לבוש חרדי

חשבתם שלחרדים לא אכפת מאיך שהם נראים? תחשבו שוב. בדיוק כמו ששרשר עבה או לחילופין משקפיים עם מסגרת עבה ידביקו לך תווית ברחוב החילוני, כך גם לחרדי מספיק מבט אחד על לבושו של מישהו כדי לדעת הכל עליו, החל מאיך הוא מתפלל ועד לאיך הוא מתייחס אל אשתו. אז נכון שקצת קשה לדבר על אופנה ברחוב החרדי, לאור העובדה שאופנה זה דבר משתנה ואילו הלבוש החרדי הוא די קבוע כבר בערך 200 שנה, אבל המלתחה החרדית היא הרבה יותר מגוונת ממה שמקובל לחשוב.

נתחיל דווקא בנשים, כי במובן מסוים, לבושן של הנשים במגזר החרדי חשוב יותר מזה של הגברים שכן שהקפדה עליו נתפסת, אליבא ד-פשקווילים, כקשורה ישירות לגאולה אישית וקולקטיבית בעוד שלבוש "פרוץ" מתקשר לשלל אסונות החל מעקרות ועד לבצורת. שנאמר "נשים צנועות זוכות לישועה". ועם כל המשקל הזה על הכתפיים החסודות שלהן, לנשות מאה שערים, בניגוד לנשים חרדיות מודרניות יותר שעוד מתמתגות מידי פעם, יש בחירה בין חצאית ארוכה, חולצה מכופתרת וז'קט לבין חצאית ארוכה, חולצה מכופתרת וזק'ט, או לפעמים גם שמלה בגזרה של חצאית ארוכה, חולצה מכופתרת וז'קט. המראה הקלאסי הוא ללא ספק הבון-טון ברחוב החרדי כאשר פחות או יותר כל מה שהיה באופנה המערבית בחמישים שנה האחרונות הוא מחוץ לתחום (לתשומת ליבן של חובבות הוינטאג' והרטרו). הבגדים של נשות מאה שערים יהיו בצבעים סולידיים עם עדיפות לכהים, מבד אטום שבדרך כלל יהיה סינתטי וכמובן שהכל רפוי ושום דבר לא צמוד. פאה כתחליף לכיסוי ראש, בעבור המחמירים, היא תועבה אפילו גדולה יותר משיער חשוף. הצניעות אינה שמורה רק למרחב הציבורי וגם בבתיהן יתלבשו הנשים בצורה שמרנית ובחסידויות מסוימות הנשואות אף ילכו לישון עם כיסוי ראש.

תנא רייב אהרן מגד שליט"א כי "כל בחורה שאין לה במה להתגנדר מתגנדרת בצניעות". ואכן, עם כל המגבלות הנוקשות על לבוש נשים בחברה החרדית בכלל ובמאה שערים בפרט הדרך של רבות בכל זאת להפגין את מעלותיהן היא דווקא דרך הקצנה. כך למשל מחויבות הנשים לאורך שרוולים ארוכים, אך הגנדרניות באמת יגדילו לעשות ויאריכו את השרוול עד מעבר לפרק כף היד. עם השנים גם הלך וגדל עובי הגרביים המקובל וכיום ניתן לראות במאה שערים נשים שהולכות פחות או יותר עם גרביים משמיכת צמר. אופנה קיצונית נוספת שמתפתחת בשנים האחרונות בקבוצות מחמירות כמו חסידות גור היא הוספת עוד ועוד בדים ושאלים בכדי לטשטש כל קימור וכל צורה של גוף נשי, כאשר במקרים הממש קיצוניים -דווקא בבית שמש- זה מגיע על לכדי שיק-טאליבן. במאה שערים, בניגוד לשמועות, דווקא מדובר במראה נדיר במיוחד אם בכלל. מאידך, אין כל הגבלה על ענידת תכשיטים וזה המקום של הנשים להתפרע, כמובן בהתאם ליכולתן הכלכלית שלרוב לא בדיוק בשמיים, עם כמה צמידים, טבעות, שרשראות ושעונים שהן רק יכולות.

