סיכום דברים פרק ט"ז (18-21), פרק י"ז (8-13)

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי

שני הקטעים הקצרים המופיעים בספר דברים פרק ט"ז 18-21 ודברים פרק י"ז פס' 8-13 עוסקים בסדרי השלטון ואכיפת החוק במסגרת החוק המקראי.

דברים, ט"ז, פס' 18 – 20 : קטע זה פותח קבוצה שלמה של דיני מדינה ומשטר על תפקידי מפתח כגון שופט, מלך, כהן, נביא וגם חוקי מלחמה, ביצוע פסק-דין מוות ועוד. בחוקים הללו הפנייה היא גם לשופט וגם לכל העם, מכיוון שהעם חייב להיות שותף להליך המשפטי: אחד מהעקרונות החשובים ביותר במשפט הוא פומביות, כלומר על פי החוק המקראי הצדק חייב להיעשות בגלוי.

חוקי בתי הדין קודמים לחוק המלך, אולי כדי להדגיש כי המלך הוא רק ראשון בין שווים, וגם הוא כפוף לחוק, ואינו נמצא מעליו.בישראל בגלל האמונה המונותיאיסטית (=האמונה באל אחד,יחיד ובלעדי) המלך נחשב רק לאדם בשר ודם שמייצג את המלך האמיתי : ה' אלוהי ישראל.

בקרב אומות העולם העתיק המלך היה אחד מהאלים ולכן הוא היה מעל החוק.

דברים ט"ז פס' 18 : החוק פותח במינוי בעלי תפקידים. על השופטים להיות חכמים, בעלי ניסיון אך גם בעלי דמות חינוכית, מכיוון שתפקיד השופט איננו מצטמצם רק באכיפת החוק אלא שעליו להשליט משפט צדק. שוטר  : מובנה של המילה כיום הוא כמובן מי שתפקידו לבצע את פקודות השלטון ומערכת השפיטה ולדאוג להשלטת סדר ולאכיפת החוק. במקרא, פירושה הראשוני של המילה הוא אדם בעל מעמד גבוה,שאחראי על כתיבת "שטר",מסמך רשמי כתוב,כלומר שהשוטר הוא מי שרשם את פסקי הדין של בית המשפט. לא מצוין בחוק כמה שופטים יש למנות בערי השדה, אך מפרק י"ז ניתן להבין כי מדובר בשופט יחיד. עצם הבאת החוק למינוי שופטים הוא חידוש מכיוון שמדובר כאן במערכת משפטית שאינה נבחרת באופן ספונטני על ידי העם. השופטים אינם עוד ראשי המשפחות או "הזקנים", אלא ממונים על ידי רשות מוסמכת. חשוב לציין כי המעבר משפיטה ספונטנית לשפיטה ממוסדת לא היה כה חלק ומהיר, ובפרקים הבאים יש עדיין חוקים המקנים סמכויות לזקני העדה.

דברים ט"ז פס' 19 – 20 : יש איסור על לקיחת שוחד על ידי שופטי ישראל.השופט הלוקח שוחד כמוהו כעיוור. הוא אינו מסוגל לראות את האמת המשפטית מכיוון שכספי השוחד שבכיסו מעוותים את אמות המידה המוסריות שלו, ודברי הצדיקים (מלשון צודקים) נראים לו אחרת מכפי שהם. כמובן שמי שיכול לשחד את השופט הוא מי שהממון בכיסו, וכך ייוצר שסע חברתי עמוק, לא רק כלכלי, אלא גם חברתי, בין עניים ועשירים. בכלל, שני הפסוקים דנים בהוראות לשופטים ולעדים. נאסר על השופט "להכיר פנים", כלומר אסור לו לעוות את הדין בגלל הכרות קודמת עם אחד הצדדים במשפט. השופטים נדרשים לרדוף  אחרי הצדק וזאת על מנת לקיים את אחד המוטיבים החשובים במקרא: ישיבה בארץ ישראל לאורך זמן מותנית בהתנהגות מוסרית (ודתית) נאותה של העם, ותפקידה של מערכת המשפט לשמור שהתנהגותו של העם אכן תהיה כזו "למען תחיה וירשת את הארץ".   

דברים  י"ז, 8 – 13 : חוק בית המשפט העליון.חוק זה הוא אחד החוקים האופייניים לריכוזיות השלטון, כפי שהיא מתבטאת בספר דברים. זוהי גם אולי הסיבה לכך שבבתי המשפט יישבו כהן לוי ושופט. אחד מתפקידי הכהן היה הנחיית העם בחיי היום-יום.

מי שבאים  לבית המשפט העליון אינם בעלי הדין עצמם, אלא השופטים מערי השדה שלא ידעו להכריע בדין. החוק מבחין כאן בשלושה ענפים של המשפט:

"בין דם לדם" : דיני נפשות, דינים של רצח והריגה, או עבירות שהעונש עליהן עלול להיות מוות.

"בין דין לדין" : דיני ממונות (משפטים בהם העבירה והעונש קשורים ברכוש וכסף בלבד)

"בין נגע לנגע" : אבחון מוקדם של מחלות מדבקות (צרעת, שחין וכו'), שהיו חשוכות מרפא, והייתה חשיבות עליונה של אבחונן המוקדם ככל האפשר.

השופט הבא לקבל את הייעוץ של בית המשפט העליון חייב לקבל את הכרעתו. אי מילוי אחר פסיקת בית הדין העליון עונשו מוות. חשוב ביותר: הנענש כאן אינו בעל הדין שנמצא חייב במשפטו, אלא השופט, שלא מילא אחר גזר הדין.

שופט כזה נקרא בלשון ההלכה "זקן ממרה". העונש כאן חמור במיוחד מכיוון שהשופט שאינו מבצע את פסיקת בית המשפט העליון כלשונה, פוגע בסמכות מערכת השפיטה כולה, ועלול לגרום להתמוטטותה. בנוסף, הוא פוגע גם בסמכותו של הכהן, ובדרך עקיפה,בסמכות האל.