סיכום בראשית פרק י"א 1-9: מגדל בבל

סיכום בראשית פרק י"א 1-9: מגדל בבל

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, סיכום ספר בראשית

סיפור מגדל בבל בספר בראשית פרק י"א 1-9 בולט בשני מאפיינים שלו:

1. סיפור בעל מבנה בולט בצורה ברורה מאוד: חטאי האנושות מול עונשו של האל קשורים זה בזה ומובילים להקבלה של "מידה כנגד מידה".

2. הסיפור הוא שיאהּ של הידרדרות המוסרית של המין האנושי, כאשר בני האדם עושים מעשה שפירושו מרידה באל. "סיפור מגדל בבל" מתאר את המשך ההידרדרות המוסרית של האנושות, התדרדרות שהחלה אצל האדם הראשון, והגיעה לשיאה בפרק י"א בו בני האדם מנסים למרוד באל וחוטאים בחטא הגאווה. בספרות חז"ל המונח "מגדל בבל" כמעט ואינו מופיע, ובמקומו בולט המונח "דוֹר הפָּלָגָה", הדור שבו התפלגה הארץ ע"י ה', לאחר ניסיונם להתאחד. גם מכאן אפשר ללמוד שהחטא היה חטא ההתאחדות.

ההתדרדרות המוסרית של בני האדם

לאדם מרגע בריאתו ניתנה בחירה חופשית, חופש הבחירה הוביל אותו להתנהגות מוסרית לקויה, שהלכה והחריפה עד שבדורו של נח, כל האנושות חטאה "ותמלא הארץ חמס", והאל החליט להביא מבול על הארץ. נדמה היה שהמבול יוביל להתנהגות אחרת, שכן האדם אשר נבחר כאבי האנושות המתחדשת היה צדיק, אך מסתבר שבדור הפלגה האנושות לא רק חוטאת, אלא מנסה להגיע לה' "נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" ואף בוחרת להתאחד למען העצמת כוחה "פן נפוץ על פני כל הארץ". תגובות אלה של בני האדם מעידות על מרידה בה'. חטא הגאווה בא לידי ביטוי ביהירותם של בני האדם והאמונה ביכולות שבעצם אין להם. בנוסף לכך, כוונת בני האדם הייתה להתיישב במקום אחד ולא להתפזר על פני כל הארץ, שכן הריכוזיות מעניקה עוצמה וכוח, והרי יש בכך הפרת הצו האלוהי – "… ומלאו את הארץ".

התפתחות הטכנולוגיה

לאחר המבול האנושות מאוחדת ושפתה אחידה, דבר המקל על התקשורת בין בני האדם. בני האדם , בחיפושם אחר מקום להתיישב בו, הגיעו אל ארץ שנער. בארץ שנער הם מחליטים לבנות, ובהעדר אבנים חצובות הם מנצלים את הידע הטכנולוגי שלהם ומייצרים לבנים מטיט שיובש בשמש או נשרף באש. בשלב זה אין פסול במעשי בני האדם, שהרי נאמר בבראשית א' 28: "…. פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה…",  ואכן בני האדם "כובשים" את הארץ ומנצלים את הטבע לתועלתם.

היחס בין ההתנהגות המוסרית להתפתחות הטכנולוגית

היחס בין ההתנהגות המוסרית לבין ההתפתחות הטכנולוגית הוא יחס הפוך, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת המוסר יורד וכאשר בני האדם רוכשים את הידע המתאים לבניית מבנה עמיד הם חוטאים באומרם: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ"(בראשית י"א, 4).  – בני האדם ניצלו את פיתוח היכולת הטכנולוגית שלהם כדי לבנות מגדל באמצעותו יוכלו להגיע לשמים. עשיית השם מבטאת את גאוותם והתרברבותם של בני האדם.

תגובת האל

לנוכח יהירותם של בני האדם, מגיב ה' בלעג וה' יורד לראות את העיר והמגדל שבנו בני האדם "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם". בני האדם התאמצו להגיע לשמים, וחרף מאמצם ה' צריך לרדת למטה כדי לראות את מה שעשו.

קושי תיאולוגי- האומנם צריך ה' לרדת ? וכי אין ה' יודע ורואה כל מה שמתרחש בעולמו ?

פתרון– רש"י אומר – מעשהו זה של ה' נועד להעביר מסר לשופטים – לפני שחורצים את הדין, יש לחקור היטב ולבדוק מקרוב. אין להסתפק במה ששומעים בלבד.

אל  מול כל הכוונה שהייתה לבני האדם, מגיב ה' במעשה הפוך:

ה' בלל את שפת בני האדם כדי שלא יוכלו לתקשר וליזום מזימות, וכן הוא מפזר אותם על פני כל הארץ כדי למנוע מהם את הכוח שמקנה הריכוזיות: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו; ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר" (בראשית י"א 8,7).

בני האדם נענשו על פי העיקרון של מידה כנגד מידה: השפה המשותפת שימשה אותם למימוש המזימות – ה' בלבל את שפתם.  הם בנו מגדל גבוה כדי להישאר מרוכזים יחדיו – ה' פיזר אותם.

קושי לשוני ותיאולוגי : מדוע הפסוק מנוסח בלשון רבים – הבה נרדה… ?

פתרון – יש הסבורים שלשון הרבים נועדה לציין שה' מתייעץ עם פמליה של מעלה, או שזהו ביטוי המעיד על זירוז- ה' מזדרז להענישם על מעשיהם.כמו כן גם זו לשון חשיבה : סוף מעשה במחשבה תחילה.

בבל- מדרש שם

אזכורה של בבל בבראשית י"א פס' 9 נראה אנכרוניסטי. באותם ימים בבל, העיר או הממלכה, לא הייתה קיימת. אפשר שמטרת הסיפור כולו היא ללעוג לבבל, המתאפיינת הן בשפות רבות, והן במִבְנֵי ענק, מקדשים שתכליתם לא ברורה. הבבלים ככלל נתפסים כאן כמורדים לשעבר באל, שכעונש על התאחדותם למטרה זו, ה' בלל את שפתם. זהו  גם מדרש שם העממי המסביר את מקור שמהּ של בבל.מדרש השם הוא עממי ועל פי המצלול כי מבחינה לשונית אמיתית השם "בבל" נגזר מהשפה הבבלית העתיקה בכתב יתדות שבה "בבל" פירושו "שער האלים" כי בבל היה המקדש הענק המוקדש לראש מועצת האלים הבבלית ,המקדש לאל מרדוק ומלבד זאת שאין קשר לשוני כלל בין השם בבל לבין השורש העברי בל"ל ,שהאל בלל את שפת בני האדם.

מבנה הסיפור

לסיפור מגדל בבל יש מבנה מיוחד. הסיפור נחלק לשני חלקים :

1)  מעשה  האנושות (בראשית י"א פס' 4-1)    ו 2)  מעשה האלוהים (פס' 9-5). שני החלקים נמצאים גם בהקבלה חופפת זה מול זה, אך גם בהקבלה ניגודית בעלת מבנה כיאסטי.

בהקבלה החופפת

        מעשה האנושות                                                              מעשה ה'

"…. כל הארץ שפה אחת…"(1)                            "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם…. (6)

ובני האדם אמרו "הבה נבנה לנו עיר… (4)               הבה נרדה ונבלה את שפתם….  (7)

פן נפוץ על פני כל הארץ" (4)                              ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות עיר" (8)

בהקבלה החופפת, אנו רואים שמבחינת הכתוב יש חזרה על אותן מילים בין מעשה ה' למעשה האנושות. חזרה זו באה ללעוג למעשיהם של בני האדם. בני האדם מזדרזים לבנות להם עיר ומגדל "הבה נבנה לנו עיר…" וכנגד זה אומר ה' "הבה נרדה ונבלה את שפתם",  בני האדם חוששים "פן נפוץ על פני כל הארץ"  וכנגד זה "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ…".

בהקבלה הניגודית

מעשה האנושות                                                             מעשה ה'

"ויהי כל הארץ שפה אחת" (1)                                "כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ" (9)

"ויאמרו איש אל רעהו"     (3)                                 "אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו" (7)

"פן נפוץ על פני כל הארץ" (4)                                "הפיצם ה' על פני כל הארץ" (9)

ההקבלה הניגודית באה להורות כי ה' פעל בדיוק ההיפך לכל תוכניות בני האדם: בעוד לבני האדם הייתה שפה אחת, בא ה' ובלל את שפתם. וכדי שלא יאמרו עוד איש אל רעהו דברים, גרם להם ה' שלא ישמעו איש את שפת רעהו. ומול חששם פן נפוץ על פני כל הארץ, אכן הפיצם ה' על פני כל הארץ.   אותם המילים – במעשים הפוכים.

עונשם בל בני האדם נגזר עפ"י העיקרון של 'מידה כנגד מידה'.

אמצעים ספרותיים

*מילה מנחה – שפה  –  ויהי כל הארץ שפה אחת(1), עם אחד ושפה אחת(6), ונבלה שם שפתם(7), איש שפת רעהו(7),  בלל ה' שפת כל הארץ(9).     (מילים מנחות נוספות – "שם", ו"כל הארץ")

*אירוניה – הדוגמה הנ"ל משמשת גם כדוגמה לאירוניה.

*לשון נופל על לשון – והחמר היה להם לחומר(3),  פן נפוץ על פני כל הארץ(4),        

מגמת הסיפור

"סיפור מגדל בבל" הוא  סיפור אטיולוגי,אך ניתן גם למצוא בו לקח דתי – מוסרי.

*סיפור אטיולוגי הוא סיפור הנמקה. סיפור הבא להסביר תופעות שונות הקיימות בעולמנו.

בסיפור מגדל בבל  אנו מוצאים הסבר לעובדה שבני האדם מדברים בשפות שונות. לדעת חז"ל (רש"י והרמב"ן) בראשית ימי האנושות הייתה שפה אחת, היא העברית, היא שפת הקודש בה דיבר ה' עם האדם הראשון.

*לקח מוסרי לסיפור מגדל בבל יש מגמה אמונית, הסיפור בא להציג לקח מוסרי – בני האדם חטאו כלפי ה' ועל כך נענשו ב- 'מידה כנגד מידה'.

המבנה הכיאסטי של הסיפור הוא כדלקמן :