מגילת קהלת היא הרביעית בקובץ הנקרא "חמש מגילות" ,בכתובים שבתנ"ך. ספר קהלת הינו חלק מספרות החכמה בתנ"ך הכוללת גם את ספר איוב ומשלי. השם "קהלת" נגזר מהמילה "קהל" והמגילה הזו נקראת כך כי היא אוסף של נאומים הגותיים – חכמתיים שנאמרו כביכול בפני "קהל", הנואם כביכול "מקהיל" את "קהל" שומעיו על מנת לספר להם דברי חכמה. המגילה נקראת בבית הכנסת בחג הסוכות. על-פי המסורת היא מיוחסת לשלמה המלך,וזאת בגלל פתיחתה, אבל המחקר המקראי שולל לחלוטין ייחוס זה לשלמה,בגלל סיבות אלו :
לשון מגילת קהלת היא עברית מאוחרת בהרבה לתקופת שלמה, ובה משובצות מילים ארמיות ופרסיות, שלא היו יכולות להופיע בספרי התנ"ך לפני הכיבוש הפרסי (שיבת ציון).
הדעות שבמגילה, דעות הכופרות בעיקר, ומבטלות כמה מהרעיונות המרכזיים המופיעים בתנ"ך הקדום יור. המוטיב המרכזי בספר קהלת הוא "הבל הבלים " (א' 2), חיי האדם נטולי ערך וחסרי תועלת. הכול נקבע מראש ולאדם אין יכולת לשנות סדרי עולם (גישה זו נקראת דטרמיניזם והיא מנוגדת לגישה הטוענת שלאדם יש בחירה חופשית,שהיא הטענה המרכזית ברב ספרי התנ"ך והיהדות).
ספר קהלת אינו אחיד בסגנונו והשקפתו, ולכן חוקרי המקרא המודרניים טוענים כי חיברו אותו שני אנשים שונים, אחד ספקן ואחד שמרן בתקופת בית שני. רעיון הבחירה החופשית השזור לאורך התנ"ך מוחלף בספר קהלת בדטרמיניזם קיצוני: אין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה, גורלו של האדם נקבע מראש, עוד בטרם לידתו, ולמעשיו, הטובים, או הרעים אין שום השפעה על גורלו מוטיב מקראי נוסף, הדוגל בעדיפות מוחלטת של החכמה על פני הטיפשות מבוטל בספר קהלת. הדעות והרעיונות המופיעים במגילת קהלת הם כה קיצוניים עד שחז"ל רצו לגנוז את המגילה, ולא להכליל אותה בתנ"ך, אך הייחוס של המגילה לשלמה המלך וכן גם סיומה של המגילה, (שכנראה נוסף בידי סופר מאוחר כדי "להכשיר" אותה) ,המנוגד לכל הכתוב במגילה עצמה, סללו את הדרך להכליל את מגילת קהלת בתנ"ך. ייחודה של מגילת קהלת בתפיסותיה הדתיות יוצאות הדופן וברעיונות החריגים הגלומים בה. היא מעוררת ספקות לגבי "האמת" הדתית והרעיונית המוצגת במקרא כולו: תפיסת העולם האופיינית בדרך כלל למקרא היא שלבני אדם יש בחירה חופשית. הם נדרשים לבחור בטוב ולהימנע מרע והאל שופט אותם וגומל להם בשכר ובעונש לפי מעשיהם. מגילת קהלת, לעומת זאת, מציגה תפיסה דטרמיניסטית. תפיסה שלפיה הכול קבוע, מוחלט ואיננו משתנה. לקיומו של האדם אין משמעות כלל, גם לכל מעשיו מיום היוולדו עד יום מותו. גורלו של האדם נקבע עוד לפני שנולד, ואין במעשיו הטובים או הרעים כדי לשנות את גורלו הקבוע מראש.
זו תפיסה מהפכנית, משום שהיא חותרת תחת הדרישה לעשות טוב ולהימנע מרע, שהרי מה הטעם להתאמץ אם הגורל נקבע מראש? חשיבה זו גם מערערת את ההנחה שלאדם יש חופש בחירה, שהרי אם הכול נקבע מראש, משמע שגם מעשי האדם שהוא "בחר" לעשות נקבעו לו מראש. קהלת אף מרחיק לכת ואומר שאפילו אמונתו של אדם באלוהים נקבעת מראש, וזאת בניגוד לדעה המקובלת, שחז"ל ניסחו במילים: "הכול בידי שמים – חוץ מיראת שמים". כלומר אלוהים אמנם קובע את מהלך ההיסטוריה מראש, אך בידי האדם לשנותה, בכוח אמונתו.
מכאן שזוהי מגילה של חשבון נפש. האווירה בה פסימית מאד, אוירה של ייאוש. במובן מסוים מגילת קהלת מייצגת כפירה באלוהים. על כן חששו חז"ל להכניסה לכתבי הקודש.
בסופו של דבר מכיוון שהמגילה הייתה אהובה מאד על בני העם היא נכנסה לכתבי הקודש.
שני גורמים אפשרו את צירופו של ספר קהלת לכתבי הקודש:
1. הכותרת של מגילת קהלת המייחסת את המגילה לשלמה בן דוד ("דברי קהלת בן דוד, מלך בירושלים").
2. שבעת הפסוקים שנוספו בסוף המגילה, ההופכים את כל דברי קהלת על פיהם וטוענים בדיוק ההפך ממה שאמר לאורך כל המגילה: על פי פסוקים אלה יש לקיים את חוקי האל, משום שהוא שופט את בני האדם ואף גומל להם בהתאם למעשיהם. קטע זה חיפה על דברי הכפירה שבספר.
קהלת, איש עשיר, חכם ושבע ימים, תפקידו להדריך ולתת עצות במיוחד לצעירים, והוא מנסה לתת תכלית ומשמעות לחיים: החיים עוברים חולפים, ימי הנעורים לא ישובו עוד, והנה האדם מוצא את עצמו בימי הזקנה כשהוא מהרהר על המוות המצפה לו ועל מרבית חייו שכבר חלפו. לעת זקנה עולות תהיות אצל האדם: האם עמלי לשווא? האם מיציתי את חיי ונהינתי מהם?
קהלת ממליץ כיצד לא להגיע למצב שבו האדם בזבז ימיו לריק. והוא נותן בקטע זה את תמצית ה"אני מאמין" שלו. סוגה ספרותית זו היא מתחום ספרות החכמה המעשית.
סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים, סיכום נושאי ספרות החכמה בתנ"ך.
