית ומאוד נפוצה. בימינו יש אדם אחד ששמו הולך ביחד עם הטענה להיררכיה חברתית והוא אורטגה.

הוא לא היה פילוסוף רגיל, אלא איש פוליטי וחבר פרלמנט. הפאשיסטים הציעו לו להיות שר התרבות, הוא התנגד וברח משם לדרום אמריקה. הוא כתב את ספרו "מרד ההמונים" (1930), הוא היה עיתונאי, ומאמריו לעיתון מקובצים לספר אחד. זה היה 13 שנה אחרי המהפכה הסובייטית, פחות מעשור מאז שהפאשיסטים עלו לשלטון באיטליה תחת מוסוליני, 3 שנים לפני עליית היטלר. אורטגה ראה את העלייה הזו בהמוניות, וקורא לקוראים שלו להבין מה המסר של כל העליות של התנועות הגדולות הללו – ההמונים לא מסוגלים לשלוט!

הוא אומר שצריכים להרוס את הדברים הישנים: כל האזהרות, כל המחשבות וכו'. לנפץ את מה שהיה שייך להמונים. הוא אומר שלא בזמננו נוצרו אנשים "רגילים". מה קורה בימינו שבשביל אורטגה מהווה מהפכה? הוא אומר שהאנשים הרגילים הללו כבר אינם מקבלים את מרותם של אלה מעליהם. הם טוענים שטענותיהם הן אשר יקבעו את הכול. אנשים שאין להם טעם רוצים לקבוע מהו הטעם הטוב, רוצים לגרום למשמעת אצל העליונים שלהם אין בכלל משמעת עצמית.

קורת תופעה חדשה שההמונים רוצים לשלוט בעצמם בצורה ישירה ולא לקבל את ההבדל הבסיסי בין אנשים עליונים-אצילים לבין הנחותים. הם יאמרו לנו למשל שלרדת בגדול לא שונה ממחזה של שייקספיר – זה מה שאתה אוהב וזה מה שאני אוהב.

אורטגה אינו מדבר על המונים שמגיעים מהמעמד הנמוך. הוא לא מדבר על העליונים כאנשים שיש להם יכולת כספית למשל. המוניות היא תודעה אצל בני אדם: הוא יכול להיות עשיר ועני. הוא מסביר זאת כך: האריסטוקרטיה הטבעית של בני אדם, הם אנשים שאף פעם אינם שבעי רצון מעצמם. יש להם תמיד אידיאל מעליהם, יש להם דברים שהם לא השיגו עדיין. הם שמים לעצמם מטרות כדי שחייהם יובלו ע"י שאיפות באופן מתמיד. לאדם ההמוני אין את המשהו העליון הזה שהוא שואף אליו. הוא רואה מה שאחרים עושים ואינו מעוניין לשנות את עצמו. הוא גם מנסה למשוך את כל המערכת החברתית למטה. הוא מגדיר את המערכת החברתית כמו מצוף שמתגלגל למים. ההמונים רוצים לדרוס את כל מה שהוא מובחר ומשובח.

מי הם האנשים ההמוניים האלו? עבור אורטגה האדם ההמוני מקבל לידו את הציוויליזציה המערבית, שהיא תוצר של מאמץ אדיר, כאילו שזו ירושה, והוא אינו מבין אילו מאבקים רעיוניים היו צריכים כדי להגיע לרגע הזה. אין לאדם ההמוני את הרצון לשמר את הדבר הזה, אלא רק לקחת ממנו. הוא אינו מבין מה היה מושקע בבניית העולם הזה ולכן הוא רואה זאת כזכות מלידה שפשוט נפלה לו לידיים מבלי להתאמץ.

לכן, כל אותם דברים שמוכרים מהפילוסופיה של ליאו שטראוס מועלים עוד פעם. הרלטיביזם זה משהו שהאדם ההמוני אוהב כי זה לא מאפשר למעלה ולמטה, הכול אותו דבר. כל הדברים הללו הם תוצרים של כפיית טובה, הם לא מבינים שצריכים להתאמץ כדי לשמר אותו.

עבור איש ההמון זו זכות מלידה, הוא נולד לתוך עולם עם דרך חיים נוחה יחסית, וכל מי שאומר לו שיש משהו מעליו, הוא דוחה זאת בבוז. הוא אינו מבין את המושג "ריסון עצמי".

האם זה מקרי שכל אותם תנועות המוניות מעלים על נס את הפולחן של הנוער (הצעירות)? הנוער אינו מבין כמה מאמץ ומחשבה שלקח להם להגיע לאיפה שהם נמצאים. הנוער הוא אחראי למחצה על מה שהוא עושה, כמו האדם ההמוני. הוא אינו מוכן לקבל חוכמה שבאה משנים של ניסיון, הוא חיי עם "דמי כיס", כמו האדם ההמוני שמקבל ירושה מבלי שיעבוד עליה. כמו הנוער, אותם ההמונים מרגישים עצמם בלתי-מנוצחים. Im going to live forever"" זה משפט של נוער, שלא מבין את המגבלות.

יש שוויון מסוג אחד שהוא כבר לאדם באשר הוא, זכות בסיסית, כבוד האדם וחירותו. אבל ההמונים בזים לזה, הם נוטים לראות את השוויוניות כמשהו כמותי. הם בעד הדמוקרטיה כי זה נותן להם את הרוב האוטומטי והם אשר ישלטו, הם ירדפו אחרי התענוגות שלהם מבלי שיהיו להם ייסורי מצפון.                          

 

מי האנשים שעבור אורטגה הם המסוכנים ביותר של ההמון הזה? אלו שהם כמו טכנאים, רופאי שיניים, מהנדסים – בעלי מקצוע שיש להם משהו מיוחד במינו. הוא קורא להם "בורים מלומדים", הם יודעים איך לתקן מחשבים אבל אין להם מושג על התרבות המערבית הרחבה. הם מבזבזים את מה שקיבלו בירושה כאילו שזה שלהם.

להם יש תכונה מאוד מעניינת בעולמנו: המסוכן אצלם הוא שהם מקבלים הרבה מאוד סמכות מכוח הדברים שהם יכולים לעשות. הם מכובדים ולכן הם חושבים שלדעתם בכל יש סמכות. לרופא יש כבר מעמד בחברה מעצם היותו רופא, ולכן הוא יכול לעמוד על כך שטעמיו ישלטו בעולם המודרני. הם עומדים על כך שכל דעותיהם ישלטו.

עבור אורטגה שלושתם (נאציזם, פאשיזם והבולשביקים) הם סימנים מובהקים של המרד ההמוני. אין רע בלתת לאדם ההמוני מה שהוא רוצה, אבל הבעיה היא שמה שהוא רוצה, קובע בסופו של דבר.

אורטגה מדבר על מרד ההמונים, אך אם ניקח את ההיסטוריה שמאז המהפכה הצרפתית, באופן כללי ניתן לומר שההמונים התנהגו ביותר אחריות ויותר בהגיון. ועם הבנה של ערכים אמיתיים מאשר אליטות למיניהם. מי אלו שהובילו את המהפכה הסובייטית? לא ידוע מי מסוכן יותר? האינטלקטואלים או פשוטי העם, שבסופו של דבר מבינים טוב יותר מן האליטיסטים.

הטענה של אורטגה שהבולשביזם והפאשיזם משקפים המוניות, היא אינה נכונה מבחינה היסטורית. המהפכה הסובייטית קמה על בסיס של קשר היסטורי, שנמשך עוד 10 שנים לפני המהפכה. אי אפשר להגיד שזו תוצאה של פסיכו-פתולוגיה של אנשים מסוימים. בהקשר של פאשיזם, הוא עלה לשלטון לא כי הוא ייצג דעת רבים, אלא מכיוון שהיה משבר כלכלי מאוד חזק, שיחד עם תוצאות מלחמת העולם הראשונה הוביל לעלייה. גם הפאשיזם וגם הבולשביזם הם תוצאה של הקשר היסטורי.

לו היינו אנחנו תיאולוגים למשל בסוף ימי הביניים והיינו רואים את קריסת הכנסייה הקתולית, ורעיונות של הרנסנס, אז לא היינו אומרים שבעוד כמה שנים הציוויליזציה נופלת?! הרי נביאי זעם קמים כל דוד ודור.

מה שמפריע אצל אורטגה זה: באיזה עידן אחר היה יכול ספר כמו "מרד ההמונים" להפוך לנמכר כמו בימינו? אנו הדור שיש בו יותר השכלה גבוהה מאי פעם. בדור שלנו יש את קהל הקונים הגדול ביותר. הרי לומר שאנו יורדים זה להסתכל על החלק הריק של הכוס, כיוון שבצד השני יש תכונות מאירות עיניים בתקופתנו. לכן, אורטגה מגזים מאוד, ובאף דור הספר לא היה מצליח.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות