השוואה בין סיפור הבריאה המקראי לבין סיפור הבריאה הבבלי

המיתוס הבבלי – אנומה אליש

הסיפור המקראי – בראשית א-ב

אלים רבים

אל אחד ויחיד

האלים בעלי תכונות אנושיות (מתרבים, נלחמים, וכמו בחברה האנושית החזק הוא השולט)

האל הוא ישות מופשטת, ללא צלם או דמות, אין סיפורים על חייו. לעיתים התורה מציגה את האל בתכונות אנושיות כי קל לאדם לדבר ולחשוב על האל במושגים אנושיים(חז"ל).

כל תופעת טבע מייצגת אל מסוים (תיאמת – המים המלוחים, אפסו- מים מתוקים)

האל הוא מעל חוקי הטבע והוא הבורא אותם. לתופעות הטבע אין כוחות והן נשלטות בידי האל.

בריאת העולם נעשית באמצעות מאבקים אלימים ומלחמות אכזריות.

הבריאה הרמונית ורגועה. אין מלחמות כיוון שאין מי שבכוחו להלחם באל. המס' 7 (מס' טיפולוגי) מופיע ומבטא שלמות.

קיימת פתיחה ארוכה המתארת את העולם עוד לפני הבריאה. כלומר, הבריאה מתוארת יש מיס.

בפרק א' פס' 1-2 מסופר על יסודות קדומים, שמהם התחילה הבריאה. כלומר, גם כאן הבריאה היא יש מיש. חז"ל מתנגדים לכך וטוענים שהבריאה היא יש מאין.

מדרוך הפריד את גופה של תיאמת לשני חלקים, המים התחתונים והמים העליונים.

ביום השני מפריד האל בין המים התחתונים לבין המים העליונים. לאחר מכן תוחם האל את המים התחתונים וחושף את היבשה. כל זה מזכיר את סיפור בריאת העולם ע"י מרדוך.

התנינים, מפלצות המים שילדה תיאמת, מסייעים לתואמת במלחמתה כנגד האלים ומדרוך.

בפס' 21 יש רמז לעלילת "אנומה אליש". התנינים הם בעלי החיים היחידים המוזכרים בשמם הפרטי. התורה מסתייגת מהמיתוס על פיו התנינים מרדו באל כאשר ברא אך העולם ורואה בהם כעוד בעלי חיים שהאל ברא.

האל מדרוך פעיל פיזית בבריאת העולם (מבתר את גופת תיאמת, נלחם…)

הבריאה האלוהית נעשית באמצעות אמירה.

הבריאה נעשית בבת אחת

הבריאה נפרשת על פני 6 ימים.

לאחר שמדרוך ניצח את תיאמת, היללו אותו האלים ונאמר שהוא נח. רק אחרי המנוחה הוא החל במלאכת הבריאה.

האל נח רק לאחר סיום הבריאה, ביום השביע, כאשר השלים כראוי את מלאכתו וראה כי טוב. מנוחת האל מטרתה לקדש את יום השבת ולהבדילו משאר ימות השבוע.

בהמשך השבת מקבלת גם משמעות סוציאלית-חברתית-מוסרית: גם החלשים (עבדים, גרים, בהמות) נחים בשבת. מימד זה לא קיים במיתוס הבבלי.

בריאת האדם

1. האדם נברא מדמו של האל קינו (מפקד הצבא של תיאמת).

2. מעמדו של האדם רם ונעלה מכל הברואים האחרים – הוא מקורב לאלים.

3. תהליך הבריאה גשמי ואלים – חותכים את עורקיו של קינו ובוראים את האדם מדמו.

אין תכנון או מחשבה לפני הבריאה.

4. האדם נברא זכר בלבד

5. בריאת האדם היא יש מיס – דמו של קינו

האל אה ברא את האדם, אבל לפני הבריאה ישנה התייעצות של האלים ופעולה משותפת כהכנה לבריאה.

6. מטרת בריאת האדם: לשרת את האלים, לספק את מזונם ולאפשר להן חיי נוחות.

בריאת האדם

1. האדם נברא בצלם ובדמות אלוהים.

2. מעמדו של האדם רם ונעלה מכל הברואים האחרים – הוא מקורב לאל.

3. הבריאה היא בריאה עדינה והאדם אינו מבשרו של האל אלא מקורב אליו רוחנית.

האדם נברא במחשבה ותכנון-"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (פס' 26)

4. האדם נברא זכר ונקבה

5. בריאת האדם היא יש מאין (לטענת חז"ל)

האל התייעץ עם מלאכיו בבריאת האדם, אבל רק האל בורא את האדם.

6. מטרת בריאת האדם: למשול על בעלי החיים ולכבוש את הארץ. בפרק ב' האדם מצטווה לעבוד ולשמור את גן העדן. לאחר החטא, האדם נענש בעבודת כפיים כדי להרוויח את לחמו, אבל אין מטרת העבודה היא לשרת את האל, אלא כדי לספק את צרכי האדם. עפ"י ההשקפה המקראית האל הוא גשמי ואין לו צרכים פיזיים, כמו אוכל או מנוחה.