מתלבשים באוהלה של תורה

הגברים החרדים מתייחסים ללבוש שלהם במידה רבה כמו מדים המזכירים גם לעצמם וגם לסביבה את יחסיהם עימה. ובצבא כמו בצבא, גם כאן יש יחידות שונות עם סממני זיהוי ברורים לכל אחת ואפילו מדי א' (לשבת) ו-ב' (ליום חול). החלוקה הראשונה (כמו חילות האוויר, ים ויבשה) היא בין חסידים, ליטאים וספרדים כאשר הליטאים והספרדים, כמו גם חסידי חב"ד, דומים למדי בסגנון החליפות המודרני יחסית עם המגבעת, חולצה לבנה, פאות מגולגלות מאחורי האוזניים ועניבה בשבת.

אצל החסידים המצב כבר הרבה יותר מורכב. חסידי תולדות אהרון (ה"הרבאערל'ך) מסמנים את עצמם עם הלבוש הזברתי של מעיל מפוספס בצהוב מעל לאפודה ("סעדריא") וה"יארמולקע" – כיפה לבנה עם פונפון שנחבשת מתחת לכובע קטיפה בימי חול ובשבת שטריימל שאותו חובשים, בניגוד לחסידויות אחרות, גם גברים לא נשואים. בכדי להקל על השדכנים את מלאכתם יוותרו הרווקים בשבת עם הגרביים השחורות של ימי החול בעוד שהנשואים יחליפו לגרביים לבנות.

עד כמה שניתן לדבר על ססגוניות אין ספק שכאן שמור לגררעס (חסידות גור) מקום של כבוד. הסממן הבולט כאן הוא טרנד ה"הויזען אין די זאקען" (יידיש: "מכנסיים בגרביים") עם גרביים שחורות שמשוכות למעלה ומכנסיים שנכנסות לתוכן באזור אמצע השוק, זכר לרחובות השטעטל הלא סלולים ומלאי הבוץ. הגורניקים הם גם בדרך כלל אלו שינסו ללא הועיל לטחוב את הפאות שלהם אל תוך הכיפה וברגעי השעמום ישלפו אותן כדי לסשן של סלסול. מדי ב' לימות החול של חסידות גור כוללים מגבעת לבד שחורה ועגולה ("קאפעלוש") ומעיל ארוך עם שסע מאחור וכיסים בגב (יש הטוענים- למניעת גירבוץ סמוי) ועם בוא השבת עם יעלו על "ספודיק", מעין שטריימל גבוה וצר, ו"גלאטע בעקישע" שהוא מעיל משי ארוך.

בחסידות בעלז הולכים עם גרביים שחורות בימי חול ולבנות בשבת ויום טוב. הם חובשים, בדומה לחסידויות אחרות, כובע "סמעט" ויש להם גם סיבה טובה לכך, שכן כך תמיד יושב להם על הראש הציווי ור מרע עשה טוב". חסידי סאטמר מסמנים את עצמם על ידי לבישת מעיל שלושת-רבעי שאינו קצר כמו זה של הליטאים ואינו ארוך כמו זה של החסידים, והוא גם בעל שתי שורות של כפתורים. בימי חג ילבשו חסידי סאטמר, כמו ויזניץ' ובעלזא, מעיל בשם "קאפטן-קפוטה" העשוי משי עם דוגמאות ציוריות עליו.

ולבסוף מילה על ילדים חרדיים. בעוד שחוקי הלבוש חלים בדרך כלל עליהם רק החל מגיל המצווה, בפועל לא נדיר לראות ילד או ילדה קטנים הלבושים בדיוק כמו הוריהם. עם זאת, בגדי הילדים עד גיל שלוש הם כנראה המקום היחידי שבו בכל זאת ניתן למצוא קצת צבע במלתחה החרדית.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות