סיכום קהלת פרק ג'

קהלת פרק ג' פס' 1 – 9  : לכל דבר יש זמן מתאים  : זהו כנראה הקטע המפורסם ביותר במגילת קהלת, ואחד המפורסמים בתנ"ך כולו. הוא בנוי בצורה שירית וקצבית, ועל כן כנראה מספר מלחינים מצאו לנכון לחבר לו מנגינה, ביניהם פיט סיגר, ליאונרד כהן ואחרים.הקטע פותח בקביעה כי לכל דבר זמן משלו, ומסיים בשאלה רטורית, שהיא בעצם המסקנה מכל השיר: אין טעם ואין תועלת במעשיו של האדם, והם אינם מביאים לו שום יתרון. בין משפטי הפתיחה והסיום נמצאים שבעה בתים, שבכל אחד מהם שני זוגות של ניגודים, ובסך הכול  יש 14 ניגודים, כאשר המילה "עת" חוזרת בקטע זה 28 פעמים. גם לחזרה המונוטונית הזו יש תפקיד רעיוני: האדם אינו יכול להתחמק מהגורל שנקבע לו מראש. הכול שבלוני, הכול חסר אפשרות לחידוש או לרענון.הקטע כולו עוסק  בחוסר התועלת שבמעשיו של האדם, זאת  מכיוון שלכל דבר תחת השמש נקבע זמן מיוחד עבורו, והאדם אינו יכול להשפיע במעשיו על האירועים שנקבעו מראש. (שוב, רעיון הדטרמיניזם, השולט במגילה, כמעט לכל אורכה). הדוגמאות לקוחות מחיי היום-יום, ואין כמעט שום ביטוי קשה, למעט הניגוד : "עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים" שזכה לכמה פרושים: יש הרואים בניגוד זה כלקוח משטח הבנייה, אחרים טוענים כי מדובר בפעולת הסיקול בשדה, ואחרים טוענים כי יש כאן רמז לחיי המין של האדם.

קהלת פרק ג' פס' 10 – 15 : רצון אלוהים מול רצונו של האדם : הקטע פותח בקביעה כי אלוהים ברא את האדם כיצור סקרן, המתעניין בדברים שקורים סביבו. יש לשים לב לשימוש הכפול בשורש "ענה". האדם מתעניין בדברים, ואולי גם סובל ומתענה עקב כך. בהמשך אומר קהלת כי אלוהים הנחיל בקרב האדם את הסקרנות והשאיפה להכיר טוב יותר את העולם, אולם כמו המסקנה הפסימית של ספר איוב, לאדם אין סיכוי להבין את סוד הבריאה. קהלת ג' פס' 12 – 13 : רעיון הנהנתנות ( בלועזית "הדוניזם") הוא רעיון חוזר ונשנה במגילת קהלת, (וגם הוא רעיון המנוגד לרוח המרכזית של ספרי המקרא, הדוגלת בהתנהגות מוסרית.) שהרי אם אין חשיבות למעשיו של האדם, וגורלו נקבע מראש, שלא על פי דרכו והתנהגותו המוסרית, הרי המסקנה ההכרחית היא שכדאי לנצל את החיים עד תומם! בפס' 14 חוזרת שוב התפיסה הדטרמיניסטית כי מעשי אלוהים נקבעו מראש, ואין להוסיף עליהם ואין לגרוע מהם. הקטע מסתיים שוב בקביעה כי מה שהיה, הוא שיהיה, ומה שקורה בהווה, כבר קרה בעבר. הכול נע במסלול קבוע, חסר תכלית.

 "והאלוהים יבקש את נרדף"– הפרשנות המסורתית קבעה כי מדובר כאן בהגנה שיגן אלוהים על האדם מפני הרשעים, אך פרוש זה זר לרוח מגילת קהלת, והרעיון לא מופיע בה שוב, ועל כן יש המפרשים כאן כי אלוהים שואף לחזור על המעשים שכבר קרו, ולחזור עליהם, כשהרעיון הוא, כמובן, שאין חדש תחת השמש.

 קהלת פרק ג' פס' 16 – 22 :  מותר האדם מן הבהמה  ?  : אין !

קהלת ג' פס' 16 : מתצפיותיו בבתי המשפט הגיע קהלת למסקנה כי לא הצדיק מנצח  את הרשע, אלא החזק, את החלש, בדיוק כמו בטבע, ואם כך, הרי שבני האדם שווים לבהמות, ואין להם עליהן שום יתרון. בהמשך, מספר קהלת כי סבר שאולי אם הצדק לא נעשה בבתי הדין, אולי הוא ייעשה על ידי אלוהים "שם", כלומר בעולם המתים, אך מיד התעשת  ולטענתו הוא מסופק אם אכן רוח האדם מגיעה לעולם המתים  וכנראה כמו הבהמה, כך גם האדם, רוחו יורדת לקרקע, ואין הבדל ביניהם, ולכן גם אין תקווה שהצדק ייעשה במקום כלשהו.

קהלת ג' פס' 18 : קהלת מספר כי בני האדם סברו בטעות  שאלוהים בחר בהם להיות עליונים על שאר הברואים (כפי שאכן נאמר בסיפורי הבריאה), אבל מניסיונו בחיים הסתבר לו שבני האדם טועים כי הם שווים לבהמות, ואין להם כל יתרון עליהן, כי הרי מה שקורה לבהמה, קורה גם לאדם, ובסופו של דבר כולם מתים. פס' 20 : קהלת חוזר על קביעתו של  אלוהים בסיפור גן העדן שהיא שהאדם, מוצאו מן העפר, ולשם הוא ישוב. לסיום, קהלת חוזר וטוען כי איש לא יודע מה קורה לאחר המוות ועל כן הוא ממליץ שוב, בפסוק האחרון, ליהנות עד כמה שאפשר מן החיים, שהם קצרים וחד-פעמיים.

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים, סיכום נושאי ספרות החכמה בתנ"ך, סיכום ספר קהלת

רקע פילוסופי לקהלת:

מה זה דטרמיניזם?

סיכומים לבגרות בתנ"ך